תראי אותי, קצת משחרר.
במלחמה כזאת
אין מנצחים באמת.
נושם את השקט, שאחרי הסערה.
בלב בריא, בגוף נשבר.
אדם אינו נולד להסתפק בשום דבר.
חיים כאלה, הם שיעור כואב נורא.
כי הם, חושבים שלא תמיד נכון להלחם.
אבל עדיין אין לנו מקום
שבו אפשר לנוח.
בשגעונות
אני זוכר
רחוב מלא באנשים שלא חיים יותר.
רוצים ללכת לאיזו עיר רחוק מכאן.
ואת עצמי אני שואל
לכלאחד יש תסיבה שלו להבהל
האם זה שקר או אמת קצת מוזרה
כי הם, חושבים שלא תמיד נכון להלחם.
אז איך עדיין אין לנו מקום
שבו אפשר לנוח.
אני יודעת את זה שאני לא קשורה
הלוואי ולפחות היה לי אומץ ללכת מפה
