בדיוק יש שם דיון שהתפתח.

במקום זה לחזק את המערכת החיסונית.

חיסונים תמיד מכילים חומרים משמרים, מתכות, וחומרים מן החי (שמשמשים מצע עליו מתרבה הנגיף לצורך הכנת החיסון).

שפעת היא מחלה קלה יחסית שטוב לעבור אותה ולהתחסן ממנה באופן טבעי.

וילדים רגישים במיוחד - רגישים עוד יותר לחיסונים. 

חבל לחסן בתקופת חיים שבה הגוף, ובעיקר המוח, נמצאים בשלבי התפתחות. 

יש לך את הנתונים המדוייקים של יעילות החיסון והבטיחות שלו? מחקרים מראים ששיעורי האישפוז והסיבוכים בחולים בקבוצות סיכון אינם בהכרח נמוכים יותר בעקבות החיסון.

לפני שהייתי מחסנת, הייתי לכל הפחות בודקת את הענין באינטרנט. יש מספיק רופאים בכירים בתחומם שמפקפקים ביעילות החיסון.  ולגבי הרכיבים שציינתי שהחיסון מכיל אלו עובדות. 

כמו שנכתב כבר למעלה, יש בפורום רפואה מהטבע דיון עם קישורים. אפשר להיכנס ולהתרשם.

http://www.hisunim.org.il/vaccinesportfolio/63-general/vaccinesnews/116-newsnomandatoryfluvaccinetohcw

קראי בעיון במיוחד את הקטע הבא מתוך הקישור: 

אברמסון [שירותי בריאות כללית והמחלקה לרפואת משפחה הדסה - האניברסיטה העברית] קיבל חיזוק לעמדתו מד"ר אפרים הלפרין, עד יום אתמול מנהל היחידה למחלות זיהומיות ויו"ר ועד העובדים, המרכז הרפואי ביקור חולים. למרות שציין כי הוא עצמו מתחסן נגד שפעת, תקף הלפרין את הכוונה לחייב את עובדי הבריאות להתחסן, על בסיס מספר נקודות: העובדה שבישראל אין חובת חיסון בחוק, העובדה שחיסון השפעת לא כלול ברשימת החיסונים בחוק פיצוי נפגעי חיסון, העובדה שבישראל אין מערכת פתוחה אובייקטיבית, נגישה ואיכותית המנטרת את תופעות הלוואי של החיסונים והתקפות המדעית החלשה הקיימת. הלפרין הצביע על סקירה עולמית משנת 2012 לפיה אין ראיות ליעילות החיסון והציג מאמר שהוצג בכנס בכפר המכביה מאתר אסתר לי-מרכוס ואחרים, לפי תוצאותיו מי שחוסן יותר - חלה יותר ועובדים שחוסנו נעדרו יותר מהעבודה (ובניגוד לנתוני המחקר, באופן תמוה מסקנת החוקרים היתה כי "חשוב מאד לחסן..."). הלפרין חתם בשאלה: "האם זנחנו את גישת הרפואה המבוססת ראיות (EBM) והפכנו לעדת מאמינים?"

באינטרנט יש כר נרחב של אתרי קונספירציות, ואנטי ממסדיים שמפיצים שטויות.

אם זה המקור שלך את במצב לא טוב.

את צודקת שצריך לבחון היטב את המקורות. 

כמו שכתבתי נתונים רציניים שמביאים רופאים בכירים. ולשקול בכובד ראש את אמינות המידע כמובן.

כי יש המון מקורות לא אמינים ולא נכונים.

המחלה מתאפיינת בהתפתחות מהירה של חולשה, ולעיתים קרובות בשיתוק של הרגליים, הזרועות, שרירי הנשימה והפנים. לעיתים קרובות נלוות לחולשה תחושות חריגות.

http://www.gbs-cidp-israel.com/index.php/about 

בסוף כתוב: ידוע כי המחלה התפתחה גם אצל אנשים שחוסנו נגד שפעת החזירים בשנת 1976 (את זה לא ידעתי)

שכנראה זה בגלל זה... אני הכרתי את הילד בסוף המחלה.

ולפני כמה ימים ראיתי באינטרנט עוד עדויות על אנשים שחלו בזה לאחר החיסון..

גם אם זה לא 100% מזה, לא הייתי מחסנת את הילד שלי ושאולי זה יקרה גם לו, כי שפעת זו בדרך כלל לא מחלה מסכנת חיים גם אם משרד הבריאות ינסה להפחיד. עדיף שפעת מסיכוי לחלות במחלה נוירולוגית בעקבות החיסון. (מה גם שבקישור שנתתי כתוב שחלו בזה לאחר חיסון שפעת חזירים...)

מכירה הרבה אמהות לאוטיסטים שטוענות שזה מהחיסון...

ומנגד אמא שטוענת שזה קרה אחרי נפילה של הילדה שלה...

את מכירה הרבה אמהות לאוטסטים. אולי הן צודקות? גם אלה מהחיסונים וגם אלה מהנפילה? אולי גם נפילה יכולה לגרום לאוטיזם (אני לא יודעת...)?

את יכולה להביא לי כל היום מחקרים, ואני אוכל להביא לך מחקרים הפוכים, כי כל מחקר יכול להיות מוטה וממומן. כשאת רואה בעיניים שלך זה חזק יותר מכל מחקר בעיניי, וכשאמא אומרת שהבן שלה נפגע מחיסון, תאמיני לי שאין לה שום אינטרס (הרי פיצויים היא לא תקבל כמובן, כי ברור שחברות התרופות לא נותנות ביטוח על חיסונים, תמיד הם יגידו שזה לא מזה). 

מה שאני רואה בעיניים שלי זה שהילד נפל , ושאחר כך הוא נהיה אוטיסט.

אני לא רואה שום קשר, זו פרשנות טהורה.

אני גם רואה יום אחד שהלכתי לישון מוקדם, ויום אחר כך נכנסתי להריון,

אז מנסיון שלי שינה מוקדמת גורמת להריון, מסכימה איתי שזה מגוחך?

ואם מחקר יכול להיות מוטה (והוא יכול!) אז וודאי שדעה של אמא כאובה שמחפשת אשמים מוטה.

ומחקר יכול גם להיות אמין הכל תלוי מי מבצע אותו.

אבל בכל מקרה כשאלף אמהות יאמרו לי שזה קרה אחד אחרי השני, ומישהו יבדוק את זה באמינות אני אאמין. סיפורים אישיים זה המחקר הכי לא אמין והכי מוטה שיכול להיות.

אני האנונימית מהבוקר.

במקרה הזה הוכח למעלה מכל ספק שזה קרה בעקבות החיסון. זה הגיע לשימוע בסנט, וארה"ב שילמה למעלה מ 145 מיליון דולר פיצויים לניזוקים מן החיסון.

זה בדיוק המקרה שכתבתי עליו שאותה רופאה סוקרת בסרטון שלה.

אם לא תכנסי לקישורים איך תדעי?

את זה אותו מגיב מטעם שם בפורום רפואה מהטבע הבליע בין הנתונים שפיזר, ונאלץ להודות בכך רק כתגובה לקישור שהבאתי. 

שאני אוכל לראות?

ולגבי מה שאת לא רואה בעיניים - הרופאים שמקבלים את החולים האלה רואים בעיניים.

אומנם לא לגבי MMR ואוטיזם - נזקי חיסונים אחרים-  דר. סוזן המפריז נתקלה במקרים של הידרדרות חמורה מיידית במצבם של חולים כתוצאה מחיסונים כששימשה נפרולוגית בכירה בבית חולים. כשהתנאי היחיד בטיפול שקיבל החולה שהשתנה היה חיסון שהחולה קיבל כשהתקבל לאישפוז. 

בקישור שאת עצמך הבאת דר. גאייר מתייחס לאותו כשל בחיסון נגד שפעת (הוא מדבר על סכומי פיצוי גדולים בהרבה ממה שזכרתי).

וזה שהקישור מופיע באתר של דר. גיל יוסף שחר לא מעלה ולא מוריד. כמו שתראי, אפילו המגיב שמזהיר מפניו מציין שזו עובדה נכונה:

חיסון נגד שפעת. מחסנים את הילדים? באיזה גיל? - הורות

שהסיפור הזה מופיע רק בשני סרטונים ביוטיוב של שני רופאים טבעיים?

אם נפסק סכום כל כך גדול אמורות להיות על זה כתבות בעיתונים לפחות..

ואגב, גם אותו אני לא יכולה לראות, קישרתי בלי לראות.

בקיצור חסומה.

ככלל רופאים שבאים מתוך המערכת ומבקרים אותה, נזהרים לבסס את הטענות שלהם על נתונים שפורסמו ועל עובדות שכן נחקרו. זה הבסיס לאמינות שלהם.

דר. המפריז היא לא "רופאה טבעית" והיא בכירה בתחומה, וגם דר. גאייר היה חלק מתוכנית הפיקוח על חיסונים או משהו כזה. שניהם אנשים מתוך המערכת. והם לא היחידים.

הקולות האלה הולכים ומתרבים ורק בזכות האינטרנט יש לציבור הרחב אפשרות לגשת אל המידע הזה.

זה לא תמים לצייר כל מי שמבקש להתריע ולבקש שיערכו בדיקות  נוספות שיבחנו מחדש את הסיכונים והנזק העלול להיגרם החיסון, כהזוי, "טבעי", לא רלוונטי וכו'. זו שיטת עבודה (שאנחנו מכירים היטב גם מתחומים אחרים...).

המגיב הלא תמים לא מדבר על מקרים הפוכים, של רופאים שנענשו ובוטל מענק המחקר שלהם כי נמצא שקיבלו כספים כדי להטות את תוצאות המחקר לטובת יצרניות החיסונים. גם זה קיים.

באיזה עיתונים את מצפה למצוא את זה? זה חיסון משנת 1976.

מה בכל זאת אפשר ללמוד מזה למרות הזמן הרב שחלף? שאי אפשר לסמוך בפשטות על נתונים שמפיצות יצרניות החיסונים.

חבל שהויכוח תמיד נגרר למקומות האלה, מה שנותן כלים בידיים של בעלי אינטרס לצייר את מי שמתנגד כמפריח קונספירציות, אבל אם מזיזים הצידה את הסחות הדעת, מוצאים שהדברים בפירוש לא פשוטים.

אבל את יכולה לראות ברפואה מהטבע קישור לדיון בקונגרס על הCDC, אלו נתוני אמת (שגם אותם מגיבים מסויימים מאוד מבטלים את חשיבותם (מקווה שזה לא יחסם לך ).  

כולן פה אנונימיות וכולן מהבוקר...

יאללה תזדהו 

הגורם למחלה לא ידוע. 1976 היה מזמן, חיסוני שפעת משתנים כל שנה

לא מנסה להתווכח איתך, כן? רק להבין.

אני באופן כללי לא מחסנת לשפעת. ונמנעת גם מחיסונים חדשים שלא נבדקו מספיק.

וזה אומר שיש סיבוכים ושזה יכול לקרות! אז למה שזה יקרה לי או לילד שלי? אני לא רוצה לקחת סיכון! 

כי שפעת זו לא מחלה מסכנת חיים

שפעת זו לא מחלה מסכנת חיים אבל גם לה יכולים להיות סיבוכים נדירים שכן מסכנים חיים או לפחות פוגעים קשות באיכות החיים

אז בסופו של דבר השיקול הוא סיכון מול סיכון. לא סיכון מול חוסר סיכון

אבל שוב, זה נדיר, ואילו פגיעה מחיסונים אף אחד לא חקר וכנראה גם לא יחקור עד כמה זה נדיר. ויכול להיות גם שזה פחות נדיר!

ויש עוד מחלות שיכולות להסתבך ואין אליהן חיסון, למשל דלקת גרון אומרים שזה יכול לעבור ללב, נכון? (לא משנה שלאחרונה הייתי חולה בדלקת גרון ולא לקחתי אנטיביוטיקה ואני כאן כדי לספר על זה ) והרבה חולים בזה. אז למה אין לזה חיסון?

בת משפחה שלי שהייתה בכנס של רופאים הקליטה שם רופא שאומר שמחסנים השנה את הילדים נגד שפעת כדי שלא ידביקו את כל הגן ואז כל קופות החולים ובתי החולים יהיו עמוסים. בגלל זה. אז לפחות שיפרסמו שגם לחיסון יש סיכונים, ואז אנשים יחליטו האם שווה להם לקחת את הסיכון ולהתחסן כדי שלא ליצור עומס...

שאת לוקחת את זה קצת בשחור לבן, יש פרספקטיבה יותר רחבה

אם בין שאר המטרות של החיסון יש גם מטרה להפחית עומס בקופות חולים ובתי חולים זה לאו דוקא מטרה פסולה. 

עומס בבתי חולים משפיע לרעה על האפשרות לטפל בכלל החולים בארץ (לא רק בחולי השפעת) ובהחלט יש מקום לשיקול דעת ציבורי לנסות לנקוט צעדים להפחתת העומס אם אפשר. 

את יודעת מה קורה בחדרי מיון בבתי חולים בתקופות העמוסות? זה באמת טירוף מה שקורה שם. 

העומס יכול לחזור לכל אחד כבומרנג...

את גם לא רוצה להיות בצד הזה שנזקק - לא עליך ולא עלינו ולא על אף אחד - לבית חולים באופן דחוף ונאלץ להמתין שעות במיון עד שמישהו בכלל מסתכל עליך, כי העומס הוא לא אנושי. גם במחלקות. לא רק במיון.

עדיין אני בוחרת לא לחסן נגד שפעת כי אין לי מספיק אמון במערכת, החיסון משתנה כל שנה, אני לא סומכת על המערכת שבטיחות החסיון ויעילותו נבדקו כראוי. ופשוט חוששת מהחיסון. 

