קחי בחשבון שמאוד לא פשוט לומר לילדים שלחלל שבת זה לא לגיטימי כשאבא לא שומר שבת בהגדרה.
מעבר לזה- מבין מאוד את השאלה.

בס"ד

שלום לכולם,

להינשא לאדם שאין לו יראת שמים, ואינו מקיים

מצוות זה הרבה יותר גרוע מההנחות יסוד של

הרבה אנשים, רק אדם שחווה זאת על עצמו, קרובו

יודע זאת. יודע לא מניח.

הקב"ה הוא החשב יותר מכל בן/בת זוג, חייבים

את הקב"ה!!!

בתודה, בברכה ואהבה

תיראי,

אם היית בוחרת בעבורך זה דבר אחד.

אבל אל תשכחי שאת גם בוחרת בעבור ילדייך.

מובן שעבודת השם אני מניח אצל רוב האנשים נובעת מחיבור פנימי לתורה ולאמת ולמקור השפע שלנו.

וכך זה צריך להיות.

אבל יש גם את מידת הדין בעולם הבא ,ופעולות שאנחנו עושים כאן הם אמנם זמניות בזה העולם.

אבל בעולם הבא הם נצחיות.

אני חושב שלא תרצי להכניס את ילדייך למצב כ"כ בעייתי עם המציאות שהיא גם כך לא פשוטה.

אפשר ללמד זכות חילונים ועל כל עם ישראל זה בוודאי.

אבל יש לך פה ספק גדול לדורות הלאה ,

יהודי שהוא אדם טוב זה חשוב בעבודת השם אבל זה לא קרוב ליהודי שלם.

ואני חושב שדי בדבר "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו".

בעז"הי תקבלי החלטה נכונה ונבונה ושכלתנית עם ראיה עתידית הלאה.

כל טוב.

חילוני זה לא מי ש"לא שומר מצוות" אלא מי שלא שומר מצוות שמעיות, אבל מצוות שכליות משתדל לשמור כמו דתי.

יש גם חילונים חריגים שפורקים כל עול, שודדים בנקים וכו' אבל לא עליהם מדובר. חילוני נורמלי משתדל לקיים מצוות בין אדם לחברו כמו כל דתי אחר.

לחילונים אכפת מערכים ומוסר לא פחות מאשר לדתיים, רק לפעמים הערכים שלו שונים, מה שנראה לדתי כחוסר ערכים. גם חילונים חושבים שלדתיים אין ערכים מסויימים, אבל זה בגלל שלדתיים יש ערכים אחרים חשובים יותר שמתנגשים עם ערכים אחרים, מה שמוביל למציאות שאי אפשר לשמור את הכל.

חשוב להבין את הנקודה הזאת.

הוא מתנהג יפה לסובבים אותו. מצווה זה צוותא ל ה' יתברך, בלי אמונה -מעשים סתמייים לא נקראים מצוות. 

אין אנשים חילוניים עם מוסר או ערכים.

המושגים האלו לא יכולים להיות תקפים.

יש אנשים חילוניים שההתנהגות שלהם יותר מוסרית או ערכית מדתיים.

אדולף היטלר היה אדם נעים מאוד ובעל כישרון חברתי מפותח.

מוסריות היא פנימית, התנהגות חיצונית היא עטיפה דקה שמתפרקת מול כורח המציאות.

אם יצטרך ביאור יותר מדויק אז במוצ"ש

מוסר מצריך הגדרת אמת מוחלטת וניתנת למציאה.

לחילוני אין אמת כזו.

לחילוני אין מוסר

שבת שלום

מוסר הוא למעשה מערכת הגדרות של "טוב" ו"רע", מעין מנגנון הכרעה בכל מעשה האם

המעשה הספציפי הוא טוב או רע ומתוך כך גם אם המעשה ראוי להערכה או לגינוי, לפרס

או לעונש.

כדי להגדיר מוסר צריך להגדיר "טוב" או "רע" מוחלטים- אחרת, המעשה עצמו נשאר לא טוב

ולא רע, אלא פשוט בחירה חברתית.

לדוגמא- בתקופת יוון נטיות הפוכות היו נידונות למוות, אבל מערכות יחסים של בוגרים עם קטינים, במיוחד

מורים ותלמידות נחשבו לגיטימיות ואפילו נצרכות. היום המצב הפוך.

הדוגמא ממחישה כיצד למעשה עצמו אין ערך טוב\רע מצד אלא ערך טוב\רע חברתי.

למעשה- לא ניתן לטעון בצורה הזו על מעשה שהוא טוב או רע, שכן כל חברה מייחסת למעשים שונים

ערכים שונים, וגם אם תהיה הסכמה בין כל החברות בעולם, תמיד יכולה לקום חברה שתתנגד להגדרות

הללו ואין שום סיבה מהותית להתנגד לדעתם או יכולת לסתור את דעתם.

ברגע שבו טוב\רע לא מוגדרים על פי אמת מוחלטת, למעשה המושגים הללו מופשטים מכל ערך, שכן

כל טוב הוא "טוב(לפי החברה בה אני חי)" וכל רע הוא "רע(לפי החברה בה אני חי)".

אין סיבה מהותית להגדרת הטוב והרע.

כל זאת כאשר אין אמת מוחלטת, אלא אמת המורכבת מהסכמה חברתית, או תפיסה שאומרת שבכלל

אין שום אמת והכל בעיני המתבונן(פוסט מודרניזם).

במידה ויש אמת מוחלטת-

אז הגדרות הטוב והרע נגזרות מאותה אמת מוחלטת, האמת הזו לא משתנה ולא נבחרת על פי

תפיסות חברתיות או חוקי החברה, ולכן כל מעשה שיוגדר על פי יהיה "רע" בעצם(מעצם היותו) וכל

טוב יהיה טוב בעצם.

כשמדברים על מוסר, המוסר מחייב שתהיה אמת מוחלטת, אחרת אין הגדרה לטוב ולרע שלמעשה

מרכיבים את המוסר, מה שהופך את המוסר ללא מוגדר- "מוסר חברתי" הוא מוסר משתנה שלא טוען

שעצם המעשה הוא רע, אלא שכחברה אנחנו מגדירים את המעשה הזה כרע. למעשה, אין פה שום מוסר

כי הגדרת הרע הזו היא לא מחייבת או אמיתית ותמיד יוכל מישהו לטעון שהמעשה הזה הוא בכלל טוב.

וכן להפך.

מוסר חייב להיות מוחלט, אחרת הוא מופשט מכל ערך שיכול להיות לו.

לפי מוסר חברתי לא ניתן למשל לטעון שקניבליזם(או רצח, או אונס, או התעללות בחיות) הוא מעשה לא

טוב, אלא שהוא לא מקובל חברתית אצלנו ולכן הוא "רע" נכון לחברה שלנו. אין למעשה שום סיבה לא

להיות קניבל מעבר לעובדה שכרגע בעולם - זה לא מקובל. אבל אם תוכל לשכנע אנשים שזה בסדר- זה

יהפוך למעשה לגיטימי.

זה מוכיח שאין שום מוסר במוסר חברתי.

אם כל מערכת מוסר היא אפשרית, אז יוצא שכל מעשה הוא באותו הזמן

גם מעשה רע וגם מעשה טוב, כלומר- לא ניתן לתת תשובה פשוטה על השאלה

האם מעשה X הוא רע או טוב.

אז יוצא שאין טוב ואין רע.

אם אין טוב ואין רע, והמוסר הוא הגדרת הטוב והרע- אז ההגדרה של המוסר

תהיה אין מוסר.

למה זה מפריע לנו?
בואי נקח מקרה קיצון- אדם רצח אדם אחר. כמובן שזה מעשה נוראי. כשהמשפחה תבוא

ותטען שצריך לעשות משפט לרוצח- הוא יועמד לדין. מה יוכל השופט לטעון כנגדו- עשית

מעשה שאנחנו לא עושים?
בואי נקח מקרה קצת יותר כואב ויומיומי- חיל ירה במחבל. מי האיש הרע?

המחבל יטען שהוא עושה מעשה טוב- כי בחברה שלו המעשה שלו הוא דבר טוב,

החיל יטען שהוא עושה מעשה טוב- כי בחברה שלו המעשה שלו הוא דבר טוב,

את מי יכניסו לכלא? אף אחד, שכן שניהם עושים מעשים טובים.

אחרת מי שישב בבית הכלא יהיה מי שהגחמה של השופט זה שהוא ישב(מעשים שבכל יום, במדינה

שלנו) ולמה הוא יושב בכלא? לא בגלל שהוא עשה מעשה רע כלשהו- אלא בגלל שכרגע זה מה

שמתאים חברתית. זה באופנה... אם באופנה יהיה לרצוח אנשים- זה יהיה טוב(מחבלים), אם

באופנה יהיה לאנוס- זה יהיה טוב. אין למעשה שום סיבה מלבד אופנה חברתית שלא לעשות

זאת...

ואת מוזמנת להעתיק. אני לא המצאתי את זה.

תשאלי,ותיראי מה התשובה.

בפרהסיה, אוכלים כשרות בבית, טהרה ועוד

אבל הבעיות בכאלו זוגות מגיעות כשהילדים מתחילים לגדול ופה נכנסת בעיית החינוך-

האם נלך כמו האמא?

או כמו האבא?

לשני הצדדים יהיה קשה לוותר על כזה דבר...

עוד בעיית חינוך- גם אם את והוא תסכמו שהחינוך יהיה על פי שיטתך- עדיין הילדים לא יהיו רגילים לראות אבא שלומד איתם, שהולך לתפילות, שמסתובב קבוע עם כיפה וציצית וכל המצע שלהם לגבי יהדות יהיה גרוע ביחס לילדים שבאו מחינוך דתי לגמרי.

ההצעה שלי- לא לנסות להכנס לתוך זה, זה לא יוביל ליותר מדי מקומות טובים.

(

1. הדמיון שלך הוא הזיה- זוגיות טובה אמנם לא בנויה על העובדה שאין מחלוקות, אבל מחלוקות מהותיות הופכות את

הזוגיות לעבודה קשה מאוד. רבים וטובים עומדים בנסיונות לא פשוטים במקרים פחות קשים, וחלקם גם מתמוטטים.

העובדה שבדמיון שלך זה עובד זה לא עוזר. אם הוא יגיד שהוא לא רוצה שתלכי בחצאית כי זה לא יפה לך אלא שתלכי כמו באופנה שהוא רגיל עליה? את תעשי את זה? אם לא אכפת לך מהקב"ה, אז אולי כן...

אל תעשי את זה לשניכם- כי זה פשוט קושי עצום שחבל להיכנס לתוכו מראש.

2. ההבנה מה המשמעות של קיום מצוות וחיי תורה. "מה כל כך נורא??" את שואלת? לכי ללמוד מה ערך התורה

וחיי תורה, כמה הם חשובים ומה הם משנים בנו ובעולם.

יש חילונים מקסימים, יש זוגות חילוניים שיש להם זוגיות יפה. זה לא העניין, העניין הוא המהות של עם ישראל.

אם בנקודה הזו עדיין לא ברור לך הכל- לכי ללמוד.

בלי לשחוט ערכים, אמונה ותקווה.

תתרחקי מזה. אל תנסי לחשוב שתשפיעי עליו כי הדבר צריך לבוא מהאדם עצמו ולא בשביל אהובתו או משהו כזה.

תאמיני לי שבקשר כזה קודם כל הדברים שאת שומרת עליהם לא בטוח שיחזיקו להרבה זמן.

תהיי חברה שלו ומה? נראה לך שהוא יוכל בלי חיבוק או נשיקה?

