יש כל מיני זרמים אצל החרדים, ובהחלט יש זרמים שממש אין רגש לפני החתונה. ההורים מחליטים והזוג רק נפגש כדי לראות מי עומד להיותץ איתו מתחת לחופה.

אותי אישית זה מזעזע..

אבל למה להכליל את כולם?

יפה שהדגשת שיש כל מני זרמים בציבור החרדי...צריך רק קצת לפתוח את העניים ואת הראש ולקבל שכן..יש חרדים שמתחתנים עם רגש ואהבה וכל העולה על ראשכם...

אמרתי שיפה שאמרת שיש כל מיני סוגים של חרדים..אנשים אחרים פה מכלילים את כל החרדים לאיזה משהו דוס קיצוני ובלתי מוגדר...שזה רע מאד

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

גם החרדים לא "מתפללים אחרי". הם מתפללים לפני ואחרי ותוך כדי. אבל זה לא הסיפור.

הבעיה היא שלמי שגדל על אהבה כמו שהוא ראה בסרטים\בספרים- זה שביל שחסום.

אצל חרדים יש שני מרכיבים שבונים את הרגש-

האמונה שזה הזיווג משמיים ולכן אפשר שיהיה רגש,

והחיים המשותפים מתוך דאגה זה לזו ע"פ חוקי ההלכה וההדרכה התורנית(הוא דואג לה יותר מאשר

לעצמו והיא לא יותר מאשר לעצמה).

הנתינה ההדדית מובילה לאהבה שלהם, כי לתת לאחר גורם לאהבה כלפיו.

אצל מי שגדל על ברכי העולם של אהבה כמשיכה, הדרך הזו לא תצליח כי היא לא מספקת

את הריגוש הנצרך בשביל ההשקעה שלו. לכן הוא צריך את הסטרטאר של משיכה חזקה.

כמובן שאין בשום אמירה לעיל זילזול בצורך במציאת חן, ו"כימיה" בין בני הזוג.

אולי רגש שונה, לא של התאהבות ומשיכה (שזה דבר שנדיר שיש אחרי 3-7 פגישות)

אבל כן רגש של חיבה, של רצון להמשיך ושל ענין ומשיכה מסוימת.

נכון שחרדים משקללים גם נתונים יבשים, ולעיתים הרגש עוד לא ברור לגמרי, אבל זה לא נכון שהם מתעלמים ממנו.

חרדים לא מתחתנים על פי רשימת מכולת כמו שאהבה בתענוגים הנכבדה מאד טרחה לכתוב.

ההורים מבררים לפני והזוג נפגש ובודק אם הוא מתאים גם רגשית ואם יש חיבור ונושאים משותפים. ואז יש את כל התקופה בין האירוסין לחתונה שגם בה עוד בודקים שהכל בסדר וזורם ויש רגש חיבה הדדי. 

המגזר שכן מתחתן ע"פ "רשימה" אלו חסידי גור (ואולי עוד חסידים אני לא מכירה את הזרמים השונים)

ואצלם לא בטוח שמחכים לרגש גם אחרי החתונה.

מותר רק פגישה פעם בשבועיים-חודש בערך,

מותר להתקשר לשיחה אחת של עשר דקות במהלך השבוע, ומותר שעה לפני שבת.

בקיצור, הקשר שלהם לא הכי פעיל...

מדהימות ההמצאות שלכם בהקשר של החרדים.

הגולש האחרון אתה מוזמן לבדוק לפני שאתה מטעה פה את כולם.

אתה שוגה בהזיות

היא מוחה, ובצדק, על מה שהיא רואה כהכפשת והוצאת שם רע על ציבור שלם של מאות אלפי יהודים

יכולתי גם לקלל אותו יותר כי הוא מדבר לא לעניין וממשיך להתעקש על זה, אז עוד כתבתי עדין.

וכל אחד שאני מעירה לו ומסבירה לו איפה הוא טועה ישר בא ואומר שדוד שלו/סבאשלו/שכן שלו וכן הלאה הוא חרדי ולכן זה כן נכון, אבל הלוווווווווו אני חרדית, מסתבר שאני מכירה את הציבור אליו אני שייכת יותר טוב ממי שמכיר דרך איזה בובעס צ'ווק (ביטוי של סבתא שלי)

זהו

נכון שאת חרדית ואת אחרת, 

אבל זה לא אומר שכל מי שמספר על דברים אחרים הוא מפנטז,

יש גם אחרים, כמו שאת אומרת כל הזמן,

ויש כאלו עם כללים , עם הגבלות וכו'.

ממש שטויות וממש לא נכוןןןן "הגולש האחרון"...

והזוג נפגש כדי לבדוק את ההתאמה ביניהם, נפגשים כמה פעמים שצריך כדי להגיע להבנה אם הבן אדם מתאים לי או לא.

אם היו מתחתנים רק עפ"י הנתונים היבשים ומצפים לרגש שיבוא בהמשך - כולם היו מתחתנים עם הבן אדם הראשון שהיו פוגשים ותתפלאו - אבל זה ממש לא כך! לא יודעת אחוזים אבל הרוב לא מתחתנים עם הראשון.

אבל אפשר לחשוב מה ביג דיל, ההורים לא כופים להתחתן, הם מבררים את הפרטים - משתפים את המדובר באינפורמציה ומחליטים יחד אם מתאים להיפגש או לא, ואז התפקיד עובר לידי הבחור/ה להחליט אם להיפגש שוב ושוב או לא ולבסוף להתחתן - גם זו החלטה של המיועד עצמו.

שמסכימים לקחת על עצמם את האחריות האדירה של החלטה כזאת...

ואת ההשלכות...

ועם זאת הרבה אמת.

מתגובתך ברור כמעט שאת לא הורה, כי אין ספק אלו רגשות אשמה עולים בהורה שלקח את ההחלטה והאחריות על עצמו והקשר נכשל וילדו סובל.

אני בת חרדית להורים שלא מוכנים להחליט בעצמם ולקחת את האחריות בטענה שילד שבשל לנישואין צריך להיות מסוגל לקבל את ההחלטה בעצמו, כמובן בעוד הם מייעצים ותפקיד הבירורים הנרחבים והמקיפים עליהם. לדעתי הם צודקים במאה אחוז. אם זאת בכיתה שלי לדוג' 30 בנות מתוך 40 אמרו לי בפירוש שהם שמחות וסומכות שהוריהן לוקחים את רוב משא השידוך וההחלטה על כתפיהם. (ותמיד יש שאלה וברכה מרב)

אני חושבת שיותר קשה להורים.

וכפי שהזכרתי, גם רואה ושומעת שזה כך מהורים ומבחורות בגיל השידוכים.

זה יותר בתור עזרה והכוונה ויעוץ.

הילד הוא זה שאמור להחליט בסוף!!
 

ממני חרדית נשואה...

גם היומיום .

והם לא מאמינים בכלל במושג אהבה.

חרדית.

מן הסתם הבנת שב"לא נשואים" הכוונה נשואים ללא רגש שזה כמו לא נשואים.

אבל גם לו יצוייר שהם באמת לא נשואים - כל עוד האישה "לא נשואה" רק עם גבר אחד הילדים לא ממזרים. (וגם אם היא כן הלכה אח"כ עם מישהו אחר כשעוד היתה "לא נשואה" לקודם, עדיין הילדים מהבעל הראשון - לא ממזרים, אבל זה כבר לגמרי אחוז קטן...................... הכל בצחוק כמובן)

כל עוד האישה לא בילתה עם מאה גברים אלה רק עם אחד.

ואנחנו ממש לא ממציאות על הגורים אתה מוזמן לחפש באינטרנט תקנות ל"ט

גם בתוך הגורים יש הרבה זרמים ,

ומעטים מאד הזוגות שחיים שם לפי כל התקנות 

מעטים עוד יותר אלו שחיים לגמרי בלי אהבה.

פשוט הפכתם פה את הדיון כאילו רק לחרדים מותר לדבר..שזה לא נכון בכלל

אפשר לברר כל דבר וללבן ולהיוודא איפה האמת נמצאת. 

אם ניקח את המשמעות הפשוטה של נשואים לעריכת חופה וקידושין אז בודאי שהם עושים וחלילה לאמר שהילדים ממזרים או שהם חוטאים.

זנות בשונה מנישואין זה  מעשה ללא אהבה וקשר לבן זוג.

וזה מה שקורה בגור.

המעשים טכניים לחוד ואין אצלם היתר לאהוב או לחבב את המעשה כי מבחינתם זה משוקץ ואשה זה דבר טמא.

 ולא אני אומרת את זה .  תשאלו את חסידי גור.

 התורה מבקשת ודורשת מאיתנו לקדש את החומר והקידוש נעשה ע"י ההתיחדות של איש ואישה בטהרה וצנעה.

ברוב החסידויות הרסו את זה ובעיקר בגור. 

תשאלו .

ולמה להמשיך עוד ועוד קשר ולעורר ציפיות אם זה "לא זה"??

ההחלטה יכולה להיות יותר קלה ויותר מהירה עם פחות כאב לב לכל הצדדים

לחרוג מהנורמה זה לא בריא בכל סביבה.

זה כבר לא נהיה חריגה מהנורמה

זה נהיה נורמה

להתווכח איתי זה בזבוז זמן מוחלט.

מה עוד את עושה ב-10 פגישות שלא עשיתי ב-5 פגישות שנפגשתי עם בעלי???

הוא לא היה הבחור הראשון שלי וגם לא השני...

קדמו לפגישות בירורים רבים...

חיפשתי גם מישהו שאני מכירה טוב ושהוא מכיר גם אותו טוב...

ובמקרה הזה זה היה אח של חברה טובה שלי שלמד שנה מעליו...

הוא ידע להגיד לי עליו המון!

וב"ה! נפגשנו 5 פגישות...

ואח"כ הוא בא לבית שלנו ואני לבית שלו...

וב"ה אנחנו נשואים באושר, אוטוטו 10 שנים!

יכול להיות רגש.

בין אם זה רגש חיבה, סימפטיה וכו', ובין אם זה אהבה סוערת ונוצצת.

בגדול, אנשים חושבים שאם לפני החתונה יש רגש, זה סימן טוב לגבי ההמשך, שהוא ימשיך ואף יחזק, ואם להפך - להפך.

זה נשמע די הגיוני.

[לגבי רגש סוער של התאהבות, יש יותר מקום לפקפק, כי-

א. הוא נוטה להיות יחסית קצר טווח.

ב. הוא הרבה פעמים מבלבל].

לפחות אצלנו זה ככה... ואלו שמשדכים עם שמיכה על הפנים פגישה אחת זבנגית וגמרנו, עושים טעות.

רגש לא תמיד מתפתח אחרי חתונה... לפעמים זה פשוט לא זה.

ומשום מה, לא יודעת איך, אבל איכשהו כן זוגות שם נשארים נשואים באושר ויושר.

התאמה בנתונים טובה תמיד כי כשמתחתנים על סמך רגש בלבד יש נטייה להתעלם מבעיות... או לחשוב שאפשר לתן אותם אחרי חתונה... וזה טעות לא נורמאלית.

זה דורש עבודה (או טיפול זוגי במקרה שאת מכירה)

אבל אם יש נתוני פתיחה טובים, רצון לאהוב ונכונות להשקיע - תמיד יבוא הרגש בסוף.

נתינה מביאה אהבה - מכירה?

אז אם הם משקיעים , ועובדים על הקשר שלהם - יגיע גם הרגש.

אם הם לא משקיעים - גם אם התחתנו עם אהבה מהוליווד - הרגש ידעך. 

ואצלינו באמת בודקים שיש רגש של רצון לאהוב ולהכיר.

אבל גם כשאין רגש כזה- אם יש הרבה רצון משני הצדדים, ונכונות , 99 אחוז שהוא יגיע בסוף.

מתי שזה לא קורה - זה בדרך כלל חסימה, או חוסר רצון , לדעתי .

כשבחור ובחורה נפגשים ורוצים להמשיך זה בגלל שטוב יחד.

אני חרדית ומכל מי שאני מכירה: אחיות, גיסות, שכנות, חברות-

אף אחת מהן לא הלכה לחתונה בלי שהיא תרגיש איזשהוא רגש חיובי כלפי בעלה לעתיד.

בד"כ זה לא רגש קל אלא הרבה יותר מיזה....

אם תדברו אם אותן בנות חרדיות בתקופה של לפני החתונה-

בד"כ רובן ככולן כבר הרבה יותר מקת רגש של אהבה.

אולי יש גם אחרות שפחות פיתחו רגשות כאלה אבל הן המיעוט שבמיעוט.

לא יכולה לחשוב על אחת שהלכה לחתונה בכוח בלי שתרגיש שהיא אוהבת ורוצה לחיות את המשך חייה עם אותו אחד שהיא הולכת להינשא לו.

זה בד"כ אחוזים ממש בודדים למרות שאני מכירה יותר את הצד ההפוך...

רגש של חיבה , ורצון לאהוב את הבנאדם הספציפי הזה,

זו עוד לא אהבה (לפעמים ) אלא רגש כלשהו.

וחוץ מזה שזה הבדל השקפות.

שלא "תופיע " אהבה, אצלינו סוברים שאהבה לא מופיעה, אלא היא תוצאה של עבודה אמיתית.

א. הם מאמינים שהשידוך משמיים, וזו ההשתדלות שעליהם לעשות

ב. הם מאמינים שאפשר לפתח רגש לכל אחת שאין אליה דחיה /ויש רגש בסיסי 

שאר החרדים ממש לא ככה!

ההורים לא בוחרים את החתן!

הם עוזרים לילדים שלהם לברר ולבדוק את המדובר.

להתייעץ, לשאול...

ואת הבחירה- הבחורה עושה!
היא נפגשת ולא כופים עליה "לסגור" אם זה לא מה שהיא רוצה!
ממש לאאאאאאאאא

ועדיין הם מסתדרים.

אבל ברור שזה לא בסדר וצריך להכיר ולבדוק שיש התאמה!

שני הדברים חשובים באותה מידה. 

גם משיכת הלב וגם התאמה. 

אם אין התאמה משיכת הלב תדעך בגלל חיכוכים, ואם אין משיכת הלב ההתאמה תרגיש כמו פאזל מקרטון.

את מדברת על זרם מסוים מאד!!!!!!!!!!!!!!!!!! בציבור החרדי

הרוב הגדול לא כך.

ההורים לא בוחרים לאף אחד עם מי להתחתן, הם רק מקבלים את ההצעה ומעבירים לבחור/ה את שיקול הדעת אם הפרטים מסביב נראים מתאימים.

די כבר להכליל. אתם לא יודעים עלינו כלום!

אם את כחרדית באה וכותבת שיש דברים בגו' את ממש מחזקת את ההמצאות שלהם שהציבור החרדי הוא כזה, וכשחושבים עלי מה שאני לא - זה ממש מעצבן אותי.

ואני לא חושבת שיש פחות אחוזים שחיים באושר שהתחתנו ככה (חסידים )

לעומת אחרים (לטאים, ספרדים ודת"לים)

אבל מדברייך נשמע כאילו שיש השפעה לשיטת הבחירה של הבן זוג לחיים.

אף אחד לא חושב שכולם חיים שם באושר ואין להם אף פעם בעיות, הדיון הוא האם זה מפריע להם בהמשך.

בקשר שאנשים מחפשים היום זה לא מספיק

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

שמשווים אותו לרשימת הציפיות שלך :

למשל : חכם V

זורם V

חברותי - V-

ואז מחליטים האם שווה להתפשר על מה שלא, והאם הוא מתאים למה שאני מחפשת

ולגביי השאלה העיקרית שלי?

ויש להם פחות זמן לפתח אותו, כיוון שיש פחות פגישות.

יש חרדים שבגלל זה באמת לא בודקים רגש, וזו טעות לדעתי,

ויש הרבה שגם במעט הפגישות בודקים את זה, וזה רגש מסוג אחר, לא התאהבות, אבל כן רצון להכיר ולאהוב.

זאת התאמה חשובה. לי למשל נראה לי אין אי קיו גבוה, ואם אנסה להכיר מישהי חכמה, אז קודם כל אני לא אבין אותה ברוב המקרים, וגם היא כנראה די מהר תשתעמם ממני, אולי גם לא תעריך אותי, וזה נקודת התחלה לא טובה.

חשוב שבני הזוג יהיו פחות או יותר ברמה דומה בתחום הזה בשביל שלא יהיו פערים גדולים מדי.

לגביי רמת השכל שלא יהיו פערים זה וודאי...אבל לגבי הרגש-הזוג קובע כמה פגישות הוא צריך ...הזוג יכול לקחת את הזמן וזכותם!...אבל יש הרבה יותר רגש אחריי החתונה כשזה מגיע ממבטים וממילים נעימות וממגע כמובן אז הרגש נהיה טהור קדוש וגדול יותר מאשר לבזבז אותו לפני החתונה..וגם- הזוג מתחתן אחריי שהוא מרגיש שיש מציאת חן ומשיכה הדדית...והם כן יכולים לפתח סוג של התאהבות רק ללא מגע עד החתונה..אני ראיתי את אחותי-היא הייתה ממש מאוהבת גם בלי מגע וכו'...הם שמרו הכל וכשאני אומרת ה-כ-ל אז תדמינו בראש ה-כ-ל כל העולה על ראשכם (ואת זה המורה שלי אמרה לי..) הכל הם שמרו לאחרי החתונה רק אז זה בא ממצווה וממקום קדוש יותר...אז לא מפסידים פה אלא רק מרוויחים! וזה לא רק הם אלא החרדים בהכללתם...

והרבה חרדים ככה...

אצל הדתיים והחילונים בכלל לרוב יוצאים דרך היכרויות וכל מיני מפגשים ובודקים איך הולך ביחד.

אצל חרדים משתדלים כמה שיותר לברר איך ילך להם ביחד והפגישות נועדות לברר אם כל הבירורים אכן כך,

הם יוצאים ביחד ומשוחחים על מה שבא להם ומרגישים איך זה ביחד.

לאחות שלי יש חברה חרדית שכל החיים לימדו אותה שאחרי החתונה האהבה באה מאליה, אחרי שהיא התחתנה היא באה מבואסת לאחות שלי ואמרה שהיא פשוט לא מרגישה קשורה לבעלה, בשכל הכל התאים, התחתנה, אבל היא נשארה עם בעל לא קשור אליה.

בגלל זה לא אומרים לחכות לאהבה שתבוא אחריי החתונה מאליה...מה זה השטויות האלה שיווואו!!!!

ובעצם כל המשפחה הייתה חרדית וגדלתי בתוך זה. זה ש'לאחות שלי יש חברה חרדית' זה רק כי הסיפור הזה עליה.

אתם ממש מקובעים ולא מאפשרים להכניס לראש תגלית חדשה (או ישנה תלוי מאיפה מסתכלים) אבל מה לעשות שאני בתור חרדית רואה את הדברים מבפנים ...אתם מסתכלים מבחוץ ושומעים לחברה של אחותך או משהו כזה כשהם עשו טעות..

למה להכליל את כולם בטעות שלה? 

צריך לעבוד עליה...

זה וודאי שככל שיש יותר משיכה יש יותר מוטיבציה לעבוד, 

אבל עבודה תמיד תהיה!

והשאלה למה היא הגיעה לזה שבעלה לא קשור אליה?

ואין כזה דבר שהאהבה באב מאליה! תשכחו מיזה!
 

אני גם חרדית ואפ'פם לא שמעתי את הקשקוש הזה שאומרים לחרדים: תתחתני והאהבה תבוא מאליה!!

כדי לאהוב באמת - צריכים לעמול, להשקיע!
 

וגם בציבור לא חרדי- אין כזה דבר שהאהבה באה ככה מאליה!
ואם ככה בחור או בחורה חושבים אז הם טועים ובגדול!
כי אהבה שבאה מאליה- היא גם תלך פתאום מאליה.....

