היה אפילו שנ"צ קליל..

סתם כי חשבתי על זה שאני רוצה להתחיל את היום הזה מהתחלה

מה זה נותן.. אממ לחשוב מה אני רוצה לשנות היום ולתקן מחר!

אותו כנ"ל על שבוע ועל חצי שנה, לא משנה מה תמיד יהיו עוד שבועות וחצאי שנים לתקן.

after all tomorrow is another day 

אולי הייתי מספיקה יותר...

אה, וגם הייתי מעוררת בשש וחצי ולא כמעט בעשר.

אבל העיקר שיש מצב רוח טוב, אז באמת שהפשלות גם עברו בסדר...

עדיף כבר ללמוד עוד הפעם את היום הראשון. לא?

אני עבדתי עם  תיפקוד נמוך לא ברמת ביה"ס 

אז לא הבנתי...איך לומדים ומה עושים איתם.

כנראה

שכל אחד והנמוך שלו..

אצלינו הם היו בפיגור בינוני-קשה..

ולא היה מה לעשות איתם.

ביום הראשון שהגעתי הבאתי לאחת פלסטלינה 

והייתי בהלם כי  היא פשוט בלעה את זה..

.

למדתי חנ"מ.ועבדתי שם במוסד כמעט 4 שנים..

זה לא היה בית ספר אלא מסגרת לאנשים עם פיגורבגיל מעל 20

מטעם רווחה.כמו מעון.

אז מה עשו שם?

תרפיות בחיות במוסיקה.

ריפוי בעיסוק

פיזיותרפיה

לימוד נושא.

בקיצור ברמת מעון כמו שאמרנו.

היו שם אוטיזם

וגם סתם מפגרים

הוסיף לך?

מה את אומרת על הסיפור עם הפלסטלינה?

מזעזע או שהכרת דברים כאלה?

אני בהלם תרבותי עד היום

אז איך הם בביה"ס?

האם הם מבינים \שזה משחק ורק טועמים

או שכמו הבת מהסיפור רק רואה ולפה ישר?

זה יכול להוסיף המון לא?

הייתי בעל"ה בירושלים כסטודנטית.

חבר'ה בני 19-21. פיגור עמוק. לא מילוליים, לא מתניידים, אבל היה מדהים כמה אפשר לעשות איתם! המון! ולקלוט כל פעם מחדש את הדרך הייחודית שלהם לתקשר!

אבל היו מלא דברים. לא מאמינה שיש לי הרבה מה לחדש לך..

אחד אוהב לקרוע עיתונים ולפוצץ בלונים אז זה היה הפרס שלו.

מריחת קרמים או סירוק העור לוויסות חושי, סוג של מעבר / פרס.

הם היו עושים המון פעולות עם סיוע, אבל שהם המנהלים..

אחראי מוזיקה, מכבה את האור, שוטף כלים..

אני בכיוון?

בכיוון של חבלים.חישוקים?

משחק חם/ קר.

פרה עיוורת. 

מה הגילאים? תמיד אפשר לחשוב על עוד רעיונות.. הפורום מושלם לסיעור מוחין..

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל