אלא אם כן אתה בן עזאי.

סיוט. אבל אסור להתיאש

עם כל הסיפורים על הטרדות של ילדים.

למרות שגם אצל הנזירים הבודהיסטים היו לא מעט נזירים שהיו הולכים בדרכים של סיפוק מיני בדיוק כמו החילונים. או שהם היו מבצעים זממם בחשאי, או שהיו מתחוללים דברים בתוך המנזר שלהם.

יש כאלה שדווקא מצליחים יופי. המורה הראשון שלי למדיטציה לימד אותי, שאותו דחף חריף של גברים לקיים יחסי מין נובע מאנרגיה כלואה שלא מצליחה להתפתח ולהעלות.

הדחף הגברי לקיום יחסי מין, נובע מתסכול רוחני, נובע מלחץ, נובע מסבל.  גם רבי נחמן מברסלב זיע"א אמר:

עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה הַיָּדוּעַ דְּהַיְנוּ תַּאֲוָות הַמִּשְׁגָּל

הוּא רַק מֵחֲמַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה

וּצְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל עז לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד

וְאָמַר: אֲפִילּוּ כְּשֶׁנּוֹפְלִין לִפְעָמִים לְתוֹךְ רֶפֶשׁ וָטִיט

שֶׁקָּשֶׁה לוֹ. מְאד לָצֵאת מִשָּׁם

צוֹעֲקִין וְצוֹעֲקִין וְצוֹעֲקִין

וְהִגְבִּיהַּ יָדָיו קְצָת וְלא אָמַר יוֹתֵר

וְאָמַר שֶׁלְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁמְּבַלְבְּלִין לָאָדָם בְּעִנְיָן זֶה

שֶׁדַּיָּהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ

וְלא יְבַלְבֵּל עַצְמוֹ כְּלָל כְּלָל בְּעִנְיָן זֶה

לא קדֶם וְלא אַחַר כָּךְ

וזו המצווה הראשונה והחשובה ביותר.

הדחף הוא חשוב ומצווה. הזוהר אומר שמי שלא קיים בו הדחף הוא 'גרוע מחמור' 

(לא חלילה להעליב אף אחד- רק לשבח את היצר הזה)

דבריך נראים ממש ככפירה בטובתו של הקב"ה שברא בנו רצון לקיים את העולם ולהמשיך את קיומו של עם ישראל ושל האנושות

זה לא נכון בעיני. עידון תמיד צריך, אבל זה עידון לדבר חיובי.

כל המערכת האלוהית מתבססת על העניין של הייחוד בין זכר ונקבה, כל תורת הקבלה. זה הדבר הגדול ביותר, וכשם שהוא גדול ויקר וחשוב, כך גם קשה להגיע אליו.

בלי האנרגיה המינית האדם הוא רוח רפאים. לכן כל אלו שמדחיקים ומסרסים את עצמם הם למעשה מבצעים התאבדות רוחנית. זה פיזיקלי לגמרי, האנרגיה צריכה לזרום למעלה. האדם לא נברא כדי לקיים יחסי מין, האנרגיה המינית צריכה להעלות למעלה, להתפתח, להרחיב את התודעה. לפי הזוהר, ייחוד מתבצע כשהזכר והנקבה שבתוך הזכר מתחברים עם הזכר והנקבה בתוך הנקבה. לרוב האנשים זו סינית עתיקה, והרוב לא מגיעים לשום 'ייחוד' כפי שהזוהר מתאר בהרבה מאד הזדמנויות.

טוב היה לו כולם היו מקבלים הכשרה רוחנית, זה בהחלט נושא שהמודעות בו כמעט ולא קיימת ברמה הממסדית. במקום לבזבז כסף על תקן מפגר של יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, עדיף היה תקן של יועץ הרמטכ"ל להכשרה רוחנית. וממילא כל התופעות של הבוכריסים למיניהם היו נעלמות.

אני תמיד אוהב להביא מכתב של שופן שמסביר את העניין בצורה יפה ופשוטה:

'שוב אשעמם אותך במכתבי במחשבותי על השראה ויצירתיות, אך את תביני שמחשבותי אלו קשורות במישרין בך. חשבתי רבות על השראה ויצירתיות ולאט, לאט, הבנתי מהותן של אלו. השראה ורעיונות חדשים באים לי רק לאחר פרישות ממושכת מאישה. משנמלאתי תשוקה לאשה ונותרתי מרוקן מכל אוני, בורחת ההשראה ממני, יבש מעין ההשראה שלי והרעיונות לא צצים עוד בראשי. תארי לעצמך, כמה מוזר ונפלא הדבר שהכוחות המשמשים להפריית אשה וליצירת אדם, הם אותם הכוחות המשמשים ליצירת אמנות. כמה מוזר ומופלא שגבר מבזבז את אונו היקר בעבור רגע אחד של שכרון חושים.

אפשר לומר זאת גם על מדענים, המקדישים עצמם למחקרים מדעיים, או לגילוי תגליות. הנוסחה כנראה פשוטה: יהא התחום אשר יהא, היוצר חייב להתנזר מאשה, כדי שהכוחות בגופו יצטרפו לכוחות במוחו על מנת שיגיע להשראה, שתאפשר לו להוליד יצירת אמנות טהורה.

חשבי על כך, המשיכה המינית לאשה והתשוקה הופכות להשראה, אבל הדבר אמור רק במי שבורך בכשרון וביכולת. לא יוצלח שיתנזר מנשים, אולי יצא מדעתו מתסכול, אך לא ייצור דבר הראוי לאל או לאדם. מצד שני אהבה נכזבת או תשוקה שלא באה על סיפוקה, המתחדדת מול זכרון דמות האהובה ונושאת עימה תסכול שאין לשאת, עשויה לתרום ליצירתיות. נוכחתי בכך בשירתו של נורוויד [משורר פולני ]

מה באשר למוצארט? איני יודע, אך אני סבור שאשתו הפכה ללחם חיקו. אהבתו ותשוקתו הצטננה, ועל כן יכול היה ליצור הרבה. לא שמעתי על פרשיות אהבים שהיו לו בחייו.

דלפינה מתוקה, כמה מנוזל יקר זה, כמה כוחות השקעתי בך! לא הענקתי לך אפילו ילד, אך רק האל יודע כמה השראות מוזיקליות מצוינות, כמה רעיונות מוזיקליים ירדו לטמיון. אבדתי און וזמן.'

הבנת?

מנאפים הם לא מנת חלקי.

לגופו של עניין- אין טענה יש תיאור והסבר לכן אין הרבה למה להגיב.

היהדות סוברת שמה שאתה אומר זה לא נכון ולכן-

- נצטווינו להתחתן

- יש מחלוקת לגבי אדם שהיה לומד יום ולילה בלי לבזבז שניה מיותרת האם מותר לא להמנע מלהתחתן. והשו"ע כמדומני מכריע שאסור.

- אדם נשוי רגיל חייב לקיים יחסי אישות כל שבוע לפחות פעם אחת (תלמידי חכמים- שיא היצירה והרוח של עם ישראל)

- היחסים לא צריכים להעשות מתוך פחד ואימה מהיצר הרע אלא מתוך שמחת יצירה והתרגשות (שמחת הבית וברכתו, ספר של הרב מלמד)

- הגישה שהצגת היא גישה נוכרית שלא מוסגלת לחבר בין חומר לרוח ורואה סתירה ביניהם. לעיתים חכמי ישראל נטו אחריהם מעט אך הגישה המרכזית נותרה לא כך.

רוב ההתחכמויות בסה"כ דורשות טיפה התבוננות ורואים שהטענות היו לא רציניות.

עדיף מאשר שהראש יהיה פנוי לדברים אחרים...

בעיקרון- 18. אחר כך חכמים התירו לדחות את קיום מצוות עשה עוד כמה שנים עד ש24 נהיה הגבול העליון.

זה ביטול מצוות עשה. בית דין יכולים לכפות על זה עד שנשמתו של אדם תצא.

(לא באתי לתת הסברים רעיוניים- רק להבהיר שההלכה ברורה בנושאים האלה)

רק אמרתי שיש גיל שהתורה קבעה לקיום המצווה. לעיתים דווקא בשביל לקיים את המצווה צריך להרגע קצת ולנוח מהחיפושים.

הוא יתחתן לכבוד הפנסיה. אם יהיה לו מזל.

כתוב שילד בן שש אביו לא חייב לפרנסו. זה היה במציאות שבה הילד היה יכול להכנס בתור שוליית נגר או שוליית סנדלר וכך להתפרנס.

אבל להתחתן זו מצוות עשה (פרו ורבו) ואסור לדחות קיום מצוות עשה ללא הצדקה. ולא כל תירוץ נחשב הצדקה. ולכן חכמים קבעו גיל, ובימינו גם אם צריך קצת יותר שנים- אם מתכוננים היטב לא צריך יותר מדי שנים. אפשר להתחתן מיד בסוף השירות הצבאי בהסדר בגיל 21-22.

בו ננסה דו שיח
- אני רוצה לרצוח

אתה אומר-  זה לא מוסרי

-לא אכפת לי

- אבל תחשוב על ערך החיים שלו

- לא מעניין אותי

- אבל תחשוב כמה המשפחה שלו תסבול

- אז מה! מגיע להם

מה נשאר לך לומר?

ה' אמר שאסור. המשטרה תכלא אותך. כולם ישנאו אותך ויגעלו ממך.

(אין להבין מדברי שאני משווה בין לא לרצות להתחתן לבין רצח!!)
 

לפעמים כשהסיבות הפנימיות והמהותיות (וגם הפשוטות) לא מצליחות לגעת מספיק עמוק צריך להשתמש באמצעים יותר נמוכים של ציווי. כך גם כאן- אדם אמור להרגיש טבעית שהוא רוצה וחייב להתחתן, אחרת יש בעיה. אבל בגלל שלפעמים אדם לא מרגיש את זה או שהקשיים שיש קוברים את הרצון הזה, ה' ציווה אותנו כדי שנהיה חייבים בכל מצב.
בנוסף ציוויו של הקב"ה מקפל בתוכו עומקים בלתי רגילים שאנחנו לא בהכרח (או בהכרח לא..) נצליח להפגש איתם, ולכן כל דבר שאנחנו עושים (גם אם הוא טבעי לנו מכל סיבה בעולם) אנחנו מכוונים לקיים את ציוויו של הקב"ה.

אבל אם אנחנו מדברים על מקרה שאדם רוצה אבל לפעמים מרגיש חלש ומבואס- אז אני חושב שלדעת שלהתחתן זה חובה- זה דרבון גדול.

חזקיהו

קיבל נבואה על ידי הנביא ישעיהו שהוא ימות בעולם הזה וימות בעולם הבא שנאמר ''כי מת אתה ולא תחיה''-שאל אתו חזקיהו ''למה''?ענה לו ישעיהו ''מפני שלא נשאת אשה''-חזקיהו אמר לישעיהו שזה מפני שהוא ראה ברוח הקודש שהולכים להיוולד לו בנים רשעים וישעיהו אמר לו שזה לא מתפקידו לעשות את השיכולים של ה' יתברך,חזקיהו אמר לישעיהו שיתן לו את בתו לאשה...בטענה שגם חזקיהו וגם ישעיהו צדיקים ויכול להיות שלא יצאו לחזקיהו בנים רשעים..אבל זה לא עבד...זה רצון ה' יתברך.מחזקיהו מלך יהודה יצאו מנשה ורבשקה,מנשה רצח את סבא שלו(ישעיהו) ורבשקה היה שר צבאו של מלך אשור...אף על פי שיש דעה שאומרת שרבשקה הוא לא הבן של חזקיהו.

זה מדרש כמדומני

מלך יהודה קיבל דין מוות גם בעולם הזה וגם בעולם הבא לפיכך שלא נשא אשה.

אל תחליט לאף אחד את האמונות שלו.

את התשובה שלי כתבתי לפני כן.

יש הרבה דברים שיהודים עושים אפילו שהם לא רוצים...אם זה שמירת שבת,אם זה בעניין  לא לקיים יחסי אישות בזמן נידה...כמו כן,להתחתן.

אף אחד לא שואל אותך מה אתה רוצה או לא,יש חוקים.

מפני שאני רוצה להתחתן מפני שאני רוצה להיות מאושר.

אבל גם אם לא הייתי רוצה,אין לי ברירה כי התורה צוותה.

שמע,אין לי עצבים לזה עכשיו,אני במשבר.

ועכשיו אני צריך להתגבר עליו וללכת ללמוד,אז להתראות

אם אתה טוען שזו מצווה מהתורה, אני לא אתווכח איתך, אתה כנראה יודע יותר טוב ממני בנושא הזה.

יחד עם זאת נשאלת השאלה האם זה אנושי וריאלי שאדם יצליח לקיים את כל המצוות מהראשונה ועד האחרונה, ולעולם לא לחטוא במשהו.

אני סבור שאולי חוץ מיחידי סגולה, זה לא מעשי.

אומנם התורה לא אומרת לנו שמותר לנו לא לקיים מצוות מסוימות, אך בפרקטיקה מובן שכנראה רובם המוחלט של בני האדם, גם המשתדלים, לא יוכלו להיות נקיים לגמרי מחטאים או מאי קיום מצוות מסוימות. ולכן יש להכיר בכך, שיש אנשים שלא עומדים עד שלב מסוים, ולפעמים אף גרוע יותר - לא יעמדו כלל, במצוות מסוימות במהלך חייהם, לרבות מצוות נישואין.

נשאלת השאלה האם אדם כזה הלך עליו מה שנקרא. אני סבור שלא בהכרח. אני מאמין שבסופו של דבר, בכל הנוגע לענייניי העולם הבא, מה שקובע זה המאזן הכללי, סך הדברים שעומדים לזכותנו של אדם לעומת הדברים שעומדים לחובתנו.

ואם לאנשים מסוימים הסוגיה של נישואין לא עומדת לזכותם (כמו שלאנשים אחרים דברים אחרים לא עומדים לזכותם), אז מוטב לאנשים האלו להרבות במצוות ובטוב, כדי שיהיה להם מספיק דברים אחרים שיעמדו לזכותם. 

האם כשאומרים לאדם שמזווג זיווג מוצלח ש"יש לו מקום בגן עדן" - זה אומר שלא משנה מה הוא יעשה בהמשך חייו, הוא יגיע לגן עדן בכל מקרה?? אני חושב שממש לא. אני חושב שהמשמעות הפרקטית היא שהמעשה הזה מזכה בהרבה נקודות זכות ומעלה את הסיכוי לגן עדן, אך בסופו של דבר המאזן הכללי של הדברים שעומדים לזכותנו של אדם לעומת אלו שלא - הוא זה שיקבע לדעתי.

ולכן גם אם אנשים לא עמדו במצוות מסוימות, עדיין יש להם סיכוי לחיי העולם הבא אם יהיו להם מספיק דברים שיעמדו לזכותם. זו דעתי בכל אופן.

ומי שייקבע כמה זכויות וכמה חובות יש לאדם, אלה לא בני האדם, ששכלם, ראייתם והבנתם מוגבלים, אלא מי שבוחן כליות ולב, הלא הוא השם יתברך.

וגם אם אנשים מסוימים לא התחתנו, אך יש להם מספיק זכויות שמזכות אותם בעוד הזדמנות, בדמות גלגול נוסף, זה גם בסדר. העיקר לא להגיע לכף הקלע.

