אז ככה.
קשה לי. מבינים?
בעצם אתם לא אני אז תתעלמו מהשאלה במשפט הקודם.
אני פשוט צריכה שמישהו יאהב אותי באמת.
ואני לא מתכוונת לבן זוג.
מצדי שאלה יהיו אבא ואמא או חברה או לא יודעת מי.
ולא רק שיאהב אלא שיראה את זה מדי פעם. חיבוק. משהו.
*סליחה על המילה הגסה*
לעזאזל!
גם כן כל אלה שבטוחים שבלעדיהם אני אמות. דואגים לי עלק.
מנסים למצוא בעיות רק כדי שיהיה מה לפתור.
סתומים.
אני שונאת אותם, אוקיי?!
אין לי מושג מה האינטרסים שלהם, אבל מה שבטוח זה לא לשחרר אותי. לא מהם ולא מהסיבה שבגללה אני תחת אחריותם.
אוף אוף. אתם לא מבינים על מה אני מדברת בכלל אבל זה לא משנה כי זה רק לפרוק, וחוץ מזה אולי יש פה מישהו שכן יודע על מה אני מדברת ויבין קצת.
בשבועיים האחרונים יצאתי מהבית כדי לברוח. מהם, מהסיבה המטומטמת הזו, מקירות חונקים של הבית.
אמא אמרה לי מקודם שנראה כאילו רע לי בבית.
אבל היא טועה. הבית לא רע לי. רק זה שאני מעזה להיות בו מי שאני באמת.
וזה רע.
ואוף טוב
לפני שאני אכתוב ואתחרט.
מעניין אם מישהו קרא את כל ה*** הזה.