אני ממש אוהבת לקרוא את @ממך עד אלי
(את נראית לי אדם אדיר)
אני ממש אוהבת לקרוא את @ממך עד אלי
(את נראית לי אדם אדיר)
יש לי סיכוי
יאי*בננית*מגיע לך
או שזה חוסר צניעות... (ועיינו תגובתי בשרשור של "כישוף כושל", -"בהמשך לשאלת הכיתה", "תשובתי, נכון לעכשיו..")
אז מה אתן אומרות.?
ומה אתם אומרים? (הבנים שלא נמצאים פה..)
זה מסר לאומה(עפה על עצמה זאתי, פא!, חושבת שכבר כולם מעריצים אותה...)
( נגיד המשפט הזה ^^^ היה בצחוק....)
הם מפסידים המלצות שוות ![]()
שרשורפלצת ברבאק
)
צודקת. זה לגמרי השרשור שלך
א- לא מדברים על הר הבית
ב- לא ולא, ושוב לא- לא מדברים על ציונות!
ג- לא מדברים על תכלת בימינו
ד- לא מדברים על ציונות!!!
ה- גבעוננח, לא מדגג את השרשור ואת כולם.
ו- לא עושים שירשור של "סמיילי" כי הקודם עלה על כל הפיוזים שלי (עד שהחבאתי כ"כ טוב...)
ז- לא מדברים על ואל חב"דניקעס!
ח- נמאס מ "רוצה חיבוק" ואז עונות לה "
" "רק בלי החיוך"...
בהצלחה...
(אני יודע שהתכוונת לומר "*הבנתי" כלומר- כתיקון.. אבל לא אכפת לי... תאכל משהו? בתפריט- ים כאאאאאאאפות) (בקטע הטוב, כן?, וואי צריך לעשות סמיילי על המשפט הזה..)
ציףאני לא יכול....
(אבל אם האפשרות האחרת זה גבעוננח...)
*בננית*(עניין של הרגשה אישית
אם למישהו זה לא בא בטוב בעין בעיה שלו.)
|דיקטטור|
זה השרשור של ממך עד אליי!
|מלמלם|
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)