בס"ד
בצהרי היום |מזמזר לעצמו|
אז תחיה פה ווהו מישהו?
אנחנו לא חותכים כשיש אורחים ואנחנו אפילו ממש נהיה חביבונים ולא נבכה
וכששוקעים בעיניים של תחיה לא כזה נורא בחיים אז יופידו
ויש לי כבשה שהכנתי מבלון וצמר וגרביים של זקנות
ו ו ו
כואב לי עדיין מזה
ובשבת בכיתי על זה שוב
ובא לי פאזל
ולמה אין טל? יש לי המון יצירתיות
ואני מפחדת אבל ממש אל תרביץ לי בסדר?
וטוב שלא שאלתי שאלות
אני רוצה להעלם לתוך החושך לנצח
טוב שאתה לא קורא את כל זה ככה זה לא יעיק עליך
כאב לי לשמוע ממנה שהכאבתי לך ככה יותר לא אספר
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
