אין לי איך לתאר במילים שלמות שכזו. בחיי.
כמה רקדתי 
אין לעוצי רגליים. אין.
וגם התלתלים לא בשיאם.
ואעעע.
זאת הייתה אחת ה-חתונות שהייתי בה בחיי.
הלכנו כולנו צולעות.
ואאעעע.
אמאלה. ויש בכלל רצף חתונות.
ילדה אחת.
הענג היה לי לדבר איתך
לצחוק איתך
אחח איתך.
אפילו שאת ********* 
אין עליך בעולם! 
יש צורך לתייג? אמרת שבמילא תבואי לראות את האנרגיות שזורמות בתוכי אחרי חתוונות שכאלה.
ועע היה לי פשוט מושלם!
תודה וחודש טוב
ציף
אני פתאום תוהה לעצמי מתי הספקת להגיב פה במשך הערב? בושה 
חח ישבנו ברכב ושמנו שירים כאלה שקטים ואז שרנו
וכמעט נרדמנו בערך.
את קולטת שכל זה הייתי שאני על 3 שעות שינה. יום לימודים ארוך. אלף ואחת סידורים?
בעע
אבל ישלי יעני לעשות ש"ב (עושים מחר בשיעור פשוט.)
(היה מתאים לי לנסוע עכשיו צלא
מצידי עד הגולן!)
) ונהנתי לדבר איתה! 
לגבי הכוכבית השניה- כמה בנות מתוקות יש בעולם!
ואאמ. אני חושבת שהבעתי מעולה את דעתי בעניין המשיחיזם.
ואת מתוקה וזהו.
אני ניסתי ללמוד את הריקוד. לא הלך לי. 
ואני עוד עייפה
וכל הבצפר היה עייף למות
בקרוב אצלך שיהיה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
