הו, מחלת השישיזם
ברוך ה' שעברתי את ימים נוראיים אלו 
הו, מחלת השישיזם
ברוך ה' שעברתי את ימים נוראיים אלו 
יעל
משועמם...מחלה נוראה![]()
בגרויות שמגרויות
ודי מגזימים עם הלימודים. תלוי איך לוקחים את זה
קול דממהואז תסתכל אחורה על השישית ותראה כמה הוא היה זוועתי 
(מה זה אומר נשנק?)
ידעת שאני נורא מתגעגעת אלייך
ואני מתגעגעת לדבר איתך
ובאלי שנהיה חברות
ועוד מלאנטאלפים
אבל הרווחת כי אני חסרת כח בעליל להתווכח עכשיו


את יודעת לאיזה משפט אני מתכוונת. כן?
את עוד תראי
זה זוועה
מוזמנת לקרוא לי לדיבורי נחמה וכדומה
(ועכשיו באמת, ילדתי. אני אוהבת לדבר איתך. אני כאן תמיד.
אני באמת צריכה לדבר איתך
בא לי להיכנס לגרעין טכני ולא בא לי לבד...
טוב נדבר.
ולא חייב בקשר לגלצ דווקא
אני אוהבת לשמוע ממך
את ילדה שאני מאוד אוהבת
גלגאולצכבשה![]()
בעזרתו יתברך כשהפלאפון שלי יגיב קצת יותר![]()
הוא נתקע עוד פעם היום
יעל![]()
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)