בטח כולכם חושבים שזו הודעה על המסע- אז דווקא לא. אולי זה קצת טיפל'ה מוקדם מדי אבל אני מאמינה שעל יוה"כ דיברו הרבה עם כולם פה.
ישנה נטיה טיבעית מאד לחשוב כי ישנו סדר חשיבות בין חגי תשרי, ר"ה ויוה"כ הם החגים (בהא הידיעה), ימים חשובים מאד לעם ישראל ולעולם כולו, ימים רוחניים של התעלות עצומה, הרגשה עלאית שכזו, בכלל ביוה"כ מגיעים קרוב לדרגתם של המלאכים, כל היום רק מתפללים, יש הנוהגים להישאר כל היום בבהכ"נ, ואז, יוצא יוה"כ, כולנו נושמים לרווחה, מותר לחייך, עברנו את זה בשלום, סופקים ידיים במין אמירה "יללאה עכשיו מתחילים להנות" ואז בונים את הסוכה, ואז יוצאים לטייל, ואוכלים וממש כיף חיים, חופש של שבוע שלם ככה על תחילת שנה, מי צריך יותר מזה. הרגשה כללית של ירידה בדרגה, של פחות התעלות, של פחות קדושה וכן גם פחות חשיבות לעומת ראש השנה ויום כיפור.
חג בסוכות הוא שילוב. שילוב המבטא בצורה מדויקת, בהירה ומיוחדת מאד את תורתינו, תורת החיים. חג הסוכות הוא קודם כל אחד משלושת הרגלים, בהם מחויבים כל עם ישראל בעליה לירושלים, למקום אותו בחר ה', וגם עליה למקום, להקב"ה. התקרבות עצומה לה', התגדלות עם ישראל כעם וכפרטים, התאחדות, עוצמתו ניכרת לכל, לכל אחד מהעם, לכל הגויים, לכולם. התרוממות רוחנית אדירה. מצד שני, סוכות הוא חג מאד חומרי, חג המייצג באיזה שהוא מקום את הטבע, שהוא עיקר החומר בעולם, הגשמי שבו. זהו חג האסיף, המצוות בו הן מצוות הקשורות לטבע, ארבעת המינים, סכך, מצוות חומריות וגשמיות מאד,בנית סוכה.
השילוב בין השניים מביא את חג הסוכות למעמד נשגב בין חגי תשרי. חג הסוכות הוא השיא שבחודש תשרי. זהו חג המראה ומבטא את עבודת הקב"ה האמיתית שאינה מתוך התענות, התנזרות, אימה, חד פעמיות אלא מתוך חיי המעשה, מתוך חיי השיגרה, הכל כך חומריים והגשמיים שלנו, כן דוקא מתוך אותם דברים, האוכל, הקימה בבוקר, דווקא מתוך הדברים הטבעיים הללו אנו עובדים את הקב"ה בצורה שלמה, אמיתית ותמידית.
בציפיה לבינין אריאל