בעז"ה!
תודה טאטעעע שיש בית לחזור!!!

<צ>
חפיף לא ליתקאב אל כל הטיפה של מסתיק



מה אדיף לשכב בתוך חבילת סרדינים ?
או לעמוד בחבילת סרדינים?
@הדסי שושה @גיבעוננח @גיבעוננח
עליתי על למה לא הצלחתי לתייג אותך עד עכשיו!!
אתה כותב גיבעוננח עם י!!
Solomon
Solomon

הדסי שושהבסוף ה' סידר לי שאני אפספס את האוטובוס הזה (הוא תמיד צפוף ברמות והרוב עומדים)
ברוך נסעתי איכשהו אחר לא דרך תל אביב הטמאה
{נאנח ברווחה{
אבל לעמוד זה מורדי קלוריות
תעודדי![]()

תורידי קלוריות עתידיות מהריונות ובכו ובכו..כבשה
רזרוזה שכמותך

יאללה בואי נעשה שרשור בלחיות..
הדסי שושה![]()
או שהם בוהים בך
פעם ראשונה שאתם רואים יהודי?
נקווה שגם האחרונה
ואלה שעושים לך שלום. כאילו מה? מה חשבתם לעצמכם?
ואלה שמוציאים לך לשון. מאוד בוגר זבלים
והשוטרים הערבים. הכי גרוע
מחרפן
חכי אולי גם היא תעשה משהו כזהכבשה


או שהייתי נראית מסוממת אבל בקטע שפוך עם חיוך מרוח.
זה אני בקטעים האלו..
ערביה זה לא כרע לי . כי אם לא מתפללות
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)