אבל זה הצד ה"מרגש" שאולי את לא יכולה לראות בתור רע.

מה באמת עם כל הערכים של הבית היהודי שלא בטוח שימצאו?

גם ככה בין בני זוג דומים ככל שיהיו באורח חייהם יש חיילוקקי דעות אז למה להוסיף עוד???

באמת אחותי תוותרי. בע"ה יבוא לך מישהו מקסים ירא שמיים ותבנו בית יהודי כשר וטהור!!

זה יגמר רע

האם הוא מאוהב בך?

אם כן, אז הוא יתחיב לללכת בדרכך - דרך הדת - לתמיד!  אם לא כך, תמנעי ממנו...

אני לא דתי, אך את כן !  את צריכה לשמור על הדרך בה חונכת!  ותחנכי אותו גם....

בהצלחה

אחר כך צריך לדון בכל דבר: שבת, כשרות, טהרת המשפחה. כשיש ילדים עוד יותר: קידוש, מה הילדים רואים שאבא שלהם עושה בשבת. ובגדול זה לא כ"כ הוגן בשבילם. זה מערער להם את העולם, לדעתי. הורים צריכים להיות בקו מאוד מאוחד. זה עוזר לגדל ילדים בריאים.

החלטות טובות..

שיקשר בינכם.

והאם הוא בכלל מוכן להקריב למענך ולחיות שונה ממה שנוח לו?

את התאהבת בו, והוא ?? 

צריך שלקשר יהיה בסיס יותר מריגוש רומנטי עכשווי.

בהצלחה.

זה לא התמודדות רק בנושא חינוך הילדים.

זה כל מהלך החיים.

וודאי לא מתחתנים מתוך מחשבה שבן הזוג ישתנה.

פגישות נחמדת ונעימות ושיחות מעניינות הן חוויות חיובות בתור התחלה,

אבל בהמשך החיים הרבה הרבה יותר מורכבים.

בהתמודדויות שונות- כל תפיסת העולם והגישה שלכם תהיה שונה.

מה תעשי אז?

אפילו אם יכבד, ויבטיח שהילדים ילמדו בחינוך תורני,

תפיסת עולם מתבטאת במעשים יומיומיים קטנים, לא בבי"ס בלבד.

בד"כ שני הצדדים מתפשרים, לא רק צד אחד.

ואם להתייעץ- אז רק עם מבוגר/ת ולא עם חברות או מדריכה שגדולה ממך בקושי בשנתיים,

ז"א תמצאי מישהו/י עם נסיון חיים להתייעצות, שאולי מכיר מקרוב זוגות כנ"ל.

אנשים רבים נוהגים להתהדר בכך שהם אנשים מוסריים. הם לא עושים מעשים פסולים, ומצייתים לכללי המוסר גם כשאף אחד לא רואה אותם ולא יודע על מעשיהם.

המוסר האנושי הוא דבר חשוב מאוד, רק בזכותו נמנעים אנשים רבים מלגנוב, לשדוד, לרצוח ולבצע פשעים חמורים אחרים. אלמלא המוסר והמחויבות האישית של רוב בני האנושות אליו, העולם היה הופך לתוהו ובוהו, איש הישר בעיניו יעשה. מיליוני שוטרים ושופטים לא היו מצליחים להחזיר את הסדר לרחובות.

צאו וראו מה קורה בסומליה למשל. אנשים איבדו את המוסר האנושי, והפכו חיות אדם. כך גם בסוריה, בלוב ובעוד מדינות שידעו מלחמות קשות, לצד ירידה דרסטית במצב הכלכלי, מה שהוביל להתפרקות המוסר האנושי ולכאוס שעשוי להימשך עשרות שנים באין מפריע.

אך למרות חשיבותו הרבה של המוסר האנושי, הוא אינו מתקרב באפקטיביות שלו למוסר האלוקי, זה שנמסר לנו עם התורה הקדושה, בדמות הלכות, דינים ומנהגים שאותם אנו מכבדים ובהתאם להם אנו פועלים כבר אלפי שנים.

