ויהיה לי גם כסף לדלק
ואני יעלה טרמפיסטים
ואני אנהג לי טווו
איזה כיף זה יהיה
והאוטו שלי יהיה מיניבוס
ואני אעלה המווןןןןןןן אנשים
ויעשה חפלות בדרך
ויעשה את אותה הדרך כמה פעמים כדי להעלות אנשים
#חלומות_של_טרמפיסטים
וגם אני אשים שירים יפים בדרךכבשהובפנים יהיה סדנא להכנת פיתות בדואיות ופינג'אן
כזה שהנהג פותח את הדלת עם ידית ענקית שמחוברת לדלת. כמו מונית שירות.
אבל לשלי לא יהיה ריח של סיגריות ומושבים קרועים 

אני רוצה רובה צלפים עם עינית מתכווננת.
אני גם רוצה להיות שרלוק הולמס.
לצערי יש דברים שפשוט אי אפשר... |נאנח|
זה כמעט אותו דבר
חייזרהאגב חייזרה זה בת, בשונה מחייזר שזה זכר החייזרה.
אא"כ היא תלמד מדנה אינטרנשיונל...
טוב ל'משנה..
חחחח אני אהיה שרלוק הומלסית. עדיף מלהיות דנה מונטנה.
סתם אופניים אני רוצה. הילוכים, גודל 24, בלי הפס הזה מקדימה. מה שנקרא אופני נשים שלא נתקעות בחצאיות
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול