מאכזבים אותי פעם אחרי פעם כבר כמה חודשים
ואני ממשיכה להיות נחמדה
ועוזרת במקומה ומתחשבת
ואח'כ ממשיכים לאכזב אותי ואומרים לי לא לחשוב רק על עצמי,
אז מה עשיתי כבר 4 חודשים אם לא לחשוב על כל העולם?
ולהתחשב בכולם כשאני במצב כל כך רגיש שאמורים לעזור לי
אני לא רוצה את העזרה של אף אחד
אבל לפחות תתנו לי לעשות מה שאני חושבת שטוב לי
כיבוד הורים זה כל כך קשה
אני רוצה לחשוב גם על עצמי, די, די, די
אני שונאת בני אדם הלוואי שהייתי משהו אחר למה אני בן אדם?
למה? כי ציפור נמצאת בשמיים ובשמיים אין אנשים
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
