להיות בל"ח זה טוב או לא טוב?
חחח!
להיות בל"ח זה טוב או לא טוב?
חחח!
ולא רע.
זה טבע האדם.
ומי שלא מרגיש ככה יכול להיות שהוא קצת מאחר ויכול להיות שהוא קצת אפעס.. דפוק (אל תסקלו אותי..)
אבל צריך להבדיל בין בל"ח כתכונה לבל"ח כאופי. יש בל"ח כתכונה- אדם שזוגיות ואהבה מעסיקה אותו, הוא שואף לשם ורוצה לשם, ואז הוא יכול לבחור לתכנן את החיים שלו בצורה כזאת שחתונה בגיל הנכון (19-20 או אחרי צבא) תהיה אפשרית בשבילו. זה מצב טוב.
לעומת בל"ח כאופי שזה יכול להיות אדם דביקי כזה שכל מה שמעניין אותו זה לפנטז על חתונה. הוא לא לוקח את זה למקום טוב ולא חושב קדימה,הגיוני שבהזדמנות הראשונה שתהיה לו הוא יתחתן אבל ספק אם זה מה שנכון עבורו ועבורה.
מי שלא חש את התשוקה הטבעית לאהבה וזוגיות אז או שהוא באמת סתם מאחר מבחינה נפשית (הגיל הטבעי הוא 15-16) או שהוא בייניש שגדל בסניף נפרד ואהבה זה דבר שמגעיל אותו (אין להסיק מהנ"ל שאני נגד סניף נפרד). גם יכולים להיות אנשים שחשים את זה אבל מניחים את זה בצד כי הם חושבים שזה לא נכון כרגע ואז הם יכולים להראות מאוד 'שונאי בל"חים' כאלה.
יש עוד הרבה מה לומר אבל נעצור כאן.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)