כמה דברים אני סוחבת בכלל.
לבחור נציגות. (מילוי טופס. לחפש בנות שיתאימו בכלל לשכנע למה כדאי בכלל. אחחח)
לשקם את הסניף.
יש מפגש נציגות. למי יש זמן בכלל?!
יש ג'ינגל שחייבת להתחיל לעבוד עליו 
יש מלאנים של חתונות.
יש לימודים.
יש טיסה
יש לשלם לטיסה! (בעע עם זה. ישמרני)
יש לישון. ויש להדחיק מחשבות ותחושות!
אינשאללה שאצליח.
מעייפות
מהדחקה
מצחוקים
מעומס
ממחשבות
מריקודים
מעצם זה שאני אני
קודם כל יפה שהטילו הכל עליך, כנראה שאת יכולה.
דבר שני איזה כיף לך שאת טסה!!!
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
