הבן שלי שיהיה בריא מאז שהיה קטן והתחיל ללכת היו לו כל מיני דברים שמתעקש על דברים.
בעיקר כשאנחנו הולכים בדרך ופתאום אין לו כוח אז משתטח על הרצפה ולא מוכן לזוז. בוכה וכו'.
כנ"ל גם לגבי עלייה במדרגות(קומה גבוהה). באמצע הדרך מתעצבן ומתיישב לו ולא מוכן לזוז.
עכשיו כשגדל הקטע שהיה עושה בדרך עבר אבל יש לו דברים אחרים.
אנחנו יכולים ללכת הכל טוב ויפה, איך שאנחנו מגיעים לבניין הוא פתאום נעצר ועושה פרצוף כועס.
ולא מוכן לזוז.אני שואלת אותו מה קרה, והוא לא עונה.
אני מרגישה חסרת אונים כי כל מה שאומר כדי לשכנע אותו לזוז לא יעזור.
אני מרגישה כאילו הוא מנצח כי בעצם אין לי שום דרך לגרום לו לזוז.
אני לא רוצה כל הזמן להבטיח לו הפתעות על מנת שיעשה מה שצריך אז אני מוצאת את עצמי עומדת מתוסכלת ועצבנית בלי יכולת לעשות משהו.
יש לו גם קטע שהוא נהיה תוקפני כלפי אנשים זרים. לא אלים ח"ו אלא לא תמיד הכי חברותי.
לפעמים אנשים יכולים להגיד לו בחיוך "שלום חמוד" וכו' והוא בתגובה:פרצוף זועף ו"דדדיייי"(די!)
או כל ביטוי לא מזמין אחר.
גם מזה אני שיא המתבאסת כי הוא ילד ממש מתוק אבל בזמן האחרון אימץ לו התנהגות כזאת לא נחמדה- שמרחיקה אנשים ומפחדת שיתמיד בזה.
כמה שאנחנו לא אומרים לו שזה לא נחמד לאותו בנאדם, זה לא נעים לו\איךך היית מרגגיש אם הייתי אומרת לך כך וכך?\ מתעלמים-כלום לא עוזר.
גם עכשיו חזרנו והוא לא רצה להיכנס לבבניין ואז פשוט ברח לי ועשה עיקוף מסביב לבניין ונכנס מהכניסה השנייה.
אחר כך בקומה מסויימת ישב ולא רצה לקום. אני המששכתי לבית והשארתי דלת פתוחה ואז הוא בכה(לא נעים מהשכנים)
לקח לו איזה 10 דקות שישב בחוץ עד שבשלב מסויים פשוט יצאתי וגררתי אותו הביתה מהקומה שלנו.
הוא נכנס וכמובן בכה בכי תמרורים. שמתי אותו בעונש(בחדר שלו)
מה לעשות איתו??? ה ממש מתסכל אותי המצב הזה.
הרבה פעמים בערבים אני גם לא יוצאת איתם מהבית כי כמה שהוא חמוד בבית בחוץ פתאום הוא יכול להחליט שהוא לא רוצה לחזור הביתה ולהיעמד. ואין דרך לשכנע אותו ואני פשוט עומדת כבולה ובהלם.
סליחה על האריכות ותודה על תגובותיכם!!!
לרוב זה עובד וברגע שהם רואים שאת מתרחקת הם אוטומטית מתקרבים
