מכירות את זה שקבעתם דייט, ויוצא מכורח המצב שיש כמה ימים בין הטלפון לדייט עצמו (לדוגמה מדברים ברביעי וקובעים לשני) ואז מתחילות להתפתח תקוות/ חלומות ברמה מטורפת??? קורה גם לכם או שזה רק אני?
זה מגיע לרמה שאני מתחילה לדמיין איך הבית שלנו יראה/ איך ההזמנה תראה/ איך הנכדים שלנו יראו! חח
ואני מנסה כל כך לעצור את זה . וקשה לי ממש ממש...!
ואז מה שקורה זה (בינתיים לפחות) שאני מתאכזבת כל כך.. אני לא מדברת כבר על זה שכמובן שהבחור במציאות הרבה פחות טוב/ פשוט שונה מאוד מאוד מהבחור שדימיינתי לי, כי זה חייב לקרות- הרי בדמיון אני מדמיינת את מה שמתאים לי בלי קשר לבחור עצמו שאני עוד לא מכירה.
אני מדברת על זה שאני כל כך מפנטזת ברמה שההורמונים של האושר ממלאים אותי ואז אחרי זה יש ירידת סוכר ענקיתתתתת שקורית בערך שבוע אחרי שזה נגמר.. וזה קורה גם אם נפגשנו רק פעם פעמיים.
מה עושים?
כתבתי בלשון נקבה כי נראה לי שרק בנות ככה.. או שאני טועה? בנים- זה קורה גם אצלכם?







