חבל שהכיתה שלי לא מכירה את הפתגם הזה..
וכולם היו המומות,
כשהתחלתי לבכות,
מתי שבסך הכל מישי תמימה מאוד שאלה אותי,
למה אני שוב מאחרת..
ככה הלכתי בבכי לשרותים לבכות ולהרגע שם,
במקום שאיש לא יראה אותי,
והן היו המומות.
והרגשתי שאני חייבת מאוד חיבוק.
חיבוק גדול.
מאוד.
רציתי שארגיש אותו.
ואז חשבתי על@פרפר לבן.
שהיא לימדה אותי איך להרגיש שמחבקים אותך.
אז ניסיתי.
והרגשתי.
אבל גם רציתי.
לראות את אמא.
לראות אותה מחבקת אותי.
וגם להרגיש אותה.
אבל בתכלס למה בכיתי?
נמ.
באמת מעניין למה..
אולי בגלל הלחץ שהצתבר לי ביומים האחרונים?
אולי.
מי יודע?
אוף .
למה אני בטוחה שאפחד לא יקרא?
חיבוק אהובה