ותוספים כאלה, ברוב, אם לא בכל, ההיריונות שלי?

וב"ה יש לי חמישה ילדים בריאים...

זה הגיוני מאוד שבהיריון הראשון דואגים ומטפלים הרבה, ואילו בהיריונות הבאים פחות - כי הרי כבר יש ילדים ממשיים בבית לדאוג להם, ויש הרבה פחות פנאי...

בקיצור, הסירי דאגה מלבך. עוד לא מאוחר להתפלל - זה ודאי. ולהתחזק באמונה זה הכי טוב וחשוב.

לידה קלה ובריאה, בידיים מלאות ובריאות!

תחשבי על זה - בהריון ראשון הכל חדש וראשוני, אין לך עוד ילדים להתעסק איתם, השינוי הוא עצום, את די סובבת סביב ההריון וסביב עצמך

בהריון שני יש לך ילדה בבית, גם עצם העובדה להיות בהריון זה כבר לא חדש לך, יש יותר בטחון, יותר רוגע בדר"כ.

את לא דואגת עכשיו פחות לעובר השני את פשוט דאגת יותר מדי לראשון  איך שאת עכשיו מתנהלת זה נורמלי וטבעי.

שימי לב - הקפדה על מנוחה ושתיה, תוספות זה לא בשביל העובר, זה בשבילך! העובר מקבל מה שהוא צריך, אם יש לך חוסרים את תסבלי מזה. אלא אם כן במקרים של תת תזונה קיצוני החוסרים יעברו גם לעובר, זה די נדיר במחוזותינו, כן כדאי שתתחילי להקפיד יותר מעכשיו אם את מרגישה שאת לא מקפידה מספיק אבל בשבילך - שלך יהיו מספיק כוחות גם לטפל בילדה וגם להמשך ההריון. בשביל לשמור על הבריאות שלך

(מסייגת רק לגבי החומצה פולית שמומלצת באופן גורף אם כי שגם במקרה הזה לרוב זה בסדר, אם התזונה שלך סבירה פחות או יותר)

לגבי ריבוי מי שפיר - כמו כל מני ממצאים שונים שמוצאים ב US, לרוב כשמדובר בבעיה באמת רצינית זה יבוא עם ממצאים נוספים. כשמדובר בממצא יחיד בדר"כ זה לא אומר כלום. 

ואת זה אני אומרת לך מנסיוני בדרך לילד שביעי, בחלקם היה לי ריבוי מים, כממצא יחיד זה היה חסר משמעות.. היו כל מני ממצאים, אף פעם לא רצתי להשתגע עם בדיקות, עשיתי סקירה מורחבת, הכל היה ב"ה בסדר, השתכנעתי שמדובר בממצא יחיד ואז פשוט הסחתי אותו מדעתי.

מה שכן לגבי ריבוי מים, זה רלוונטי ללידה עצמה, שחוששים מפקיעת מים לפני שהתינוק התבסס בתעלת הלידה שלא תהיה ח"ו צניחה של חבל הטבור לפני הראש של התינוק ואז כשראש התינוק לוחץ על החבל הוא מונע חמצן מהתינוק ובמקרים כאלה יש לבצע ניתוח קיסרי מיידי.

כמות המים היא דינמית ומשתנה, יתכן מאד שכשתגיעי ללידה כבר לא יהיה ריבוי. 

בכל מקרה אם בבית חולים רוצים לפקוע לך מים תשאלי אם התינוק כבר מבוסס מספיק.

ואם בבית הלידה התחילה בירידת מים רצינית (לא טפטופים, דלי שלם שנשפך בבת אחת) אז כן להזדרז לבית חולים ולא להתמהמה עם זה יותר מדי.

להרגעה - לידה שניה רוב הסיכויים שהתינוק מתחיל לרדת מוקדם, עוד לפני הלידה. בלידה שביעית זה כבר לא מחייב...

את לא רעה ולא חסרת אחריות! פשוט ההריון הזה הוא לא המוקד המרכזי שסביבו סובבים כל חייך כרגע וזה הכי נורמלי ובסדר בעולם, ורוב הנשים ככה

תפילות זה מומלץ תמיד, זה סוד ההצלחה בכל התחומים, תתפללי על הכל - עליכם, על הילדה שבבית, על העובר שבבטן, על הלידה ועל אחרי.. וה' יהיה בעזרכם ובעז"ה הכל יהיה בסדר.

לי היה ריבוי רציני לפני חודש ואחרי חודש בבדיקה חוזרת-תקין

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

קיבלתי את כל הבדיקות שציינת, ועשיתי את כולן. ב"ה התוצאות היו תקינות, וזה מאוד מרגיע להמשיך את ההריון בידיעה שהכל בסדר. אז למה לא?

בנוסף, אם ח"ו יש בעיה- חשוב לדעת מראש. ל"ע מקרים כמו סכרת הריון, או מום בלב העובר, או דברים נוספים- לעיתים יש טיפול שעשוי להציל או לשפר מצב אצל העובר ו/או האם תוך כדי מהלך ההריון, לעיתים ניתן טיפול מיד לאחר הלידה וחשוב להיערך לכך. מכירה כמה מקרים כאלה שהסתיימו בשלום בזכות טיפול שניתן מראש.

לכן לדעתי כדאי לעשות את הבדיקות, למרות שאת מאמינה בדברי הרב שבע"ה יתבררו כנכונים.

בנוסף, מה שאמרה האנונימית לגבי ריבוי מי שפיר בלידה- נכון מאוד.