המוסר האנושי, הוא גמיש. משתנה בהתאם לרוח הזמן. עד לא מזמן ביצוע הפלה נחשב לחטא מוסרי ממדרגה ראשונה, כיום מי שינסה להניא אשה מלהפיל את פרי ביטנה, ייחשב לאדם לא מוסרי שמשחק ברגשותיה של אשה מסכנה, וגורם לה נקיפות מצפון שלא בצדק.

עד לא מכבר, לסייע לאדם המבקש להתאבד, לבצע בהצלחה את ההחלטה שלו, נחשב למעשה דומה לרצח של ממש. כיום רופאים בחלוק לבן מגישים לאנשים חיים כוס מלאה ברעל, כדי שישתו וימותו מבחירה. הם אפילו קוראים לזה "למות בכבוד".

בעבר הלא רחוק, אנשים יצאו מביתם בלבוש מלא בלבד. רק בני השבטים הפראיים באפריקה ובאמזונס העזו לצאת מבתיהם בלבוש מינימלי. אנשים מתורבתים התלבשו בהתאם. כיום אנשים כבר טוענים כי האיסור לבוא לבית הספר במכנסונים, הנו פרימיטיבי ולא ראוי. היום תוכלו להרכיב רשימה של אלפי אנשים ונשים מפורסמים יותר ומפורסמים פחות שהצטלמו בערום.

באותה מידה אפשר לראות גם שינויים בכיוון ההפוך. דברים שבעבר נחשבו לשגרתיים, ושכיום איש מאיתנו אינו מצליח להבין אותם ואת האנשים שחשבו שהם בסדר. איך למשל יכלו בני הגזע הלבן לצאת לאפריקה ולצוד כושים כאילו היו חיות בר, לשעבד אותם, להצליף בהם מכות שוט ולהפריד בין הורים וילדיהם בעבור בצע כסף?

איך יכלו אנשים לצוד 'מכשפות' כביכול, ולשרוף אותן בעודן בחיים, רק על פי עדות מפוקפקת כי הן עסקו בכישוף? איך יכלו מפקדים להוציא להורג חיילים בצבא על עבירות משמעת קלות, ואיש לא מחה על כך? איך יכלו בני האצולה לשעבד את בני המעמד הנמוך, ולפעמים אף לתלות אותם בטענה שגנבו מהם רכוש, בלי משפט ובלי שום הוכחה?

וכל המעשים הללו היו מוסריים מאוד באותה עת. כללי המוסר הם שקבעו כי האדם השחור צריך לעבוד עבור האדם הלבן. מה לא מובן לכם?

מה שווה אם כן המוסר האנושי? הוא לא שווה כלום. מי ערב לנו שבעוד עשרים שנה לא יאמרו לנו שלרצוח זקן שכבר עבר את גיל 70, זה לא רצח? שזו בעצם טובה שאנו עושים לו בכך שאנו חוסכים ממנו את ההתמודדות עם ימי הזקנה הקשים? יום יבוא ואמרו לנו שמותר לרצוח רפתנים, כי הם מעזים לכלוא פרות ולגנוב מהן את החלב שלהם, או שמותר לגנוב כסף מעשירים כי הם ממילא לא צריכים כל כך הרבה.

המוסר האנושי הוא טוב וראוי כדי לשמור על הסדר, אבל להסתמך עליו כמצפן בלעדי למה שנכון או לא נכון, זו טעות חמורה. הערכים הם אלו שצריכים לעצב את המוסר, ולא הרצון להיות ליברלי יותר ופתוח יותר.

קחי זאת לתשומת ליבך, שתזכי לבחירה הנכונה בע"ה.

