*צומי בלעז

הקשיבו ושמעו מעשה שהיה כך היה

באותו יום קיץ בהיר וחמים 
יצוא יצאתי לדוג דגים (כגון גבעון)
יצאתי אל הים ושלחתי את לחמי על פני המים
(שבאופן מקרי בעליל היה מחובר לחכה תמימה)
והנה לאחר כרגע או שנים החל הלחם לקפץ לו בשובבות
מיד עלה בליבי שמא שמא דבר מה מציק לו ומשיתי אותו מן המים לבדוק שמא נירטב
והנה כאשר יצא לנגד עיני ראיתיהו שכל כולו מסופג במים ואף דג זהב נושכו באכזריות
מיד התקוממתי ואמרתי לדג בוא אני שוחט אותך לפני שתעשה לי פה דג מחיר יא דג
(בכל זאת לחם ודגים זה מתכון טוב לגרפיטי...)
ענה לי הדגיגון עזוב אותך בוא נעשה שלום נחיה בנחת
ראיתי הדברים כהגונים בעיני והסכמתי להצעתו
לאחר רגע או שנים אמר לי הדג
וואלה אחרי שעשינו ביננו שלום אני מבקש בקשה בין ידידים שחרר 'תי חנוק לי פה תן לחזור לים השקט והנוח
כיוון שכבר נתידדנו אמרתי בליבי אמלה בקשתו אמרתי וכך עשיתי
והנה כאשר באו המים אל חיכו של הדגיג באתי להפרד ממנו לשלום (ולטרנספר)
באתי ואמרתי לו שלום ולהתראות וחשתי חזרה אל ביתי
לפתע שמעתי את הדג צועק לעברי רגע חכה היות שאני כאמור דג זהב אזי נפרד במשאלה 

עניתי לו יא דג קבלת עסקת שחרור ולך יש משאלות?!

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול