אני כזאת דפוקה שזה משהו. סליחה, לא מוצאת מילה יותר מדויקת לעכשיו.
וכאילו מה
למה דווקא הוא נתקע לי בגרון כשאני אמורה לשמוח
זה היה כל כך מתסכל
רציתי להקיא את הנשמה.
חנוק לי ברמות שהרבה זמן לא קרה לי. לא התגעגעתי.
ועכשיו עוד יותר נחנק לי כי אני צריכה להתמודד עם זה לבד.
הקשר גוף-נפש הוא לא פיקציה. הוא הכי אמיתי שיש. לא הייתי מסוגלת להזיז את עצמי.
(וחוץ מפעם אחת מוצדקת ושבת שזה לא נקרא ממש עמדתי במלחמה שלי בסוכר. כפיים.)
הרעידת אדמה באיטליה מחרידה. בהתחלה זה היה 6 הרוגים. איך זה קפץ פי עשרים? 
לילה טוב. אמן שאני אקום חדשה וערנית.
(מה הסיכוי. אבל אין מה להפסיד מאופטימיות)
)
