אני לא רוצה להיות פה.
אני ריקה. מידי מידי ריקה

שהנני בידך בידך...

זה לא סתם אחרים אבל.
זה פשוט היא.
והיא חלק ממני.
ואני לא מצליחה להיות בשיגרה רגילה כשהיא ככה.
והיא והשמחה שלה. הלוואי עליי כזאת.
כל היום הסתכלתי עליה ולא הבנתי איך זה יכול להיות שהיא ככה.
זה היה נראה לי הזוי
אבל זה היה עובדה. ועכשיו הגיע הלילה.
לילה ארור

עידודייים!

אבל עכשיו קשה קצת.
נעבור גם את זה

(וגמלי קצת רע עכשיו אז אני איתך ממש.. הוא חזר לצבא)

צריך ללמוד להעריך כל דבר.
מסובך
(אוף לכמה זמן?)

אבל בעקרון שבוע