אני חייב!! לספר על נס שקרה לי.
היום נסעתי עם חבר שלי לחוף בת ים, חזרנו על אוטובוס ראשון (25, דן), ועליתי על אוטובוס שני. שם קלטתי ששכחתי את הרב קו+ת"ז.... אצתי רצתי לתחנה.. ואין.
חיכינו לקו 25 כדי לבדוק בתחנה הסופית, באוטובוס הראשון, מבת ים לאוניברסיטת ת"א, שעה וחצי.
שם מצאנו נהג שיואיל בטובו להסביר איפה מח' אבדות. הוא הצביע לעבר סדרן, שלא ידע מאומה.
כשהאמרנו באיזו שעה נסענו, ענה שזה היה הוא. קיצור, מצאנו את הת"ז בנס מדהים!!!! תודה ה', כי דקה אחרי שמצאנו הוא כבר נסע.
שִׁירָהכבשה*בננית*מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