אבל אני לא מזלזלת בשיקול הציבורי.

ואני לא מחסנת

ובכל זאת לא מזלזלת בשיקול הזה, אפשר להבין את ההגיון שבו.

ולפעמים הם לא זהים .

זה עוד לא אומר שהאינטרסים שלהם שגויים.

שבדבר. 

כנראה שאחרי שהיית רואה אדם צעיר שהלב שלו נפגע מדלקת גרון כבר לא היית מעזה לקחת את הסיכון. (אני מכירה אחד כזה)

(את האנונימית שלא מחסנת לשפעת כי ראית נער שזה גרם לו לגילאן ברה?)

(להחזיר לך סימני שאלה דרמטיים??? - השאלה שאני מעלה גדולה יותר )

הרי אם החיסונים יעילים אין מה להיבהל מילדים לא מחוסנים.

האמת היא שההיפך הוא הנכון.

ילדי הלא מחוסנים לכאורה, נמצאים בסכנת הדבקה גדולה יותר - משום שהוכח שהרבה מן המחוסנים מפתחים את המחלה סמוך אחרי מועד החיסון, ומדביקים אחרים.

והוכח שהזן המדבק הוא הזן המדוייק שקיים בהרכב החיסון.

זה נכון לגבי הרוטה, הפוליו המוחלש, ונכון לגבי חצבת ואדמת.

למעשה הרעיון של חסינות העדר קדם לתקופה של החיסונים - התקופה שבה רוב הילדים מתחת לגיל 15 חלו במחלה, חוסנו באופן טבעי, והיוו חסינות טבעית לילדים שנולדו אחר כך (אחרי גל התפרצות המחלה) ולא היו מחוסנים.

בקיצור, חיסונים הם לא עניין של מה בכך, ומעורבים בהם שיקולים אדירים שכדאי ללמוד עליהם.

אם את שואלת אותי, הייתי עושה מאמצים גדולים להשקיע בחיזוק המערכת החיסונית.

לגבי אוכלוסיות בסיכון - שהן הרבה יותר ספציפיות וקטנות מכלל הילדים בני חצי שנה עד חמש - הייתי מבררת היטב אילו אפשרויות נוספות עומדות לרשותם במקרה של הידבקות. והאפשרויות בהחלט ישנן.

אני לא רוצה להכביד על הפורום ולהפציץ בקישורים מהאינטרנט. מי שרוצה יכולה לבדוק בעצמה.

ילד לא מחוסן שמדביק תינוק קטן (שלא הספיק להתחסן) זה מסוכן.

מה שטוב זה שבד"כ כאלה שלא מתחסנים חיים בקהילות משל עצמם. ואז הם יכולים להדביק אחד את השני ולא ילדים של משפחות מתחסנות.

לי מפריע שאחי לא מחסן ועכשיו יש לו ילדים ונצטרך להיות יחד אצל ההורים שבת. מקווה שהילדים שלו לא ידבקו במחלות ילדים או שהוא לפחות יטרח להודיע במידה וכן.

בלשון המעטה, אפשר לומר שיש חיסונים שמסוכן לתת לפני גיל שנה.

חסינות העדר לא הוכיחה את עצמה גם במקומות בהם שיעור ההתחסנות היה 98%, ולא התקיימו בהם מה שנקרא "כיסי אוכלוסיה לא מחוסנת", כך שהתאוריה שלך לגבי קהילות שלא מחסנות שחיות בינן לבין עצמן ולא מאיימות לכאורה על חסינות העדר היא פשוט לא נכונה.

בכנות, ההיפך הוא הנכון - כשאת מחסנת את צריכה להיות אחראית וליידע את אחיך שילדייך התחסנו לאחרונה כדי שהילדים שלו לא יהיו חשופים להידבקות.

את יכולה לחפש את ההרצאה של האימונולוגית (תחום החיסונים) דר' טטינאנה אובוקניץ' ביוטיוב כדי לקבל מושג.

אני לא יודעת מה איתך, אבל להורים שלי יש לא מעט חברים נכים כי הם חטפו פוליו בגיל שנתיים ולי אין חברים כאלו.

וזה לא רק לגבי פוליו. בקהילות שלא מחסנות ילדים באמת חולים במחלות ילדים.

אמנם לא במאסות כמו פעם, כי רוב המדינה מחוסנת אבל בהחלט נדבקים במחלות ילדים.

את יכולה לומר ש"זה החיסון שאני נותנת לו" רק שאם העסק מסתבך והמחלה מידרדרת, את תצטרכי לפנות לטיפול רפואי ואני לא. כי ה"מחלה" שהילד שלי חוטף אחרי חיסון היא מבוקרת, והמחלה של ילד לא מחוסן היא ממש לא.

יכול להיות שאת לוקחת את השיקול ההסתברותי. כלומר שהסיכוי שזה יקרה הוא מאוד נמוך. בסדר, מקבלת. בכל מקרה לי זה בוודאי לא מתאים. מעדיפה חיי קידמה מאשר הפתעות רפואיות בלתי צפויות.

ולגבי אחי, בוודאי שאודיע לו שילדי קיבלו חיסון. העניין הוא שהוא לא יכול להודיע לי שהילדים שלו חולים כי לכל מחלה יש "שלב רדום" מדבק ורק אח"כ רואים תסמינים. 

אם חלילה יהיה לי תינוק קטן שנדבק בשעלת (למשל) ומגיע לאשפוז חלילה כי לו יש ילד בן 4 לא מחוסן (שכרגע חולה אבל לא משתעל כלל וכלל) זה יהיה מאוד מצער.

תבדקי את הדברים בעצמך.

ושוב, גם אני מחסנת חיסון חלקי, מפצלת חיסונים, ובעיקר דוחה לגיל מבוגר יותר.

יש התפרצויות גדולות של המחלה למרות שהאוכלוסיה מתחסנת כרגיל

וכל נדבקי השעלת שהכרתי לאחרונה חוסנו בעבר 

כך שלא רק תינוק קטן שלא מחוסן עלול להדבק אלא כל אחד עלול להדבק

ודוקא לגבי חיסון שעלת יש דיווחים על תופעות לוואי לא פשוטות למתחסנים בגילאי חצי שנה

אין לי דעה מספיק מגובשת אבל בתור אמא יכולה להגיד לך שלחסן מפחיד אותי לא פחות מלא לחסן..

שתומכת בחיסונים מושכלים - זה החיסון היחיד שהיא ממליצה לא לתת.

האמת שלא סתם. זה מ-א-ו-ד לא נעים. שיעולים עד כדי הפסקת נשימה והקאה. התקפי שיעול זוועתיים. שיעול בלתי פוס של 3 חודשים...

למבוגר זו תקופה נוראית, לתינוק זו תקופה קטלנית.

איך מחזקים את מערכת החיסונית???

משתדלים לאכול טוב, לישון טוב, להקל על מצוקות רגשיות אם עולות. ואם הן משמעותיות, להקל עליהן בסיוע התחומים השונים של הרפואה האלטרנטיבית.

אפשר להוסיף פירות וירקות עשירים בויטמין C, ואם צריך להוסיף תוסף תזונה ויטמין C לתקופה קצרה.

יש מוצרי חיזוק על בסיס פרופוליס ואכיניצאה.

אנחנו נעזרים בסירופ מעולה של טטנבלוט לשיעול, יעיל מאוד.

לתפוס דברים בזמן - כשגוף מתחיל לאותת והתסמינים בתחילתם.

ראיתי שיש אפשרות גם לחיסונים הומאופתיים (שזה שונה מטיפול הומאופתי רגיל), אני לא רוצה לעשות פרסום, תבדקי באינטרנט.

חורף בריא בעז"ה .

לגבי קבוצות סיכון - חולים עם מערכת חיסון מדוכאת, קשישים ותינוקות.

ואם הרעיון של חסינות העדר עבד כל כך יפה קודם , איך את מסבירה את מאות ואלפי הילדים שמתו ושותקו מפוליו?

שירידה תלולה בתמותה ממחלות חלה עוד לפני שתוכנית החיסונים הוכנסה ונגרמה ככל הנראה מתנאי הגיינה משופרת, ורווחה כללית במדינות מערביות.

לגבי קבוצות סיכון, שוב, יש הרבה איך לעזור לפני החיסון, ואם עדיין יש צורך, אפשר לחסן את האוכלוסיה הזו לא? אם החיסון כל כך יעיל הוא אמור למנוע תחלואה בקרב קבוצות סיכון. בשביל זה לא צריך לחסן את כל הילדים בגילאים צעירים.

לא אמרתי לא לחסן בכלל. אמרתי לבדוק היטב נזק מול תועלת.

ראיתי המון נתונים, ואתרים , ודעות , והרצאות.

אבל עוד לא מחקר אחד מדעי שמראה קשר בין חיסונים לפגיעה

(ולא, לא קורלציה בין הזמן שהתחילו לחסן לעליה במקרי האוטיזם כי קרו אז עוד אלפי דברים בו זמנית)

חוץ מהעובדה שיש בחיסונים כספית (וגם בסתימות אמלגם, וגם בטונה, ובתמ"ל ועוד אלפי דברים)

ולכן יש לשקול סיכון מול נזק לא מוכח.

יש שם מס' קישורים מחכימים (כולל הקישור שאת הבאת ), תוכלי להתקדם משם.

לא ידעתי שרשיונו של גיל יוסף שחר נשלל ממנו,

וגם הרשיון של וויקפילד (שהובא בסרטון השני)

והרופאה השלישית גם לא נשמעת משהו..

לא ראיתי את הסרטונים עצמם (חסום לי) אבל הרקע הספיק לי...

זה מגיב מטעם שדואג לקעקע את האמינות של כל אחד מהרופאים שמצביעים על סיכונים.

אם לא נכנסת לקישורים עצמם, לא עשית כלום.

וגם הרופאים המדברים בסרטון הם מטעם.

לכל אחד יש אינטרסים, גם לרופאים טבעונים שטוענים שהחיסונים מזיקים (האינטרס - להתפרסם, שיבואו לטיפולים שלהם )

ואין לי באמת איך לבדוק את מה שהוא אמר, לא מצאתי מידע.

אמנם על דר שחר לא מצאתי מידע

אבל על וויקפילד המון כתבות , 

והנה ציטוט מאתר נגד חיסונים דווקא:

בינואר 28, 2010, פסקה ועדת השימוע של המועצה הכללית לרפואה באנגליה בעניינם של וייקפילד, מורך וסמית'. פסיקתם מצאה את וייקפילד כמי שנהג בחוסר הגינות ובאופן מטעה במהלך ביצוע המחקר המקורי שלו. פסיקה זו קיבלה תהודה תקשורתית רחבה בכל העולם, ובישראל

יש להם הסברים ותשובות, לא נכנסתי לזה, אבל לא הכל שטויות מטעם...

ואישית אני מאמינה בממסד, לא חושבת שכולם שם אינטרסנטיים ומתנכלים למי שמדבר נגד החיסון.

הטענה שלה שיש מחקרים קבועים של משרד הבריאות על קורלציה בין התחסנות לשיעורי תחלואה ואישפוז לגבי חיסון השפעת?

זה לא רופאים מטעם, זה רופאים שיושבים בתוך המערכת.

בקישור לסירטון של דר. סוזן המפריז היא סוקרת גם מקרים בעבר של כשלים בדיווח על נתונים בעייתיים (בלשון המעטה) בהרכבי חיסונים שרופאים בכירים, מכובדים בתחומם, מתוך הCDC דיווחו עליהם, וזכו לשימועים בסנט, למעמד של חושפי שחיתויות, והעיקר, בזכותם פוצו מאות אלפים בארה"ב על נזקי חיסונים.

חבל שאת לא יכולה להיכנס לקישור.

אני לא באה להתווכח. אבל צריך לפקוח את העיניים ולבחון את הדברים היטב.

ושוב - זה דיון האם החיסון של השפעת הועיל או לא,

לא מצאתי שם ראיות לנזק מהחיסון.

אישית לא מחסנת ומתחסנת לשפעת, כי באמת זה חיסון שפחות הוכח כיעיל.

"העובדה שחיסון השפעת לא כלול ברשימת החיסונים בחוק פיצוי נפגעי חיסון" העובדה שבישראל אין מערכת פתוחה אובייקטיבית, נגישה ואיכותית המנטרת את תופעות הלוואי של החיסונים..."

וגם "[הלפרין]...והציג מאמר שהוצג בכנס בכפר המכביה מאתר אסתר לי-מרכוס ואחרים, לפי תוצאותיו מי שחוסן יותר - חלה יותר ועובדים שחוסנו נעדרו יותר מהעבודה" (ההדגשה שלי).

כשמדובר בהתנגדות לחסן הדברים הלכאורה מועטים האלה הם כבדי משקל.

ולכן לא אחסן, 

אבל לא עונה על ההודעה שלי למעלה: הנזק לא הוכח.

גם אם אין מערכת פתוחה המנטרת את תופעות הלוואי של החיסונים בישראל..

זו עוד לא הוכחה לנזק,

המאמר מוכיח שחיסון לשפעת גורם ליותר מקרי שפעת. 

כי אין אינטרס להוכיח אותו. זה בעצם מה שהדר. המכובד אומר.

שמראים קשר בין חיסונים לבין יעילותם ובטיחותם. לפחות לגבי חלק מהחיסונים

למשל - חיסון שעלת לנשים בהריון - ככל שאני קוראת על זה יותר אני יותר ויותר משתכנעת שמדובר בתאוריה שאין לה ביסוס מחקרי רציני

למעשה לעניות דעתי כל הנשים בהריון בישראל שמתחסנות לשעלת מהוות בעצם שפני נסיון של התאוריה. 

אני עצמי מתלבטת קשות בסוגיה והנטיה שלי היא לא להתחסן. הרי אין דרך לדעת מה עלולה להיות ההשפעה על העובר ולא ראיתי שום מחקר רציני ורחב היקף שבדק את זה.

כי האינטרנט מלא בכל כך הרבה סתירות, שאני פשוט לא בטוחה בעצמי.

ולכן אני ממליצה על דר ליאורה אריאל - יש לה הרצאות בנושא,

ובאמת על שעלת - אאלט - היא ממליצה לא להתחסן.

הגישה שלה בגדול היא לדחות מה שאפשר ובטיחותי.

https://cp.responder.co.il/link.php?lid=9753583&sid=174871083&k=78303b1c78915ae3ee4483ec20cfec83

בכל השנים שמחסנים??

ואיך אנשים חולים יותר בשפעת ומגיעים לסיבוכים גדולים יותר?

ומה קשור לואי פסטר?

לא מתנגדים  לברכה שהקידמה, המדע והמחקר הביאו. מתנגדים לנזקים.

לשטוף איתך כלים (אפשר גם לבד)

בובות ועגלה

כלי מטבח

בצק

כדור

מכוניות

פאזל פשוט (2-4 חלקים, לפי מה שהיא מצליחה)

פאזל עץ שמתאימים צורה לתוך שקע

לוטו

ממש רשימה מרשימה 😊

היא מאד אוהבת מים 

בגיל הקטן הם לא נעלבים אם תשטפי אחריו שוב, מבחינתו זה משחק.

הוא עומד לידך, את מניחה קרוב אליו כמה כוסות פלסטיק וכמה כפיות, הוא מסבן ומניח חזרה בכיור...

בסוף כשאת שוטפת הכל, את יכולה לתת גם לו לשטוף את הכלים 'שלו' ולהניח לייבוש. אבל גם בלי זה, הוא ייהנה לשטוף איתך כי הם מאוד אוהבים את המשחק במים ובסבון.

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים.

לקחת בחשבון שהילד, בגדיו וכל הסביבה ירטבו. סיר עם מים שמנסים לשטוף בהחלט עלול להשפך על הרצפה

תכניסי לשם כלים קטנים מפלסטיק או כפיות מתכת, שימיממעט מים עם מעט סבון ושישפשף בהנאה 😄

כמובן אח"כ שוטפים הכל שוב.

אפשר גם לתת כלים נקיים מראש ואז לשטוף רק מהסבון.

אנחנו נותנים לו משטח להניח את הכלים השטופים..

ואחכ עוברים עליהם.

כשהוא שוטף חלבי, אני בשרי וכו'..

שירי משחק ואצבעות (הקטנה שלי משוגעת על זה).

עגלה ובובה.

סתם לפזר כל מיני צעצועים ואז לאסוף.

להיכנס למטבח ולפתוח ארונות ולהוציא כלים כדי שלאמא תהיה יותר עבודה בערב.

לטפס על דברים בצורה מסוכנת ולהפיל לאמא את הלב.

לחטט לאחים הגדולים בדברים שלהם, לפלח משם אוצרות, ואז להסתכל בעיניים תמות כשהם כועסים.

להיכנס לשירותים ולא להבין למה לאחות הגדולה יותר יש התנגדות להיכנס לשם - הרי יש שם כל כך הרבה אוצרות! מים שאפשר לזרוק לתוכם דברים, מברשת אסלה מעניינת, אסלה שאפשר לפתוח ולסגור שוב ושוב...

🤭😅😵‍💫

אצלינו הקטן (7.5 חודשים) גילה את השירותים והמקלחת🤦‍♀️

לק"י

הוא כמובן עדיין לא מצליח להתעסק במים שבאסלה.

לא יודעת מה מעניין דוקא שם מכל החדרים.

אבל כרגע ב"ה לא מצא שם יותר מידי מה לעשות.

רק מצחיק שכשהוא נכנס לשירותים ואחותו שם היא צועקת לי "אמא, בואי לקחת אותו, הוא נכנס איתי לשירותים, הוא לא מכבד את הפרטיות שלי😂😂"

יום אחד מצאתי כתמים כחולים על הרצפה

ממש עקבות מסלול שלם

עד שגילית שהגברת שלפה את הסבון אסלה הכחול והלכה איתו בכל הבית

מאז יש סבון אסלה שקוף😅

מגלים מפעם לפעם חלקי משחק רנדומליים בילקוטים שלהם... וכן, יש איש קטן וחמוד שקבוע דואג לפנק אותם 🤣

ובהתחלה חשדנו שאולי היא הכניסה אותו למזוודה של אחותה הגדולה, שנסעה לשבת🤭

ב"ה בסוף מצאנו אותו בבית, אבל מקרה כזה לא היה בלתי אפשרי

מגה בלוקס

משחקי דמיון כמו כלי מטבח ובובה ועגלה

ממש אוהב מגנטים, בונה דברים מרשימים

ועוד רשימה -

מגה בלוקס

פאזלים - תתחילי מקטנים, הוא עכשיו בונה פאזלים 24 חלקים לבד, אבל חשוף לזה מגיל קטן.

מאודדד אוהב לצייר

כלי אוכל ומטבח קטן

וואו הבת 4 שלי רואה בפאזלים 24 חלקים אתגר

הבן 1.7 אפילו פאזל עץ לא ממש מצליח...

לכן כנראה הם מפתחים מיומנות מוקדם..

וגם ב"ה יש להם כישרון לפאזלים

הגדול שלי בן שלוש ורבע מרכיב פאזלים 70 חלקים לבד

חייבת לסייג ולהגיד שכל פאזל חדש לוקח להם קצת זמן להכיר ולהרכיב. אני מדברת על פאזלים שהם מכירים היטב...

מאוד אוהבת מדבקות

וגם טושים (לצערי צבעים לא) אם יש לך כח אז גם גואש

ובר בצק

אני לאחרונה הבאתי לה 2-3 אנשים של פליימןביל והמגלשה מאודד שמחה

פתחתם לי את הראש לרעיונות נוספים!

תודה לכל אחת שהגיבה!!

משלוח חינם זה בפחות מזה.

נס שלפחות מה שקניתי התאים לנו אחרת היתי מתבאסת ממש

אין סיכוי שיוותרו לי?

להגי שעריןר ניסיתי וזה היה כזה מסובך האתר הרשמי ודורש טפסים ויאללה התיאשתי

ואצלי עוד היתה סיבה כי כשהמזנתי הזמלא היה מפורסם ישרד המכס

הז כבר הופץ ופורסם לפחות שבוע-שבועיים

אני כבר קבלתי את החבילה לשי אפילו

אבל היפראמזיס חריף אז לא יודעת אם זה מדד.

פעם רופאים לא האמינו לי פשוט ואמרו שלפני שבוע 7 זה לא קשור להריון או שאני מדמיינת...

היום כבר מכירים ולא מזלזלים.

בכל מקרה תדעי ששום שלב לא מוזר. הבחילות יכולות להגיע בכל שלב. זה הגיוני ואמיתי וכדאי לך לבקש טיפול שיעזור לך.

