"קרוב. אם המלך יהיה רחוק לא יוכל להושיע קוראיו והשם לעולם קרוב הוא (למי?) רק לאשר יקראוהו באמת ולא לנסות ואשר איננו ראוי להושיעו."

לפי החלק הראשון בפסוק משתמע שהקב"ה קרוב לכל הקוראים אליו בלי הבדל, קרוב להושיע, אך אנו מכירים גם מקרים בהם ישנם מצבים בהם האדם לא נושע, ואז עולה בקרב הקורא תהיה : הרי נאמר שקרוב ה' לכל קוראיו, כיצד יתכן שזה לא נענה? כאן משתלב החלק השני של הפסוק המגדיר במדויק למי מקוראיו קרוב ה' - לכל אשר יקראוהו באמת. ומסביר רש"י הקדוש : "מאיזה עם שיהיה (הקורא אליו יתברך) ובלבד שיקראוהו באמת שפיו וליבו שווים". 

כלומר, שהאדם הקורא לא יהיה ליבו במקום אחד ופיו אומר דבר אחר, ושלא יקראהו לנסותו, כי אז לא יהיה ראוי שיושיע אותו הבורא. 

מקווה שעזר ושחלילה אני לא מטעה בדבריי.