אני לא כל כך אוהבת את המקום הזה שיצרנו לנו. היום הלכתי ברחוב והייתי חשופה מאד, האפור התערבל לי בנשימה והכביד אותה. כמה אפור.
בעיניים, בידיים שמצליחות להחזיק בקושי את השקיות העמוסות, בשולי המכנס המאובק, בצעדים העייפים.
היתה המולה איומה וילדה בתלבושת בית ספר מגוהצת עם ריח של התחלה נאחזה בחצאית של אמא. אמא דיברה בטלפון בקול, צחקה ולסירוגין פטפטה, והקטנה נצמדה אליה, מכווצת, ואני נרעדתי כי כמה לבד אפשר להיות אפילו כשהפנים טמונות בחצאית של אמא.
