36% בטריה,נחכה עוד קצת שיטען. ואז? אני שואנת בדידות! אבל זה בדיוק זה עכשיו..בודד עד כאב.
מכניסה את הראש לתוך הברכיים,מנסה להקשיב לקולות.
אני הוזה נכון?! רק נדמה לי שזה הקול שלו..
רגל קדימה, חצי עין לכיוון ,כן זה הוא. חצי שנה לא פגשתי אותו..עוד שניה הוא עובר כאן.
כן? לא! כן? לא! כן? כן!
-"היי איש" משהו בטוח בקול שלי אבל אני רועדת בפנים,לא יודעת האם הוא רוצה את המפגש הזה. למה שוב להציף בשנינו את כל הגעגוע?
סומק על כל הלחיים שלי.הוא מחוויר, מוריד את העיניים,נבוך.
-"מה שלומך עיניים שקטות?" זה יצא לו בסוף,העיניים עדיין מתעמקות בריצפה.
-"טוב יותר ב"ה" הוא מיישר מבט,אני מודדת שם עד כמה הוא ישתנה,האם יש משהי אחרת? לא ,הוא עדיין בודד כמוני.
-"לפעמים באמת דאגתי"
-"גם אני" לוחשת,בשקט ממש.
אין בי עוד כח לדבר אבל התגעגעתי כ"כ!
-"אז הכל בסדר איתנו נכון?!" הוא לוחש בחזרה, מרגיע את עצמו,זה סימן סיום אצלו.
-"נכון" אני מאשרת,בוכה בפנים.
-"ב"ה. אני יזוז טוב?"
-"נכון" אני כבר עונה בלי קשר.זה ההתרגשות? הכאב? הגעגוע? הכל ביחד.
הוא מתרחק בשקט כמו תמיד.
משאיר אותי לבד עם כל הגעגוע.
אבל אולי בסוף הוא יחזור.
- לקראת נישואין וזוגיות