בעלי תמיד נותן לי קודם ואני מחכה עד שגם אמא שלו/אמא שלי מקבלות ואחרי שהן אוכלות אני אוכלת גם.

אל תכנסי לפינות האלו..

החיים שלך יהיו מאושרים יותר . מבטיחה מבטיחה!!

סיפור:

חמותי לא משו דתיה. והיא חושבת שזה קטע של כבוד למי מחלקים לפני ולמי נותנים לשתות (יין) לפני.

רק בשביל השקט הנפשי שלי (והשפיות  ) אני שותה אחרונה .

ומכסחת את בעלי אם עשה פאשלה וחילק לי לפניהם..

אני מאמינה שאת לא שואלת הלכתית. לא שמעתי שיש איזה הלכה בזה.

|ממתין לבאות|

[אם כי, כעת הבחנתי שזו האשה ששאלה ולא האיש, כפי שחשבתי בתחילה. אז אולי..]

לאשתו הוא חייב מדין שמזונותיה עליו. לאימו - מדין כיבוד אם ומוראה.

צריך לשאול שאלת חכם.

לכאורה נראה שאימו קודמת, וגם יותר פגיעה אם לא יעשה כך (קל וחומר שאם "רק שלושתם בסעודה", אולי היא אלמנה ואז בוודאי היא יותר פגיעה). הכי טוב, לכאורה, שיסכם עם אשתו מראש שיתנו לאמא קודם.. כך זה מהחלטה של שניהם, וכולם יהיו מרוצים..

[פעם סיפר לי מישהו מוכר למדי, שרב הישוב שלהם התארח אצלם לשולחן שבת. אז הוא קידם לתת לו, מדין כבודו. אח"כ הרב אמר לו שהיה צריך להקדים את אשתו, כי חייב במזונותיה..]

שאת מעבירה את זה למישור ש"אשתו אמורה להיות הכי חשובה לו"...

זה בכלל לא קשור - וחבל שאת מצערת את עצמך לשווא.

אשתו הכי חשובה לו, אשתו כגופו, ולאימו הוא נותן משום כיבוד אם. וההנחה היא שדבר כזה מובן גם לאשתו, שמרוב שהיא חשובה לו, הוא מניח שהיא "באותו ראש"..

וזה לא צריך להיות קשור לשלום-בית, אלא אם כן את תתעקשי לעשות מזה משהו כזה... בוודאי שיש פה הענין של כיבוד הורים גם. נכון שיש הלכה ייחודית שאשה פטורה מללכת לצורך כיבוד הוריה, אם זה על חשבון הכנה לבעלה. אבל זה לא שייך לשאלה ספציפית.

לא כדאי שדבר כזה ייהפך למבחן-נאמנות, ומי הכי חשובה לו. זה על מישור אחר, כשזה במציאות רגילה.

אני קודם מביאה לאבא שלי, אין לי ספק בכלל.

אנחנו צריכים לכבד אחד את השני, ולכן אם אני מכבדת את אבא שלו אני מכבדת אותו, ולהיפך..

ויהרהרו בנושא הזה כשהם שואלים את המדוייט/ת : "איך את/ה רואה את שולחן השבת שלך?"

[לפי הסגנון החביב בפורום החביב הקודם, השאלה צריכה להיות מנוסחת: בנות, האם תפסולנה מישהו שיתן לאמא שלו את חתיכת החלה לפניכן.... בנים, מוזמנים גם לענות..]

זה אחלה נושא שיחה!

שילכו להרצאות של רבנים על שלום בית, יקראו ספרים ויעבדו על המידות

ולמרות הכל, כשאנחנו מתארחים אצל ההורים שלי, אבא שלי מכבד את בעלי לקדש.

בעלי מקדש ואחרי הקידוש נותן את הכוס לאבא שלי! ולא לי!
ואבא שלי מחווה ביד שלו לבעלי שייתן קודם לי, קרי לאשתו! (כי כך ההלכה...)
ורק אח"כ זה עובר לאבא שלי ומישם לאמא שלי וכן הלאה.

וככה זה כבר כמה שנים טובות...

כולם מכבדים את כולם והכל בא על מקומו בשלום!

ההורים שלי היו נעלבים אם הייתי נותנת להם חלה לפני בעלי.

כנ"ל חמי וחמותי.

כאילו 'מה אנחנו, פולנים? שלא יכולים להבין שזה הבית שלכם והזוגיות שלכם?'

אבל לדוג' כשסבתא שלי גרה אצלנו- היא היתה מקבלת לפני אמא שלי. כי אמא שלי בנ"א בלי אגו בקטעים האלו ולא אכפת לה לקבל אחרונה. היא יודעת שלא זה מה שחשוב. וסבתא שלי ע"ה היתה יותר מהדור הישן והסדר הזה היה לה חשוב. וגם כי היה לה חשוב להרגיש שמכבדים אותה כסבתא שהיא סוג נטל וצלע חמישית..

בקיצור- נותנים קודם למי שיותר יעלב.. ואם שתיהן לא נעלבות- אז לאשתו. (לא הייתי רוצה שהבן שלי ישים אותי לפני אשתו. היא קודמת)

(כמו שאמא שלי היתה אומרת- בשתיה וממתקים מתחילים מהקטנים, כי להם יותר קשה להתאפק והם יעלבו יותר מהר אם לא יקבלו מהר..)

מצד האמת אני מכבדת את חמותי להיות ראשונה.
אבל בקטע הטכני - אצל חמותי שותים מהגביע ואותי זה מגעיל, אז בעלי מוזג קודם לי ואז מחלק.
יוצא שאנחנו שותות יחד.
אבל חמותי ממש לא תיעלב אם אני אשתה לפניה 

זה מראה על בעלך דבר יפה מאד-מאד.

זה לא דבר מובן-מאליו, שבחור שנהיה "בעל-הבית", יציע לחמיו לעשות קידוש לפניו. ועוד יושיב את אביו בראש השולחן. 

וגם מראה על ההורים, משני הצדדים, דברים יפים. כח של חינוך..

[אני שמעתי על מישהו, שלפני שנים, שכאשר חמיו עלה מאירופה הדוויה, והיה גר אצלם - הוא, בעה"ב, לא ישב מעולם בראש השולחן. כיבד את חמיו בכך בקביעות. מאד התרשמתי מזה. לא מובן מאליו.. וזה השאיר רושם חזק גם אחריו]

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.