ל@חייזרה

@ציף ציף

@צהובה

(אולי גם @יעלוש מחבד? לא משנה...)

:

לאחר פטירת פארנו הבעש"ט נהיה פילוג בדרכי החסידות:

שיטת כ"ק ר' ברוך ממעז'יבוש

ושיטת כ"ק מרן אדמו"ר הזקן, בעל התניא

שיטת בעל התניא הייתה שכלית הייתה לימוד תורת החסידות ששהווית החסידות תיהיה בלימוד הפנימיות ושיטת עבודת ה' באופן מעמיק ופרטי!

שיטת ר' ברוך ממעז'יבוש היתה יותר שונה שהוית החסידות תיהיה אף ש"טיש" וכד' מה שאצל חב"ד היה "התועדות"...

ברבות השנים החלו חסידויות נוהרות משיטת ר' ברוך ממעז'יבוש להיות עובדי ה' בתפילות ואף ייסוריים בלא עומק לימוד תורת החסידות כמערכה א' בעבודת ה' המקיפה צדדים רבים בפנימיות...

כמובן שעוד במח' ר' ברוך ממעז'יבוש ובעל התניא היו חריפויות בין תלמידי המאורות...
וברבות השנים נוצר מצב שבעוד שבחב,ד הייו "משכילים" ו"עויבדים" (משכילים- מתעמקי תורת החסידות ו"עויבדים"- מתעמקי עבודת הנפש) 
בשאר החסידויות נותרו עויבדים לבד וגם זה מתוך הסתכלות שונה מעויבדי חב"ד....

(ברסלב זה חדש ועניין אחר לגמרי מכל הדברים...)

חסידי חב"ד (חבדניקעס) כינו בלעג מסויים  את שאר החסידויות "חג"ת" לאמור חב"ד= חכמה בינה דעת- ספירות המוח (השכל החכמה)
חג"ת= חסד גבורה תפארת- ספירות הנפש (הלב, הרגש)

ולכן מכיוון שיש "חסידות" (קרעטשניף, קארלין, נדבורנא וכו', חג"תניקים) אזי חב"ד הם חסידות יחידאית כדוגמתה....
וזו הייתה כונתי במילים "לקרוא לחב"ד חסידות".....

כל טוב,

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול