מילות קודשו

"יש לי מה להפסיד, יונדאי סנטה פה, מתוק בפה, מתלבש יפה 
מאה שלושים מטר בית, משכנתא מטורפת, שכונת רמות, וילה שתי קומות 
סושי כשר בשערי חסד, מקום קבוע בבית כנסת, 
פרגולה למעלה, פרגולה למטה.

יש לי מה להפסיד, עוצר ברחוב לתמונות ,מלא מחמאות, זאפות מלאות
גם עושה קידוש ה', תפקיד בתרבות בישראל, אלבומי זהב, 
פלייליסט לכיס של הגב .
אור יקרות ,אני שלט חוצות, אוטם אוזניים, כרס לברכיים
פרגולה למעלה, פרגולה למטה

אני אביא יין אביא קרן שמש, אני אביא לחם אביא עץ ומים. 
בואי החוצה בואי נצא
בואי החוצה בואי נצא.

יש לי מה להפסיד, נעליים שפיץ שחור ,על השטיח הכחול, עצים גזומים עגול.
ויש גם תחרות, אנ'לא יכול להפסיד, סתם לתת להם לעקוף, נגן חזק בתוף
עבד לגוף, עבד לפחד, פרי של שקר, תהום בלי חקר
פרגולה למעלה, פרגולה למטה."


פרשנותי

אדם מצוי ברצוא ושוב.

יש לי מה להפסיד- רשימת עטיפות.

שקיעה במעטפת

בואי נצא.

נחזור לאני.

נשוב לעצמי.
 

יש רצוא ושוב חזק

של אני ואני- מול ה' 

אני ואני- מול החברה

אני ואני- מול המשפחה.
 

מול הכסף

מול התרבות.

וקשה לשמור על יישוב הדעת

שיהיה הכל הכל נחת רוח אליך.
 

איך כל הרחבת החיים, ההצלחה. הערכת הקהל.

איך הכל קשור לבורא יתברך.

אז אביתר היקר והחביב.

שהוא יוצר אדיר עם נשמה גבוהה וגדולה.

חווה את כל המאבק הזה.

וכתב על זה שיר, עם קורטוב ציניות אל מול כל העטיפות.


לבטא איך הכל פה לפעמים מרגיש כמסכה.

יש לי 2 פרגולות, שפע, התחפושות, מגמות, תחרות כלבים?

יש תרבות כזאת וכזאת
 

מעריכים אותי מאוד.

מה נשאר ממני?

וגם אני עושה קידוש ה', הנה אני לומד, אני נושם.

ואיה אביתר?

יש לו דרישה עמוקה עמוקה לעצמיות וענווה.

אז הוא מציף את התחושות המרובות.

ממרחב החיים הסובב אותו.
 

ואל  מול השינויים שהוא עבר ועובר.

ככה אני מבין.

מקווה שלא הגזמתי בהבנת המשורר, ושלא סטיתי לגמרי מכוונתו.






 

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.