אני בין לבנון לדוגית.
יענו מסיבות טראנסים עד הבוקר.
חיים בסרט הילדים האלה.
אבא הלך לבדוק מה עם האוהל.
השנה הם לא בנו את האוהל היהודי. חבלחבל.
מה שהולך שם נוראי


-----
אישיות עם המשפחה:
דוד(בן שלוש) בוחר.
אוקי
זה בן? כן. (כמובן. שוביניסט הילד הזה)
זה מהמשפחה שלנו? לא.
הוא צדיק? כן.
#זורקים מלא אנשים שהוא מכיר#
לא. לא. לא. לא.
אוקי.
אולי פופאי(הכלב שלנו)? לא! אמרתי שזה לא מהמשפחה שלנו.
חיי הסרט.
אשכרה הכניס אותו למשפחה.
בסוף זה היה ה' .
דוססס


----
אני עייפה
ומתגעגעת קצת.
לקצת יותר מידי אנשים וזה קשה לי מידי.
וישלי בחילות.
וכואב לי
כואב לי
כואב לי הלב. נראלי שהוא
וחם לי.
אני מתבשלת.
ובאלי לרדת לים
אבל לעזאזל למה יש שם דגים?
אני לא אוהבת את הכנרת.
אני לא אוהבת ים. אני בכלל לא אוהבת מים.
ויואו חצופה.
שאלה אותי אם יש לי סיגריה.
אני נראת לך כמו אחת שמעשנת?
אוככ. הדור של היום.
ועכשיו תוקעים פה בשופר.
ושורף לי בעיינים.
אוי טעטע.
קשה לי קצת.
אני לא רוצה שייגמר החופש כי אני פוחדת.
אבל אני חייבת לחזור לשיגרה כבר.
שכחתי איך מדברים עם בנות.
איך מתנהגים.
אני לא יודעת לשמור על קשר
אוף איתי.
מתי כבר אהיה נורמאלית? אם בכלל.
אני כל כך רוצה לטוס לאומן ביומולדת
אבל אבא עושה לי פרצופים. מה נסגר איתם פתאום?
עד שנה שעברה הם תמכו בי ברעיון.
וגם רות לא יכולה השנה בכלל.
אמרנו שניסע שתינו ביחד ביומולדת 18. אבל אוף שזה עוד שנתיים.
מזל שאנחנו בזמן קרוב.
זה כיף.
נגיד נחגוג עכשיו ביחד ויהיה כיףכיף.
ועכשיו כדאי שאלך לישון.
נראה מתי אתעורר בפען הבאה.
החום פה לא מבטיח לי שינה של יותר משעתיים.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם

הא?