מי כאן?ריעות.
מה קרה?ריעות.
אני כאןקמנו ונתעודד
וזה עצוב?ריעות.
כאן לא המיטהקמנו ונתעודד
אז קדימה, לישון |מגרש|ריעות.
אבלאבל אני באמצע לכתוב משהוקמנו ונתעודד
תירוצים לפח.ריעות.
תירוצים לשרותים
|מנצלש|חפרפרת
אוי ואבוי,למה נזכרתי בזה![]()
לפח יותר נעים ליריעות.
חשוב כןקמנו ונתעודד
בס"ד
דחוף במובן של אני לא יודע אם בהזדמנות אחרת אני אאזור את הכוח לכתוב אותו
זה ארוך?ריעות.
כל זמן שאני לא כותב אלא קורא דברים אחרים-כן..קמנו ונתעודד
אז מה אתה מדבר איתי בכלל.ריעות.
סיימתי
לילט!קמנו ונתעודד
לילה טוב
ריעות.אחרונה
ריעותי, תני לי חמש סיבות למה ללכת לישון!! אולי אני אשתכנע...חפרפרת
אוקיריעות.
ב. זה נעים
ג. זה מה שאמור להיות
ד. זה יזרז את מחר להגיע
ה. כי אני אמרתי
אממ..חפרפרת
א. למה זה מה שאמור להיות
ב. מי אמר שאנחנו רוצים שמחר יגיע
א. כי ככה זה מאז ומעולם. בחושך ישניםריעות.
אז למה איפשר לשנות את מה שהיה מאז ומעולם?חפרפרת
אפשר לשנות, זה לא אומר שזה כבר קרהריעות.
שלוםזית שמן ודבש
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס
חייב דחוף.
נסיון פעילקפיץ

שקט כאןליידי מאדם מיס
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
שלום בנצי 👋)
היימוריה19
פורום ישל"צהאר"י פוטר
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול


