האח הגדול שלי שטח בפניי את הטענה הידועה הבאה:תפוח יונתן
שאני צריך לעלות לדרגה רוחנית גבוהה יותר בשביל לזכות באשתי לעתיד שמחכה שהקב"ה יפגיש בינינו כשאגיע לרמה שלה. כי אם נפגש לפני זה, היא לא תרצה אותי.
עניתי לו שבאותה מידה יכול להיות שהיא נמצאת עכשיו בתקופה קצת חלשה מבחינה רוחנית, ואני צריך קצת להוריד הילוך בצדיקות שלי בשביל שהיא לא תבהל אם תפגוש אותי, שלא יהיה לה תסביך נחיתות וכדי שאני לא אתפתה לפסול אותה בגלל זה.
למרבה המבוכה, לא היה לו מה לענות.
מה הייתם עונים במקומו?
(ואל תגידו לי שהתשובה שלי היא עצת היצר הרע, כי זה יהיה עצת היצר הרע להתחמק מתשובה לוגית).
שאשתו של האדם מתאימה לו לפי הדרגה הרוחנית שלו. כלומר: אם התקדמת, עכשיו מתאימה לך אישה במדרגה גבוהה יותר. ואם היא עוד לא התקדמה, אז יש אחת אחרת שנמצאת עכשיו במדרגה שלך. אני לא יודע עד כמה אפשר להבין דבר כזה כפשוטו,
אבל בכל מקרה - לחשב חשבונות שמים זה אף פעם לא בריא! את זה תשאיר לקב"ה. ואתה לא אמור להתקדם בשביל אשתך. אתה אמור להתקדם בשביל עצמך. כדי ש*אתה* תהיה אדם טוב יותר. אל תחשוב על זה שאתה צריך אישה במדרגה רוחנית גבוהה. אם אתה ראוי לה, היא תגיע. מאותה סיבה גם לא בריא לחשוב כל הזמן "ואולי אני מפסיד את הזיווג שלי". אתה צריך להתנהג נורמלי, להפעיל שיקול דעת במחשבה על הקשר, ולהיות בן אדם. את כל השאר תשאיר לקב"ה. לא חבל לפלוש לתחום שלו סתם? בשביל זה הוא בורא העולם ולא אתה.
אבל... בד"כ אם אדם אומר לעצמו "עכשיו אני צריך לעלות לדרגה רוחנית גבוהה יותר" זה לא הולך. א. כי הפסיכולוגיה האנושית לא עובדת ככה, ולכן אחרי העליה תהיה ירידה חזרה לאותו מקום. ב. כי אדם כל הזמן צריך להתקדם, וזה תמיד צריך להיות בנחת. לכן אפשר אולי לחדד קצת את תשומת הלב, אבל לא כדאי לכפות את עצמך בכוח, אלא אם כן אתה רואה שזה לא בכוח.
לגבי הפיסקה האחרונה - לא היה לי כוח להסביר את עצמי עד הסוף, כך שיכול להיות שלא הבנתם נכון. מתנצל מראש בפני מי ששואל את עצמו מה בדיוק נראה לי שאני כותב דבר כזה. אבל מי שבכל זאת חולק עלי בעניין הזה, יכול להיות שהוא צודק. הוא מוזמן לנסות ולדווח על תוצאות.
זה מתחבר לי למושגים מוסר כובש ומוסר ישר...תפוח יונתן
מה עשה הקב"ה הביא יסורים על חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה שנאמר (מלכים ב כ, א) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא *אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה א"ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו **[אמר לו מה כל זה אמר לו משום שלא עסקת בפריה ורביה אמר לו משום שנראה לי ברוח הקודש שיוצאים ממני בנים לא טובים אמר לו באלה הסתרים של הרחמן למה לך מה שצווית נצרך לך לעשות ומה שנח לפני הקדוש ברוך הוא יעשה אמר לו עכשיו תן לי בתך אפשר שיגרמו הזכות שלי ושלך ויצאו ממני בנים טובים]** א"ל כבר נגזרה עליך גזירה א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים ברכות י.
לכל אדם לאדם יש את הזיווג שלו.. אבל, יש את הזיווג הראשוני שהוא המושלם ואם אדם ירד במדרגות הרוחנית והצד השני לא, אז הוא מתנתק מהזיווג הזה ויש לו זיווג חדש שיהיה לו הכי מושלם במצבו הרוחני העכשווי.. ושוב אם הוא עלה חזרה בדרגתו הרוחנית אז הוא מתנתק מהפחות ויש לו את זיווג אחר עם דרגה רוחנית יותר גבוהה..
עבר עריכה על ידי פסידונית בתאריך י"ז באלול תשע"ו 13:14
כי ברגע שבת הזוג שלך לא מתאימה לך, היא תצטרך למצוא מישהו אחר, שכן ברמה הרוחנית שהיא נמצאת בה כרגע, אבל יכול להיות שהרמה הרוחנית של ההוא תעלה\תרד בינתיים, ואז היא תצטרך מישהו אחר...
אז מה שהרמב"ם אומר זה שאין דבר כזה "הזיווג שלך", אין מישהי מסוימת שמיועדת לך (הוא מוכיח מהמציאות שיש כאלו שמתחתנים עם אסורות להם וברור שלא נגזר עליהם משמים לעשות את זה).
אבל באיגרות הוא מישב את דבריו עם הגמ שמה' אשה לאיש באופן שכתבתי
זה לא נכון מבחינתך לחשוב שאתה צריך להוריד מהצדיקות שלךהפי
זה אפעם לא טוב ללכת אחורה.. ובטח ובטח ה' לא ירצה שתלך אחורה בצדיקות שלך כדי לפגוש את הבת זוג. שאתה פוגש את הבת זוג אתה צריך להיות בשיא.. כי אחרכ זה לא פשוט לשנות ובטח ובטח לשנות את הבת זוג. קיצר לא הבנתי איפה ההגיון בתשובה שענית(:
בסופו של דבר, בגלל שרוב הנשמות היום מגולגלות,חסדי הים
אז הזיווג הוא על פי מעשיו של האדם, ואיפה שאתה עומד מבחינה רוחנית, שם יזווגו לך.
אוף, אני לא אוהב את הרעיון הזה של גלגול נשמותסביון
זה מוריד מאוד מערך השכר והעונש, בעיניי לפחות. ואני יודע שתמיד אפשר להגיד שגלגול נשמות זה דבר עמוק שאי אפשר להבין אותו אם אתה לא מקובל - אבל עובדה שלמדתי הרבה דברים שיסודם בקבלה (הרב זצ"ל בעיקר) ואפשר להבין מהם משהו. ורק גלגול נשמות הוא מבוי סתום, מה זה בדיוק צריך להיות?
אבל לא היה לי כוח. אז הנה: לא התכוונתי לא מובן מצד ההבנה של "מה זה אומר" אלא ההבנה למה שזה יהיה אמת. הרבה רעיונות קבליים מאוד מתחברים עם הצורה שבה אני מכיר את העולם הזה (ואפילו כאלה שמדברים על העולם הבא), רק מתארים את זה יותר לעומק. אבל גלגול נשמות זה דבר שנשמע הזוי לחלוטין. כשאתה עושה מצווה, אתה מקבל שכר. וכשאתה עושה עברה, אתה מקבל עונש. עד כאן הכל טוב ויפה. אבל בגלגול נשמות אתה בעצם צריך "לתקן" נשמה שהיא לא שלך. אז תגיד: היא כן שלך - כי זה בעצם אתה. אבל זה לא באמת אני. זה אדם שאני לא מכיר בכלל, שאתה רוצה להכניס לי לתודעה (אני סתם מדבר בגוף שני כי זה נוח, זה לא מכוון אליך...) בלי שאני יודע עליו דבר וחצי דבר. אין לי שום קשר איתו, ובטח שלא עם המעשים שעשה. ואנחנו יודעים שכל מעשיו של הקב"ה אמת, שחותמו אמת - "וה' אלקים אמת". אז למה שיהיה דבר כזה גלגול נשמות? אכן הרס"ג התנגד לרעיון הזה. ואני לא מבין איך הוא יכול להיות קיים בכלל. אם מישהו יוכל להאיר את עיני, אשמח. וסליחה על הניצלו"ש... אולי אפתח על זה שרשור בפורום בית מדרש.
אני חושב שאם נבין מי אנחנו באמת, אז זה יסתדר לנו.תפוח יונתן
כל אחד מאיתנו הוא באמת באמת הנשמה ולא הגוף.
כמו שאתה כל בוקר לובש בגד אחר כך גם אתה לובש גוף אחר כל לידה שלך.
אז לא שייך להיות מופתע שאתה לא מכיר את הבן אדם שהיית לפני, כי אתה לא אמור להכיר אותו, כי הוא (הגוף שלו, ההרגלים שלו, הזיכרונות שלו וההיסטוריה שלו) לא אתה, וגם אתה שמשתקף לך במראה זה לא באמת אתה.
כי המשמעות של מה שאתה אומר, שהנשמה היא משהו מעורפל שאין לו השלכה על כלום. ואני ממש לא מוכן לקבל את זה שמי שמשתקף במראה הוא לא באמת אני. זה הגוף שלי, והוא חלק ממני (או "לבוש" אם תרצה). והנשמה היא העצמיות שלי. ויש לי דרך להופיע אותה יותר, אבל בבסיס הנשמה היא אני, ואני יודע את זה. לא צריך התחכמויות ופלפולים בשביל לדעת את זה, כמו שאף אחד שפוי לא עוצר יום בהיר אחד כדי לשאול את עצמו אם הוא קיים (חוץ מכמה פילוסופים ששואלים בשביל ההתפלספות, ולא כי הם באמת מטילים ספק בעניין. וגם אם הם כן, הם בעצם לא. מי שהבין הבין). אבל מה קורה כשמגיעים לגלגול קודם? הנה מתחיל הבלגן. הנשמה שלו היא בעצם הנשמה שלי, אז זה צריך להיות צרוב בתודעה שלי כמו הנשמה. אבל אני לא מכיר בכלל את האדם ההוא ואין לי קשר אליו.
נראה לי שאלמד קצת את אמונות ודעות של רס"ג, אני בחברה טובה
את המשפט הנ"ל אמר דקארט, אבל לא כולם היו מספיק מחוברים למציאות בשביל להגיד אותו (לא זוכר שמות מסוימים, אבל היו. די מתאים לשופנהאואר) וגם אני נמנה על ציבור הפילוסופים, כך שאין לי סיבה להכפיש אותו. אבל מה לעשות שהרבה פילוסופים אמרו הרבה שטויות בהרבה זמנים (תרנגולת וחצי וכו'). אבל את צודקת שבזרם שהולך היום (אקזיסטנציאליזם משולב עם פוסט-מודרניזם) אף אחד לא מטיל את קיומו בספק, ולו לרגע אחד. אז לפחות בדבר אחד הם צודקים, אלה.
אנחנו לא אוהבים פוסט-מודרניסטים, כידוע. סתם עושים בעיות. התפקיד שלהם בעולמנו הוא מאוד מסוים - להשיב את כבוד האדם על כנו. אחרי שיסיימו את זה, הם יכולים להיעלם. כך לדעתי.
והם כולם פועלים בו ומניעים אותו למעשים שונים, נניח שאחד הרבדים האלה היה קיים באדם אחר מזמן אחר ואותו רובד נתן כח למעשה רע, אז התיקון שלו זה לתת כח ולהיות מעורב במעשה טוב (או בסבל מסויים) ועכשיו שהוא קיים בך הרי שאתה זה שהוא יגרום לו לרצות ולעשות את המעשה הטוב, או שאתה זה שתסבול והסבל ישפיע על אותו רובד, ואתה לא יכול להצטדק ולומר שאתה לא צריך לסבול כי זה חלק ממך.
טוב כתבתי כאן באריכות משהו מורכב יותר, האמת היא שאפשר לפשט את זה:
אם אתה מאמין בכך שאתה קיים גם אחרי מות הגוף, מה הבעיה להאמין שאתה יכול להכנס לגוף שונה? בסך הכל בגלל שאתה לא זוכר שלבשת את הגוף הקודם אז זה לא אתה?
והוא בהחלט נתן לי מבט שונה על העניין, אני אצטרך לעיין בזה עוד. בגדול אתה אומר בעצם שהרובד הזה כן קיים בך בצורה שאפשר לגלות, ואת זה אני מסוגל להבין. ההסבר ה"מפושט" זהה להסבר של תפוח יונתן, ועיין מה שהגבתי לו שם באורך, ודוק (איזה כיף זה לעשות פוזות של בייניש... ).
את המקסימום שלך לא בשביל להתחתן ולא בשביל שום דבר אלא רק בשביל ה׳ ולכן זה לא נכון להתאים את הרמה הרוחני שלך לשל הזיווג שלך, לא לפני החתונה ולא אחרי החתונה כי אתה תמיד משתדל להתעלות ככל האפשר ותכלס רמה רוחנית היא עניין פנימי ככה שאין סיבה שתוכל לזהות את הרמה שלה והיא לא את שלך אני לא מתיימר להגיד שאני מכיר את הרמה הרוחנית של אשתי הרי יתכן שעל מה שהיא מקפידה זה שווה פי מליון ממה שאני מקפיד אז אולי היא צדיקה יותר ממני, ולהיפך לכן רק הקב״ה יכול לזווג זיווגים ואתה עושה לפי מה שרואןת עיניך
הרבה פעמים בחז"ל נאמרים משפטים שנועדו לתת מוטיבציה לאדם,
כל אדם צריך לשאוף להתקדם ולעלות דרגות רוחניות גם ילד בן 13, בחור שמחפש אשה, אבא לילדים וסבא לנכדים (תכתבו הכל מחדש גם על בנות..).
ככה גם עם המשפט הזה שנועד לתת מוטיבציה לאדם. (אני לא בטוח מאיפה המשפט הזה..)
לא הבנתי אם אתה לא רוצה שיגידו לך "עצת יצר הרע" או שלא יתנו לך טענה לוגית. אז..
זה עצת יצר הרע!!!!
והטיעון הלוגי: יצר הרע מאוד מתוחכם והוא ידע לענות תשובה לוגית נפלאה לאחים שלו שישאירו אותם פעורי פה, הבעיה שהוא לא יספר לך את ההנחה הנסתרת שלו והיא שהוא הרבה יותר חכם מהקב"ה...
לעניות דעתי המטרה בחיים היא להתקדם מבחינה רוחנית ללא קשר למה יגידו ומה יקרה.
ראיתי כבר המון פעמים שחשבונות כאלה היו נכונים מבחינה לוגית (עדיף להוריד הילוך מבחינה דתית בצבא כי אז לא צריך להתפלל על חשבון שעות שינה ויהיה לך יותר כח להיות חייל יותר טוב, אותה הלוגיקה: מוריד משהו טוב כדי לזכות בטוב). המטרה היא רק טוב!!!!!!!!
לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו
תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!
מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן
לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.
כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.
דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר
כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).
היו פעמים שהסכמתי.
גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.
ממני -
שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.
אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא
ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.
ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?
בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.
תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.
לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).
זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.
לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.
לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................
לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.
אני דווקא הוקסמתי כשהבחורה סירבה לעוגיות שהבאתידורש טוב לעמי
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
זה משפט שימושי.
הגבתי לפותח השרשור לא?
).