הכותבת בת לאמא נהגת שודים

ושולחות אותי לחלל שוב

(אבא שלי לעומת זאת, כשמתקרבים לבמפה פשוט מאט למינימום ונוסע מסביב לבמפה. כאילו זה כיכר. לא אכפת לו לעלות על המדרכה או על החנייה ליד, העיקר לא לקפוץ חזק...)

אני רוצה לנסוע עם אמא שלך!

"גם לנשים מגיע לנהוג באוטובוסים וברכבות!"

"אז מה אם אנחנו מתרגשות ובאות לעולם? מעולם לא עשיתי יותר מ2 תאונות בחודש!"

"אפלייה! אפלייה! רוצות גם שיצעקו עלינו אנשים מוזרים כי לא עצרנו להם בזמן!"

זה גם יצר בעיות למפעל הממרחים, אף אחד לא קנה חתולים למריחה אחרי שגילו שאפשר למרוח אותם בצורה אורגנית וטבעית.

מחפשת אנשי צער בעלי חיים שיקומו לצעוק על רצח חתולים מזעזע ואדישות למצב חתולים בכבישים.

אני דואגת לכולם, זה לא סותר.

אני רק מארגנת את הקמפיינים אבל לא משתתפת.

עיין ערך הסיפור על ההוא שהרצה נגד עישון ויצא לעשן אחר כך, שנאמר עישנת בשמן ראשי וגו'.

ושאלו אותו למה הוא מעשן, אז הוא אמר שזה שהוא מרצה נגד זה זה כי משלמים לו. לא כי הוא חושב ככה.

שנאמר- שירים כבקשתכם.

עבודה זה עבודה, לעולם יארגן אדם קמפיינים בעד בצע כסף ולא יזדקק לבריות

שנאמר לא תשובו למצריים או משהו בסגנון.

משפטיי המלומדים מכילים עיוות של משפט אמיתי- או שלא, מילה נחמדה בעברית- או עשר,

והרבה הרבה עייפות.

סקר נהגים מגדרי. ענו בכנות! - צעירים מעל עשרים

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

תמיד עם חיוך מיליון דולר וסבלנות אין קץ.

אנחנו מפתחות שיחות נפש בעשר דקות נסיעה.. והיא ככה לכולם!

ופויה לכל המלעיגים, היא נוהגת מצויין!!

נרדמתי על המשמר בטעות,

אבל ככה את נותנת להם לזלזל?? אני נהגת טובה מאד! על הילוכים! 

ואני לא אוהבת את האווירה שהולכת פה!! |עצבני דורסני|

7 תחנות. הרבה אנשים, הרבה קשישים. 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

את צריכה להגיד לי תודה!

בזכותי היה לך תירוץ

למה לא עשית את התרגילים

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

עזבי...

@כישוף כושל

וכן,

תמיד הבנות אשמות בסוף

האישה תמיד צודקת.

ופלעכס.. העלית נשכחות..

"אם גבר אומר משו ואף אישה לא שומעת אותו

הוא עדיין טועה...?!"

או כמאמר המשורר(ת!)

"אישה לא טועה!

ואם היא טעתה זה היה בטעות!

או "אני תמיד צודקת, גם כשאני טועה אני צודקת!

(ובמילים אחרת- אתה רוצה לישון הלילה על הספה...?!)

מיצינו.

אז מאיפה זה??

אבל.. אבל...

את יודעת שאני סנילי!

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל