מי שיודע משהו אפילו חלקי אני אשמח

ניסיתי לעשות עם עצמי שקלא וטריה ואפילו לא ידעתי מאיפה להתחיל....

שזה מצב שאתה מצליח לדמיין את עצמך בסיטואציות של חיי משפחה.
יכולת לקחת אחריות על המעשים שלך ותחושה של יציבות נפשית מינימלית (וזה דבר גמיש...)
כמובן גם רצון לתת ולחלוק את חייך עם אדם נוסף

האומץ לפתוח שרשור בלנ"ו

דבר ראשון- רצון עז לאהבה,זוגיות, חתונה. בלי זה... נראלי קצת קשה להתחיל. זה לא חייב להיות צעקני או בולט.

 

2. בגרות נפשית. מה זה אומר? לדעת- להתמודד עם אנשים, לא לפגוע, לדעת לבקש סליחה, לדעת להגיד לבן אדם שהוא פוגע בי, לדעת לחזור מטעויות, לכבד בחירות של הזולת, לדעת לקחת אחריות ולעמוד מאחורי החלטות, יציבות נפשית (שזה קצת מעורפל). אמרתי פעם לחבר שלי בישיבה שבעיני מתוך כל הבחורים שאני מכיר משיעור א' (מכיר די את כולם) אני חושב שבערך 80% מוכנים לחלוטין לחתונה. רוצים זה שאלה אחרת...

 

3. יכולת כלכלית להסתדר ולהתפרנס אחרי החתונה. להתחתן בלי זה = מתכון לצרות. אפשר לתכנן מראש לחיות בדוחק בשנים הראשונות אבל חייבים להיות מסוגלים לכלכל את העניינים. לא סתם לסמוך על סיסמאות.

בהחלט הרבה חומר למחשבה....

בעיני אם לא עושים צבא או עושים ג'וב- 18-20, אם עושים צבא אז מיד אחרי. רצוי הסדר שאפשר מיד אחריו בגיל 21-22 להתחתן.

 

חשוב להכניס את זה לראש מוקדם, ולהתכונן לזה בהתאם. במקום לדחות את הגיל ל24, ואז להתלונן שאנשים לא מוכנים לפני זה. 

אחד הדברים שאני תמיד אומרת שחשובים בזוגיות זה להוריד מהאגו של עצמך.
צריך להבין וללמוד שמעכשיו יש עוד אדם שחובה לשתף אותו בהחלטות ובדעות.
לפעמיים צד אחד הוא הצודק וצד אחר לא, המטרה היא להבין מתי מתאים להתפשר ולתת לרצון של השני מקום.
להבין שעכשיו לא תמיד אהיה המחליטה והצודקת.
וגם אם אני בטוחה שאני צודקת והצד השני בטוח גם הוא ואני יודעת בוודאות שזה לא נכון- אם זה לא משהו רציני בעיניי צריך לוותר.
לתת לכל צד את המקום ומה שנחוץ לו.
סתם מקרה שהייתי קשורה אליו-
זוג שהיו נשואים בערך 39 שנה ומאז שאני קטנה אני זוכרת שתמיד היה בניהם וויכוחים ומריבות וכאלה, ותמיד זוכרת שהיה דיבור על גירושין.
הם באמת היו זוג מתוק. עם שבעה ילדים. יכל להיות להם בית מקסים- אם רק הם היו מורידים מהכבוד שלהם ולומר-'אני מכון להשתנות בשביל שתיהיה לי זוגיות טובה ואחיה באושר ובנחת'
כשכל אחד בטוח שהוא הצודק ואף אחד לא מוכן להתפשר ולהגיד שהוא מוריד מהאגו שלו בשביל זוגיות בריאה, זה לא ילך.
והינה, לצעירנו הם גרושים היום.
כל אחד חי בבית אחר. הילדים מרוסקים, והם עוד יותר.

אוף. לא הצלחתי להעביר את מה שרציתי אבל ברעיון-
להוריד מהאגו ולהבין שלפעמיים צריך לוותר על דברים בשביל לחיות בטוב.

והם התגרשו לפני ש

בס"ד

 

• ו מוסיף על עניין ראשון (כל מה שכתבו קודמיי).
• לקיחת אחריות ועמידה בזמנים.
• אורך רוח ועצבים עמידים.
• יכולת להתמודד עם כשלונות.
• חוש כלכלי (לא רק יכולת להתפרנס, אלא לדעת איך להתנהל עם כסף).
• ידע הלכתי נרחב בהלכות שבת, ריבית, כשרות ועוד.
• רצוי מאוד ידע רפואי מסויים. צריך לדעת מתי תינוק סתם קצת קווץ' ומתי צריך טיפול רפואי. בימי חול זה 'רק' חוסך טרטור מיותר למיון, בשבת זה חוסך חילול שבת.

מקבלים את זה במתנת חתונה?

אם מקימים בית צריך לדעת מה זה אומר גם אם זה לא מגיע מיד

אני מכירה זוג שהתחתן בגיל צעיר והחליטו שהם מביאים ילדים רק כשהם בשלים לזה. יש להם עכשיו ילד חמוד אחרי בערך חמש שנים שהם נשואים

לא מאשים ולא כלום. אבל זה לא בסדר. להרחבה- 'שמחת הבית וברכתו'  הפרק על דחיית הריון.

ודברים כאלה נשאיר לפורומים הייעודיים?!

בס"ד

 

למרות שאני לא חושב שההפרדה הזו נכונה. "תלתלים שחורות כעורב אלו תלמודות של תורה, שנראות כעורות ושחורות מלאומרן ברבים. אמר הקדוש ברוך הוא: ערבות הן עלי" (שה"ש רבה פרשה ה)

אשכרה.