הבן שלי בן 4.5
מה דעתכם על סיטואציה שבה הילד מתפרע/ מתחצף/ מקלל וכ'.
בשלב שלא עוזר הסחות דעת/ פרסים/ עונשים
שמתי לב שאם אני אומרת לו שההתנהגות שלא לא נעימה לי ולכן לא כיף לי איתו ואני הולכת
זה עובד הכי טוב והוא משנה התנהגות.
כמובן שכשהוא חוזר למוטב אני מחבקת אותו, מדברת איתו מלמדת אותו דברים- יוצרת גם אצלו חוויה חיובית משותפת
ואח"כ אני גם אומרת לו כמה שהיה לי כיף איתו והוא עונה לי שגם לו היה כיף.
כבר יצא לי כמה פעמים לאחרונה להשתמש בטקטיקה הזאת, וראיתי שזה ממש עוזר, מה גם שאני מרגישה שזה הכי אמיתי,
השלה היא אם לילד זה לא "כבד" מדי- אמירה כזאת?
אגב, אני אומרת את זה בטון מבואס ולא כועס- זה מה שאני באמת מרגישה. מתבאסת שהוא לא נותן לנו להנות.
מה דעתכם?
תודה
מומלץ בלי קשר..)