זה כמו לקרוע פלסטר.
אני אבוא לבקר אולי. מידי פעם.
השבוע כנראה עדיין אגיב על דברים אבל חוץ מזה... ביי.
המשך חיים נעים ומוצלח לכולכםםםם!
זה כמו לקרוע פלסטר.
אני אבוא לבקר אולי. מידי פעם.
השבוע כנראה עדיין אגיב על דברים אבל חוץ מזה... ביי.
המשך חיים נעים ומוצלח לכולכםםםם!
חלילית אלטאבלאבל!
|בוכה|
התחלתי פשוט גם עבודה ממש תובענית...
האמת, חשבתי שזה יהיה קל לעשוב אחרי שבועיים, אבל התמכרתי קשות ![]()
אני מרגישה שאני חייבת לבקר פה לפחות פעם ביום...
וכולם פה כל כך חמודות. ויש גם כמה אנשים חמודים.
אוף.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)