אבל אהבה שבונים ומשקיעים לאט לאט- לא סותרים אותה בבום אחד.

ואהבה כזאת לא נגמרת בשנייה אחת של ריב...

מספר פגישות, בירורים, מעורבות הורים?

אם נפגשים 3 חודשים ולא מתפתח רגש, זה שונה לגמרי משנפגשים 3 פגישות ולא מתפתח רגש.

[איזה רגש צריך להתפתח זו גם שאלה, לא בהכרח שזה רגש של התאהבות].

לפני החתונה, לא יכולים להיות רגשות אמיתיים. נקודה.

מה שכן יכול להיות, וחייב להיות לפני החתונה, זה כימייה בין השניים ומשיכה והתחלה של רגש.

אז נכון שיש קבוצות במזגר החרדי (חסידויות מסויימות) שלא נפגשים אצלם בכלל,

למעט פגישה אחת קצרה לפני האירוסין, רק כדי לראות שיש להם התחלה של כימייה והם לא מרגישים דחייה.

(אחרי שההורים כמובן בררו באופן מקיף שיש התאמה בין הנתונים).

אצל רוב הציבור החרדי היום, מקובל להיפגש מינימום שלוש פגישות, וזה עולה בהתאם לצורך הספציפי.

ותתפלאי כמה כימייה ומשיכה יכולים להיווצר בפרק זמן קצר שכזה.

ממני

אחת שנפגשה שלוש פגישות וסגרה ברביעית, וחיה באושר ואושר עם בעל מקסים.

תודה לה'.

לא מסכים

הוא תוצאה של התחיבות, נאמנות ונתינה.

כיוון ששלושת הדברים לא יכולים להיות לפני הנישואים (חוץ מנתינה ברמה מסוימת)

האהבה אינה אמיתית.

יש אהבה אבל היא מגיעה בעיקר מאהבה עצמית, ומהנאה, כיף , משיכה .

כשאומרים "אמיתי" מתכוונים למשהו שיעמוד במבחן המציאות,

אהבה שתשרוד קשיים, שתתן מוטיבציה להתגבר עליהם.

וזה יש רק אחרי .

זה מה שצריך. את אמרת.

זה לא ראיון עבודה.

לא שלא מרגישים אותו, אבל זה רגש שנובע מאגואיזם ולא יעזור במהלך החיים.

אם תמשיך לחיות רק איתו - הוא ידעך,

ואם תפתחו אהבה אמיתית - גם זה יבוא. 

ומצטטת מההודעה הקודמת שלי:

כשאומרים "אמיתי" מתכוונים למשהו שיעמוד במבחן המציאות,

אהבה שתשרוד קשיים, שתתן מוטיבציה להתגבר עליהם.

וזה יש רק אחרי .

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=23654&cat_id=3867

לדבר על רגש ואהבה ,התאהבות וקשר בלי להבין על מה בדיוק מדברים זה חבל , נכון?

יש אהבה ויש התאהבות .

התאהבות זה דבר שקורה ברגע-  קליק, כימיה וכו איך שתגדירו את זה .

 וזה יכול רק להעשות בפגישה אחד עם השני,

ובשביל משיכה  והתאמה לא צריך לצאת כל כך הרבה.

אהבה זה דבר שרק בניה של חיים משותפים יצרו את זה.

לכן חרדי ממוצא לא מחפש את זה.

הוא שם את עיקר הקשר על החיים בתוך הנישואין.

צריך להבדיל בין החרדים,  כי הסקאלה גדולה מאד.

ראשית -ליטאים לחסידים ובתוך זה יש מגוון עצום של סגנונות ולכל אחד מנהגים והחלטות שונות.

גם הליטאים וגם החסידים לא מפגישים לפני שבודקים התאמה

בסגנון המשפחות, בהשקפות, ברמת חיים ועוד. ואפילו טיפוסים , במקום לתת לבחור ולבחורה ליראות אחד את השני ולהחליט הם יושבים ומבררים עם עצמם איזה סגנון וטיפוס הם רוצים.