אותי הנחה הרופא להגיע לבי"ח מיד עם תחילת צירים או ירידת מים. באמת כשהיתה ירידת מים הזמנתי אמבולנס ונסעתי לבי"ח בלי בעלי, שארגן את הילדים והגיע רק יותר מאוחר. כשהגעתי לבי"ח הכל היה תקין, פתאום היו ירידות דופק והחליטו ליילד אותי. בזכות ההגעה מוקדם לבי"ח הייתי כבר בחדר לידה ועם אפידורל והצליחו בוואקום אפילו שהייתי רק פתיחה 7. הסתבר שהיתה התחלה של היפרדות שליה. זה לא קשור לריבוי מים אבל בגלל שהיה לי ריבוי מים והגעתי מוקדם לבי"ח- גילו וטיפלו בזמן. בסופו של דבר- ריבוי המים סייע להציל את התינוק המתוק והחכם (בן שנה וחצי היום) ואותי!

בלי לחץ! ובלי לקחת קשה כל אחוז סיכון שיכתבו לך בדוח"ות. תמיד יכתבו יותר מפורט שלא יהיה אח"כ ששכחו משהו ויבואו בטענות...

בדיקות דם, העמסת סוכר זה לא משהו מסובך וגם ככה עושים בד"כ בהריונות.

אקו לב זה גם די סטנדרטי סתם אולטרסאונד לוודא שהלב בסדר.

וסקירה מכוונת זה הכי חשוב כי זה בעצם הדבר שייתן הכי הרבה מידע מן הסתם לאם יש סיבה לריבוי או לא. וזה גם לא מסובך. בסה"כ אולטרסאונד. אם יש משהו- תהיו מוכנים, ואם אין בע"ה- זה גם מצויין...

הייעוץ גנטי דווקא הייתי  משאירה לסוף. אם עשית את כל הבדיקות זה יכול לעשות קצת סדר בתוצאות.

בהצלחה!

או שלושה מגיל ההריון, שלחו אותי להעמסה של 100 ואת זה כן עשיתי.

חיכיתי לתוצאות, ראיתי שיצא תקין

ויעוץ גנטי וכל השאר לא עשיתי. הרגיש לי טרטור מיותר. 

כבר עשיתי סקירה  מורחבת והכל היה תקין. בשביל שהרופא רוצה כסת"ח אני לא צריכה להתחרפן עם בדיקות לא נחוצות.

ובכל זאת אחרי שבוע שלושים ומשהו התפתחה בעיה אמיתית שגרמה לריבוי מי השפיר.

ב"ה זה היה ניתן לתיקון אחרי הלידה. אבל זה ששלחו אותי לברור נוסף לא היה רק בשביל הכסת"ח.

(אבל באמת מה שנתן את האבחנה הברורה היה סקירה נוספת מכוונת ופחות היעוץ גנטי וכו')

חסימה חלקית או מלאה במערכת העיכול (קיבה, מעיים וכו') גורמת לזה בין השאר.

במצב רגיל העובר בולע מים ואח"כ מוציא אותם עם השתן שלו ושוב בולע וכו'

כשהמעבר חסום אין תחלופה נכונה של המי שפיר וזה גורם לריבוי.

זה לא משהו שמספיק מפותח בשני שלישים הראשונים של ההריון כדי לראות את זה בסקירות.

אבל אח"כ רואים את זה די בקלות בסקירה פשוטה.

זאתי שהזדהתה איתך..

אין זמן אין כח אין פניות

אבל יש נסיון יש לקיחת דברים בפורפורציה וכו..

מה ההבדלים אצלך?

זה יעזור לך אולי..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מאחלת לך ילד/ה מדהימה כמו שנולדה לי בלידה הזאת!

היא באמת משו מיוחד! שתהיה לי בריאה.

עשתה הרבה "בלאגן" בהריון וגם היום היא שובבה גדולה אבל פלפלית חבל"ז!

הרבה הצלחה, בריאות ושמחה!

שיתקבלו התפילות ברצון ותזכי ללדת בעיתו ובזמנו ילד בריא ושלם,

לידה קלה וידיים מלאות לשוב הביתה והרבה שמחה ונחת בעז"ה!

בדר"כ זה לא יופיע כממצא יחיד.

וזה הבדל גדול.

אין חלילה מחיצה בין החרדים בלב,

הכליות לא שוות בגודלן- אחת קטנה ואחת גדולה

ועוד משו שאני לא זוכרת.

וב"ה, ישתבח שמו, נולדה בת בריאה ושלמה, מתוקה וחכמה!!

אני זוכרת שבגלל הממצאים שהיו בבדיקות בהיריון, הצוות של בי"ח היה קצת בלחץ ועם יד על הדופק לבדוק את הילדה אחרי הלידה. זה גם הלחיץ אותנו כמובן.

כ"כ הם זימנו אותנו כשבוע לאחר השחרור לבדיקה נוספת...

הלכנו. זה סתם היה נראה שהם רוצים לבדוק ולהיות רגועים/ להתלמד בנושא הזה שככה היה בהריון וב"ה נולדה בת בריאה ושלמה.

ורצו שנהיה במעקב...

הבנתי שהם סתם מטרטרים אותי!

בסוף, כדי להיות רגועה, קבעתי תור לשניידר ילדים, למנהל המחלקה שם -

והוא אמר לי: בשביל מה באתם לפה? לא צריכים שום מעקב! יש לכם בת בריאה ושלמה1 לכו הביתה!
 

הודו לה'!!!

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

ביסגליצינאט דווקא.

תמציות צמחים

עלי השפיע והרגיע מאוד.

אני חושבת שיש גם לילדים

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

שולחת לך בפרטי תמונה

לא ניסיתי

לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..