לפני שאת מחליטה החלטה גורלית כזאת, יש לך אפשרות להתיעץ עם מישהו קצת מנוסה (אבא/אמא/דודה) שמכיר אותך? האם יש לך אפשרות לקחת פסק זמן שבו לא תתראו ותראי איך את מסתדרת עם זה, ואולי פשוט 

תמצאי לך בחור עם רקע דומה, ותפתרי לפחות את בקשיים בתחום הזה?

היום לא פשוט לזוג צעיר להתמודד עם קשיים כלכליים, עם לחצים של עבודה-בית, ובנוסף- תצטרכו להתמודד עם השוני בהשקפה. לא פשוט.

משך השנים היו הרבה זוגות חילוני/ת-דתי/ת שהתחתנו בעידוד ארגון צוהר. חלק מהם התלבטו, 

והארגון תמך בזוג בהחלטה, וסייע להם לפני החתונה גם כשהיה קושי בגלל התנגדות ההורים. נסי לברר מה קרה עם הזוגות הללו (מכירה שני זוגות כאלו, ובשני המקרים חופש הפעולה משך את שני בני הזוג להתפשר בענייני הדת יותר ויותר, עד שנשארו הבדלים קטנים ביותר- פרט לבי"ס דתי לילדים, שהרגישו קצת שונים).

אבל, הצורך בהתמודדות עם בעיות איננו חד פעמי. לא רק לפני החתונה, אבל כל יום ובכל אירוע משפחתי (של בני הזוג

מול המשפחה המורחבת, השכנים, החברים ועוד).

לזוג של חצי חצי יש קושי רב להתמיד כל אחד בקטע שלו. מתחילים בפשרה. בהסדרים שקובעים לפני החתונה. קובעים שהילדים העתידיים ילמדו בגן/בי"ס דתיים. אבל, משך הזמן- אם בן הזוג הדתי הוא בעל אופי חזק, הוא ממשיך בכיוון שלו וסוחף את בן הזוג לכיוון הזה. אם לא, הרבה יותר קל לו להתפשר על קטעים שונים ולשנות את הכיוון, לאו דוקא בגלל שהוא פחות מאמין, אלא בגלל הקשיים הטכניים.

אשה שמקפידה על נגיעה- איך ירגיש הבעל אם הוא לא שלם עם זה?

בעל דתי- איך הוא יכול לסמוך על אשתו שהיא נאמנה באיסורים?

בליל שבת הבעל יושב ליד המחשב, ומה יעשו הילדים?

את מצפה שהבן שלך יקום מוקדם (למשל בחופש) וילך לתפילת שחרית, בזמן שאביו אוכל והולך לעבודה.

בשיא החום בקיץ, הילד מתמודד עם הציצית כשאבא שלו הולך בחולצת טי בלבד.

יום אחד אמא לוקחת את הילד לבי"ס- והיא בכיסוי ראש, ויום אחד אבא לוקח אותו- והוא לא חובש כיפה. איך ירגיש הילד מול החברים? האם אביו יחבוש כיפה בחוץ רק בשביל החברים של הבן?

לפני שעושים צעד כזה, כדאי לשקול היטב את האתגר העצום שיש כאן. יכול להיות שהבחור בעל מידות, בעל אופי נוח, לא מתנגד שאשתו תקפיד על עניינים שונים ולפני שבת תלחיץ את עצמה להכין כל מה שצריך לפני שבת, 

אבל למה שהוא יטרח במה שהוא לא מאמין בו? ומה יעשו בני הזוג בשבתות וביו"ט, איך ואיפה יבלו? מה תהיה האלטרנטיבה שלו לבילוי שבת בבוקר על שפת הים/בסרט/נסיעה לפארק וכד'?

"בדמיון שלי זה מסתדר"

כוח הדמיון הוא בדרך כלל שמגיע מהיצר הרע

גם היצר הרע מפתה אותנו לחטוא על ידי כח הדמיון

הוא משכנע אותנו שזה יהיה טוב לנו

ושהנה אוטוטו נהיה מאושרים! אבל מאושרים באמת!

והופ! נלכדנו ברשת...

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?