ויש חסידויות מסוימות שלא מפגישים בלי שליחה לגרפולוג להתאמה כמו בגור למשל.

אחרי כל זה בדרך כלל מפגישים פגישה אחת או שניים אצל חסידים וזה בשביל שיראו אחד את השני .

 וזה פגישה בסופו ווארט אצל רוב החסידויות. ידוע לי שזה די קשה לחתן או כלה לבטל בשלב זה אבל נהיה יותר ויותר שכיח.

אצל חסידים החתן והכלה לא נפגשים בכלל בין החתונה.

אצל ליטאים לא פחות מ-3 פגישות והפגישות יכולות  ארוכות, של כמה שעות וגם בחוץ מה שאין אצל חסידים.

בדרך כלל יגבילו את כמות הפגישות.

וזה לגיטימי מאד להוריד שידוך אחרי פגישה /שניים ואפילו יותר.

 בחור ובחורה שנפגשים כבר 4 או 5 הם כבר נמצאים במקום שיכולים להרגיש אם נעים להם ביחד ויש התאהבות בשביל להתחתן.

בין האירוסין לחתונה ממליצים לא להיפגש מידי , בגלל בעיות צניעות ובינינו הקשר לא מידי פתוח ברמה שאפשר לדבר על הכל. וזה רק מזיק.

אציין עוד דבר שיועצי נישואין מעידים שלא ראו הבדל בין ליטאים לחסידים בקשר שאחרי החתונה מלבד ההתחלה שלליטאים יותר קל בגלל ההיכרות.

ואם נדבר על קשר של קימא  וזה השאיפה הכלל עולמית  חותכת מגזרים, עמים ודתות.  מי מצליח יותר? 

זוג חילוני שגר אחד עם השני במשך שנים ,הנישואין שלו אחר כך טובים יותר? 

התשובה אצלכם.

אפילו ברמת ההבדל בין ישיבת חברון לחסידות תולדות אהרן.

קל וחומר ברמת ההבדל בין הציבור הדת"ל לציבור החסידי.

ראשית לא יודע מאיפה הבאת את ההגדרה שלך לעניין. שנית אם אתה רוצה לסגל לעצמך את הסגנון החרדי לעניין זוגיות והנלווה אליה. אז תחיה כמו חרדי. השיקולים השידוכיים הם חלק ממערכת חיים כוללת. על כל המשתמע מכך.

כולל ציפיות ואכזבות...

בהנחה שאנחנו לא מדברים על חצרות איזוטריות כמו גור וכד', החרדים בהחלט שמים לב למשיכה הדדית. היה לי מורה שלמד בישיבת לייקווד. אחרי השידוך ראש הישיבה שאל אותו, בראש ובראשונה, האם הוא חש משיכה כלפי הבחורה.

תצפה בשיעורים של ד"ר אבולעפיה מרווקות לנישואיןבערוץ מאיר יעשה לך סדר בראש.

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=23640&cat_id=3867

חוץ מזה כל הדיון של הפורום הזה נהפך ל: "חרדים ומה שבניהם" מה זה קשור? גם אצל הדתיים הלאומיים לפעמים יכולות ליהות נטיות לכיוון מסויים שלא רק כמה זרמים של החרדים מקבלים אותם אל תגדירו את "החרדים" למשהו מוגדר תאמינו לי יש גם כמה נקודות לאחר המילה הזאת ולדיון יש כאלה שכן עושים את זה ויש כאלה שלא כול אחד משיקוליו ומדרכו.

יש זרמים אצל החרדים שזה לא שהם מוציאים את הרגשות ואהבה מליביהן\ם הם פשוט מנמיכין אותה ומתמקדים בקטע שלמצוא התאמה ולראות שיש כימיה זה הכול כדי שאהבה והרגשות לא יהיו יותר מידי בשביל שזה לא יסנוור את הלרות שיש התאמה מלאה הבנתם? זה הכל

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=23654&cat_id=3867

צריך גם נתונים טובים ומתאימים בסיסיים,

וגם לראות אם מתפתח רגש, רצון. הגם שעיקר בניינו וביסוסו באמת זה אחרי החתונה.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.