יואו סיוט
מפגרת. שונאת לדבר ככה על מורות אבל אני פשוט לא יכולה איתה
ברר עצבים
מרוקאית שילמה&אשכנזיה קרה
שילוב מנצח.
אוי אני כבר מדברת שטויות.
יום טוב שיהיה
ובתקווה שאכנס לקצת יותר שיעורים היום

צהובה
,אני גם לא אוהבת אשכנזיםצהובה
,לגמריצהובה
)כמו הירח.
כמו הירח.
גם לי יש מורה אשכנזייה, אמא של האשכנזים!
עושה כזה בומבילת סיפור מחתיכת דף קרוע ומצוקמק! [מחברת]
נ.ב.
וועה אשכנזים לא כאלה גרועים


רק אשכנזיים לא יכולים להודות בטעות שלהם,,
כמו שמישו אמר פה פעם"אשכנזיים זה לא עדה, זה אופי,"
או בכלל שמכלילים חצי עולם לאופי מסויים.
נכון אשכנזים קרים, ונכון, בכלל צחקתי.
ונכון, אני בכלל לא מתנהגת כמו אשכנזיה אמיתית.
אבל תמיד אני נשארת אשכנזיה
וצחקתיי
אבל זה בכלל לוקשור לאשכנזיותה
פרפר לבן.רעיון טוב.
חירטוטא דלעילא
דפוקה במוחחיומנים נשרפיםאפילו שהם חמודים.
ואני משתתפת בצערך כי מורה רעה זה סיוט מהסרטים.
)זה בסדר, גם אני לפעמים רואה תינוק ממש חמוד ובא לך לאכול אותו, אבל מתאפקים.
ומי זו רות?
לשים אותך מנהלת גם חיות!
וכל החיות חברות שלך
ובעלך גם כן קוף או פיל שלך...
חחחח אהבתי את השמות חיבה האלו 
זה כיף שיש לך חברה כזאת חמודה.
את מוזמנת לעשות עליייומנים נשרפיםאת גרה בבית חמוד איפשהו בצפון ומסביבך יש כאלה מלא שבילים ובתוכם בתים יפים (לא כלובים) ושמה גרות כל החיות שלך, ותות ורות וכל מה שמסתיים בXות.
ואת גרה עם בעלך הקוף ועוד מלא קופים קטנים יפים וחמודים שדומים לך קופי כי למה לא, והם כולם מרוקאים חמודים ויש שלט גדול- "אין כניסה לאשכנזים" ![]()
כמובן שמי שאין לו אופי אשכנזי לא נחשב, כי מה הוא אשם שמי שהוליד אותו אשכנזי? 
וכל שבת יש סעודה גדולה גדולה וכל הילדים שלך עוזרים להכין את האוכל (בכללי את כמו מלכה בבית כי מגיע לך שיתנהגו אלייך ככה, אחרי כל מה שעבדת) וכולם יושבים בסעודה ושרים שירים וזה.
וכל כמה זמן אתם יוצאים עם כל החיות לטיולים בכל מיני מקומות נידחים בארץ כדי לראות את ארץ ישראל היפה.
זהו.
כל מה שלא נכון זה כי אני לא כזה מכירה 
את תגורי בכלוב לידי.יומנים נשרפים
יומנים נשרפים
נשבעץ צחקתי בקוליומנים נשרפיםכי הם נוצרו בדור הפלגה שכולם שם היו עיראקים! חחחחחח
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)