אין לי חברות סופית.
ואני רק צריכה לדבר עם מישהו שהוא לא ההורים שלי, לא אחים, לא בני דודים ולא סבא וסבתא
זה באמת אמיתי. אני לא סתם מתמסכנת עכשיו
שנה הבאה פחידה לי מדי |בוכה|
אני עומדת לפשל בכל כך הרבה רמות
אין לי חברות סופית.
ואני רק צריכה לדבר עם מישהו שהוא לא ההורים שלי, לא אחים, לא בני דודים ולא סבא וסבתא
זה באמת אמיתי. אני לא סתם מתמסכנת עכשיו
שנה הבאה פחידה לי מדי |בוכה|
אני עומדת לפשל בכל כך הרבה רמות

דפוקה דפוקה דפוקה
אני לא מצליחה להכיל את עצמי ועדיין לא התקשרתי אליה
אני צריכה את הטיפול הזה אלהים
למה אני לא מתקשרת. דבילית
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)