בהצלחה!! זה קשוח בחילות ❤️

בלי היפראמזיס- 5 עד 18

תודה לה' בלי קשר על מלא מלא ניסים בהריון.

אל דאגה, סובלת מאוד בהריון מדברים אחרים;) 

התחילו בשבוע 8,

וערב לפני הלידה עוד לקחתי בונגסטה. 😅

(לקחתי גם זופרן. אבל הוא נגמר לי כמה ימים לפני הלידה ולא קניתי חדש)

נראה לי מתחיל לי באזור שבוע 7 ומפסיק באזור 12

כמובן שזה לא על השעון. גפ בדכ זה מתחיל בהדרגה וגם מפסיק בהדרגה..

בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...

קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.

לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.

ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...

ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️‍🩹❤️

עברו שנים

העלתה את זה מהאוב

אם חלילה שוב יקרה,

תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..

ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך . 

יכול להיות שהיא מדקנת...

ולעת זקנה לפעמים הטקט גן כן מזדקן...

ברמה שסבא שלי אמר על התינוק של בת דודה שלי שהוא מכוער🤷‍♀️😱

הלםםםם

לפעמים זקנים סתם מרגישים בנוח להיות חסרי טקט אבל לפעמים חוסר הטקט (יכול לבוא בצורת דיבור פוגע או דברים אחרים לא מנומסים כמו גרפסים בציבור וכאלה) זה סימן ראשון לנסיגה קוגנטיבית והידרדרות. אם יש אצלכם במשפחה הסטוריה של אלצהיימר, והאמת שגם אם לא, כדאי בלי להפחיד אותו כמובן, לדבר עם סבא שילך לרופא וינסה להבין אם ואיך אפשר לשמור על הכושר המוחי.

ולך - לא קל לראות את הנסיגה הזאת, במיוחד לא אצל מישהו קרוב ואהוב. חיבוק 🧡

כדי שלהבא לא יקרה.

אולי היא מאלה שחושבות שאם היא התנצלה אז זה נמחק, ובפעם הבאה שוב הלשון תשתחרר...

משהו בסגנון- שלום רבקה. חשוב לי להתייחס למה שקרה לפני שבועיים. אמנם התנצלת מאז אבל זה עדיין כואב לי ואני מבקשת שלא להתייחס לתפקוד שלנו כהורים.

את האמת שזו הלבנת פנים, וטוב מאוד שלא הלבנת את פניה חזרה. אבל זה ממש ממש פוגע. חיבוק גדול 

הערות על חינוך ילדים מכניסה מאוזן אחת, מוציאה מהשניה.

מה שאת חווית זה יותר חמור מהערות על חינוך ילדים.

אין לי הגדרה טובה לזה אבל וואלה לא סתם יש חיסיון רפואי ולא סתם רק אנשי מקצוע רשאים לתת אבחנות.

חיבוק גדול!!

לא יודעת מה הייתי עושה מולה, אבל קודם כל מולך להבין את עוצמת הפגיעה לא בגלל שהתערבו לך בחינוך שזה הרבה סבים וסבתות קצת נופלים בזה, אלא בגלל שהפרו ברגל גסה את הזכות שלך לפרטיות רפואית ואת הזכות שלך לא להיות מתוייגת. (לא שזה רע ללכת לטיפול, לא מצאתי הגדרה יותר טובה לעובדה שזכותו של כל אדם שלא כל מישהו ישלח אותו לטיפול..)

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.

תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.

תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.

אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.

מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

יותר עצלות.

על הרעיון של ברכת המזון, כדי להתחבר יותר, וככה העצלות מתגמדת...

בהצלחה יקרה!!!

זה לא פשוט להתחיל מה שלא רגילים.

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)

ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

מזדהה עם החוסר סבלנות.

אני כן מברכת וכן משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום (משתדלת. לא אגיד שתמיד מצליחה)

אבל ממש מרגישה שזה בלי סבלנות. אני מברכת וחושבת על זה שאני רוצה כבר לשטוף את הכלים שאכלתי בהם, מתפללת וחושבת על מה צריכה לעשות אחרי התפילה.

זה קשוח כאמהות, אין לי מה להגיד חוץ מלחבק.

ואולי אוסיף, שאני כרגע ממשיכה להתפלל למרות חןסר הכוונה והסבלנות בדיוק כדי שזה ימשיך להיות הרגל ובעז"ה שיום אחד גפ תחזור הסבלנות.

אז מעודדת אותך להתרגל לזה חזרה גם אם זה לא יהיה בשיא הכוונה כרגע

נראה לי שהוא גם עודפים

אחותי קונה שם קבוע לילדים שלה בגולף ובפוקס. .

ויש שם גם יש חסד אז אפשר גם לעשות קניות סופר על הדרך ואז מקסימום לא נסעת לחינם😜

יש שם גם דלתא עודפים.

רק קחי בחשבון שהרבה פעמים בגולף עודפים נגיד יש להם איזה 100 עותקים מאותה חולצה, ככה שהחנות ענקית אבל המבחר לא בהכרח משקף את הגודל.

ובנוסף, יכול להיות שיהיה שם עכשיו רק סחורה של חורף שלא נמכרה ככה שלא בהכרח יהיה הרבה בגדים קצרים אם בכלל. ואם יהיה קצר, יהיה רשום על זה שזה קולקציה חדשה ולא עודפים

כי אם את עוברת שם זה נחמד יש להם לפעמים מציאות

אבל בחיי לפעמים כל הגולף אותה חולצה שרוול ארוך, כנל פוקס

ולדעתי דלתא עודפים לא באמת שווים

אני נגיד מעדיפה של את המגה ספורט כי נעלי ספורט ובגדי ספורט זול משמעותית בעודפים

חולצות לילדים הייתי מעדיפה לחפש אונליין את ההנחות של קסטרו/ פוקס/ גולף

נקנה בחנויות שיש לי בעיר וזהו

כשהוא רואה שהמילים מפעילות אותך הוא ימשיך להשתמש בהם. גם אם תכעסי עליו או תענישי אותו..

אפשר להגיב במשפט קבוע בנחת, לדוגמה- בבית שלנו אנחנו שומרים על הפה נקי וממדברים במילים נעימות.

גם כשכועסים אנחנו שומרים על הפה..

אנחנו באדישות מוחלטת שולחים לשירותים

לא בכעס, בציון עובדה- זה מילים שאנחנו מרשים להגיד רק בשירותים. לך לשירותים תגיד את זה כמה שבא לך תחזור אלינו.

זה משהו שלמדתי מאמא שלי וזה עובד נהדר. לכל ילד יש את השלב שהוא הולך לשירותים וצורח משם פיפי-קקי-פיפי-קקי וכו וגם מילים מעבר לזה. נותנים לו לצעוק כמה שבא לו וזהו

מתייחסת לזה ממש בצורה זהה לזה שילד אומר לי "יש לי פיפי" אחלה אז תלך מהר לשירותים ותעשה שם, ככה גם אם הילד אומר את המילים האלה בתור קללה- אה אוקי אתה צריך להגיד מילים של שירותים- אין בעיה, לך לשירותים תגיד ותחזור אלינו אחרי.

יצא לי גם לקחת אקטיבית ילד לשירותים כשהוא אומר מילים כאלה.. קצת כמו שלוקחים אקטיבית ילד בגמילה שצועק "יש לי פיפי!!!" מהר מהר לשירותים- אותו דבר ומשתדלת לשדר שזו אותה התייחסות. זה מילים שצריכות לצאת כמו הפסולת של הגוף שצריך לצאת

זה שצריך אשכרה ללכת לשירותים כדי להגיד מוריד מזה את העוקץ מהר מאוד וזה פשוט מפסיק מתישהו..

כמו מנטרה.

ילד שלי בן 5 אמר עליי שאני מטומטמת ושהוא קורע אותי בשניות !

הייתי בהלם ממש. חוצפן.

למעשה עדיין לא הגבתי על זה כי הייתי גוססת במיטה.

היום אני מתכננת להגיב, ולא בא לי רק דיבורים כי כבר דיברנו איתו מלא פעמים, הוא ילד מותק ממש, אבל יש לו יציאות שממש חוצות את הקווים, אם יש לכן רעיון איך להגיב. 

לגבי מילים לא יפות, אני מגיבה הכי מהר שאני יכולה

לא בכעס, אלא עוצרת הכל - מגיעה למקום, אומרת שאין מילים כאלה בבית שלנו ו"קונסת" את מי שברח לו, כדי שהפה שלו יזהר יותר.

כרגע זאת דקה שיורדת מהתור היומי במסך. זה יכול להיות - לשים 3 דברים במקום.

העניין הוא להיות עקביים ומהירים.

לי זה מאד מאד חשוב אז אני ממש על זה וזה עובד.

ואני בצד של הילד - עוזרת לו לשמור על הפה שלא יברחו מילים לא יפות

בשביל ילד בגיל הזה כבר עבר נצח מאז שאמר את המילים האלה, הוא כבר הלאה...

וזו לא חוצפה, המילים האלה. אלה דברים ששמע איפשהו והוא חוזר עליהם. הוא עדיין קטן מכדי לייחס לו כוונות של חוצפה...

(כמובן, קל מאוד לכתוב את זה והרבה יותר קשה להפנים את זה ללב... גם לי הבוקר בת הארבע, שקמה בעייפות גדולה מדי, אמרה לי שאני סתומה, ואף שידעתי היטב שזו פשוט מילה שהיא שמעה והבינה שהיא מעליבה ולכן חוזרת עליה בזמני עייפות כאלה - נעלבתי בכל זאת, ולקחו לי כמה רגעים לפני שיכולתי לחזור לארגן אותה...)

אפשר להגיד אפילו:

פעם קראו לי מטומטמת וזה היה לי לא נעים כפתיח לשיחה.

העניין הוא לא מתי זה נעשה, אלא עצם המעשה ואנו רוצים ללמוד לעתיד איך לנהוג בחברה.

לכן גם אפשר לספר סיפור על שני אחים או שני חתולים שרבו וקראו אחד לשני בשמות גנאי ואיך זה הרגיש ואיך היה אפשר לנהל את הסיטואציה אחרת.

מהבחינה הזו לזמן ולדמויות בסיפור פחות יש משמעות, אלא למעשה עצמו ולמסר שאנחנו רוצים ללמד ממנו.

הוא יודע שזה מילים אסורות ואפשר גם בזמן רוגע להתייחס למילים ולדבר על זה אבל בזמן אמת הייתי מנסה רק לתת מקום לרגש הכועס / נעלב / עצוב/ מתוסכל וכו.

לא להתרגש זה לא אומר שיגדל להיות איש שמדבר ככה

כשאומרים מילים לא יפות אנחנו מסתכלים עליהם בפנים רציניות אבל אדישות לחלוטין ואומרים להפ שבבית שלנו לא מדברים ככה. אם הם אומרים שיש ילדים בגן שכן אז אומרים להם שבכל בית יש כללים אחרים, אבל בבית שלנו זה הכלל כי אלה מילים לא יפות.

לגבי איומים, גם לי יש ילד שאומר אני יותר חזק ממך וכאלה. אמנם דברים פחות קיצוניים. אני אומרת לו זה בכלל לא משנה מי יותר חזק, אני אמא שלך ואתה גם צריך לדבר בצורה מכובדת וגם אנחנו במשפחה מתנהגים בצורה מכבדת אחד לשני. לא משנה מי יותר חזק. הקטע לדבר איתם באדישות על הדברים האלה, כשזה מפעיל אותנו אז קשה להם לקלוט את המסר כי הם עסוקים בדינמיקה ויחסי הכוחות ביננו ובפחד שלנו ממה שהם אמרו. כשמדברים איתם באדישות הם קולטים שזה בכלל לא אישיו התוכן וזה לא מפחיד אבל שהצורה צריכה להשתנות כי לא מדברים כך ולא מתנהגים כך.

לגבי הפחדים הגיוני לצערנו, אפשר לפנות לפסיכולוגית של הגן או לקבל עזרה ממרכז חוסן בשירות הפסיכולוגי של העיריה.

נשמע שבאופן כללי זה משהו שיושב עליו ואולי ההתנהגויות שתיארת לפני זה נובעות מרצון להרגיש חוזק ושליטה באיזשהו מקום בחיים שלו. 

תעשה לכם פלאים.

במקום להקצין תגובה כדי לשדר לו כמה זה חמור

תשאלי את זה עצמך למה הוא עושה את זה?

כל ילד יודע שזה מילים של "שירותים" ושלא ראוי להשתמש בהם.

האם להגיד לו שזה אסור יקדם פתרון? פחות. וגם אם הוא יקבל מרות שזה אסור כי אמא אמרה, זה עדיין לא פותר את הבעיה מהשורש.

מה שהכי מדליק נורה אדומה, זה שהוא מהצד שלו גם מחריף צעדים.

את בעצמך בתת מודע מבינה שכשהוא אומר אני אהרוג אותך, זה נובע מאותו מקום שהוא אמר את המילים האחרות.

כשילד מחריף צעדים, זה אומר שמשהו בתגובה לא פתר לו את הבעיה שהוא מתמודד איתה.

במקרה כזה כשגם ההורה מחריף צעדים, נוצר ריחוק ופער בין ההורה לילד, הילד מתחיל להיות יותר מופנם, וההורה אמנם נתפס כסמכותי אבל לא כהורה נגיש. כשיגדל ויהיה במצוקה, ההורה זה לא בדיוק הדמות שהוא ירצה לפנות אליה.

במקום כל זה, כדאי לנסות להבין יותר לעומק מה מציק לו ולטפל בגורם ולא בסימפטום.

יכול להיות שילד בגן מדבר אליו ככה ואין לו כלים להתמודד

יכול להיות שהילדים בינם לבין עצמם מדברים ככה והוא לומד שכדי להיות בחברה צריך להשתמש במילים גסות.

יכול להיות שזו דרך שלו לבטא מצוקה

יכול להיות שהוא מנסה להתקרב אליכם וכדי להפעיל אתכם הוא משתמש באסטרטגיה שלא תוכלו להישאר אדישים כלפיה.

יכול להיות פה הרבה אולי, מה שבטוח שלתת לו עונש או לעשות משהו שירגיש שזה חמור בדרך מרחיקה, לא תפתור אף תרחיש שהעליתי פה כדוגמה. וגם לא תפתור תרחישים אחרים.

אפשר ורצוי להפריד בין חינוך ילדים, לבין תגובה ותקשורת בבית. במיוחד כשזה משהו שחוזר על עצמו.

כשילד עושה משהו שלא לרוחך, תצייני לך את זה בראש. לא צריך "לחנך" אותו לזה באופן מיידי.

למשל את רואה שהוא זרק עטיפה על הרצפה, והוא עייף ומוצף ועצבני, לא יקרה כלום אם את תרימי את העטיפה ותצייני לעצמך שזו נקודה לעבוד עליה בזמן שהוא קשוב.

בזמן שהוא אומר את המילים האלו, תנסי לקלוט רמזים מהסביבה מה יכול לגרום לו להגיד אותם.

האם הוא ביקש לפני כן משהו ולא הירשת לו? (שזה בסדר, רק שזה שופך אור שהוא כרגע מתמודד עם דחיית סיפוקים)

אולי חזרתם הביתה וחם לו?

האם הוא משועמם?

האם הוא מבטא מצוקות בעוד דרכים והמילים האלו זו עוד דרך?

איפה הוא ואיפה את עומדים/ יושבים כשזה קורה?

האם זה קורה גם בגן? גם ברחוב או רק בבית?

בנוסף לכל זה, אפשר להגיד:

אני מבינה שאתה נסער/ עייף/ עצבני/ שילדים הציקו לך

ועכשיו הלב שלך עמוס וקשה לך להירגע.

מה יעזור לך להירגע?

אתה רוצה שנעשה משהו ביחד?

אתה רוצה להתקלח אולי?

אם הוא ממשיך להגיד מילים כאלו, לומר בפשטות, זה לא נעים לי לשמוע מילים כאלו. אם תרצה שאעזור לך להתמודד אני פה בשבילך. לא צריך להחריף כלום. ילד בבסיס שלו רוצה שיהיה נעים איתו.

רק שהוא לא יודע איך לעבור מהמצב שהוא נמצא בו למצב של רוגע ונעימות ושיתוף פעולה.

לגבי 2, פתרון טכני אפשרי הוא לסדר לו מזרון בחדר שלכם לידכם. יהיה לכם את תחילת הלילה בפרטיות, ובמהלך הלילה כשהוא מתעורר, במקום שאתם תקומו ותהרסו את רצף השינה שלכם, הוא יוכל להיכנס ולישון לידכם.

אם הוא בוכה, אפשר להניח עליו יד. או לתת לו חיבוק ארוך. שיצליח להרגיע את הפחד. ככל שתרחיקו אותו מכם הוא יצטרך יותר, ככל שתמלאו את הצורך בקרבה, הוא ירגיש חזרה מוגן ובטוח וישחרר מעצמו.

יש ילדים בני 10 שעדיין מתקשים להתמודד עם הפחד בלילות, המצב הביטחוני זה לא מפלצת בארון שאפשר לפתור עם לוכד חלומות או פנס.

הם באמת צריכים את החוסן שלנו קרוב קרוב.

ומספיק אזעקה אחת כדי לעורר את המצוקה שחוו בתקופות קודמות.

יכול להיות שלשבת לידו לא פותר לו את המצוקה, יכול להיות שהוא צריך יותר קרבה כמו מגע ולכן גם לשבת לידו שעה לא עוזר.

תנסי לחבק אותו ארוכות לפני השינה, לעשות מסאג והרפיה לפני השינה. אולי זה יקל עליו וההרדמה לא תהיה כ"כ ארוכה.

תשאלי אותו מה יכול להקל עליו. לפעמים בגיל 6 כבר מספיק מודעים למה מרגיע. לא תמיד, אבל שווה לנסות.

כנראה שעוברת עליו תקופה קשה, וזה מתבטא הן בפחדי הלילה והן בדיבורים הלא יפים.

הדרך הנכונה והקשה היא לשדר לו הכלה והבנה ואהבה, להראות לו שאתם דואגים לו ורוצים בטובתו, רוצים שהוא יהיה רגוע ושליו ושפשוט יהיה לו טוב... אבל כאמור, זו הדרך הקשה והארוכה.

אפשר בינתיים להיעזר בטיפים נקודתיים -

בשביל הלילה: לומר איתו קריאת שמע מלאה בטון איטי ורגוע, לשיר לו מספר שירים שאתם קובעים מראש, לקנות לו בובת חיבוק ש"תגן" עליו, להשאיר מנורת לילה אם אין...

בשביל המילים הלא יפות: לומר בטון תקיף אבל רגוע שאצלנו בבית לא מדברים ככה. אם הוא ממש מרגיש צורך לדבר ככה - אז שיצא החוצה (לא ממש לצאת החוצה, כמובן, אלא למרפסת אם יש לכם או להושיב על אדן החלון). ואפשר גם להגיב לו בצורה שתבטא את האהבה שלכם: "ואני דווקא אוהבת אותך ובכלל לא רוצה להרוג אותך" וכו'.

בהצלחה...

מילים גסות זה מאד לא נעים לשמוע, אבל אם תנקי מהן את ההדיסוננס החינוכי - תוכלי לראות שזו דרך לפרוק תסכול.

יש הרבה תסכול בחיים של הילד שלך בתקופה האחרונה. משהו לא עובד לו, משהו לא מסתדר לו. יש גם בהלה, ויש מרדף -נסיון לשמור על קרבה איתכם כדי לחזור ולהרגיש בטוח.

תסכול, בהלה ומרדף הם רגשות שהולכים יד ביחד.

אלה רגשות ראשוניים, אי אפשר לכבות אותם -הם צריכים להתבטא, ולקבל מענה.

אז קודם כל לפקוח את העיניים ולחפש - מה לא עובד לילד שלי?

אולי משהו בבית הספר?

אולי עם החברים?

אולי מול אחד ההורים קורה משהו?

לבהלה - לתת בטחון, לתת קרבה בשפע. לתת מגע מווסת, לשחק - משחקי דמיון, משחקי בהלה (מחבואים, תופסת וכו').

לייתר את המרדף. לרדוף בעצמכם אחרי הילד ולהציע לו קרבה. הציעו כאן מזרן בחדר שלכם. גם במהלך היום תציעי לו כמה שיותר להיות יחד.

לתסכול - אם את מבינה שהתסכול מתבטא באגרסיביות, את יכולה למשוך לתוך משחק אגרסיבי. 

(מלחמת כריות, התגוששות וכד')