אולי זאת האווירה של אלול
אבל אני רוצה לחזור לחווה
ולחזור לרקוד
ולחזור לחלומות שלי
ולחזור באופן כללי
אולי אני אמצא לי להקה
אבל בסוף זה סתם דיבורים אני יודעת אין לי זמן למצוא להקה אז בטח שא יהיה לי זמן לאימונים
אבל אולי לחווה
זה עלול לפגוע באנשים אני לא רוצה.
אופ הוא חמוד נורא אני לא רוצה לפגוע בו
אבלאבל אין לי אחריות עליו רק על עצמי
אני לא יודעת מה לעשות
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