וכל זה אני כותב למרות שאני חילוני בכלל. אולי בגלגול הבא אני אהיה פוסק

ונסיים בברכת זיווג מתאים וטוב במהרה לרווקים (שאני אחד מהם, אגב)

אכן יש אנשים שלא מצליחים לקיים מצוות מסוימות (ואולי לכל אחד יש מצווה כזאת- אני מקווה שלא) ואנחנו לא אחראים לשפוט אותם- הקב"ה יראה כמה היה קשה להם ומה הייתה ההתמודדות וישפוט בהתאם לכל הנתונים. וגם אם אדם חטא בדבר מסויים עליו להתשדל לעשות טוב בעולם בכל המובנים האחרים.
 

ולכן אם אדם לא מצליח להתחתן- ייתכן שהניסיון שלו גדול מאוד ואני לא שופט אותו על כך. אבל כיון שזו מצווה חובה עליו לעשות כל מה שהוא יכול בשביל לקיים את המצווה. ואסור לו להגיד לעצמו- עזוב המצווה הזאת לא בשבילי- לא נורא אני יקיים מצוות אחרות. חובה להשתדל ולנסות.

כנ"ל לגבי כל מיני הבטחות של-'יש לו חלק לעולם הבא', זה אומר שזה מעשה טוב משמעותי שמקדם את האדם למגמה הנכונה בחייו, זה לא אומר שהוא יכול לרצוח ולשדוד ועדיין יהיה לו חלק לעולם הבא...

רק אחרי החתונה תבין כמה כל התקופה המתישה הזאת הייתה שווה כל פיפס

אין עניין להאריך יותר בהסברים כי זה כמו שאני יכתוב סינית

אתה לא מבין כמה אושר עוד מחכה לך פי אלף יותר מהטוב העכשווי 

חזק ואמץ בכל הכחח

את שלשלת הדורות.

התכוונתי, שהוא צריך להלחם נגד מחשבת הכפירה הזו במלחמת חרמה.

ובזכות זה יראה זרע יאריך ימים וגו' ושה' ישלח לו ברכה ושמחה בע"ה בקרוב.

הזיהוי ש"לחיות טוב" זה מה שנראה לך. אולי בקטע חברתי, כלכלי וכד'

מצב נורא בדור הזה

רחוק מאוד ממקום של קדושה וחיי עולם

(מבטל מעקב, סליחה..)

"בלי" ולהנות מזה. טוטאלית

צא ובדוק מה קורה אצל רווקים מבוגרים


טבעת שלימה של התנהגויות והרגשות, חיים לעצמם, אין להם באמת בשביל מי ומה. 
התוצאה= מרמור, לא תמיד יש חברים טובים לאורך זמן [לא אמרתי אין! אמרתי לא תמיד יש!], לפעמים גם רגשות שלילייים כלפי העולם.
סדרי עדיפויות שמאוד מושפעים מתחומי עניין אחרים- כך שאם הקמת הבית יהיה ערך שני או שלישי , זאת מגמת שיפור גדולה מאד


ככלל

אני חושבת שמי שלחלוטין לא רוצה להתחתן [לא משנה אם איש או אישה]- כדאי לבדוק למה ומה קרה.

המנגנון הטבעי שקיים אצל כל אחד [מעבר ליצר ההישרדות]
שייך ל "לא טוב היות האדם לבדו".
בכל מיני תרבויות והשקפות [אפילו לא שייך רק יהדות]- החתונה מגיעה מכל מיני סיבות ועניינים. 
אחת מהן נוגעת 
לרצון בסיסי לא להיות לבד. להמשיך [חיים/ קשר קרוב ולגרום לו להתבסס וכו' וכד']. לאהוב. לתת וליצור למען מישהו, לקבל משמעות לחיים....

יותר מכך- שותפות חיים בגיל מבוגר [ כאשר אדם כבר ביסס ומיצק את השקפת העולם שלו] 
עלולה מאד לחבל ברצון וביכולת להסתגל לאדם חדש, לוותר איפה שצריך וכד' ויש אומרים גם מצד המשכיות- הטיפול במשפחה ובהמשכה והאחריות- יכולים פחות לזרום ולהיות נטולי עול (כך שיהפוך ל "נועם עול" ולא "עול") 
ובאופן כללי- לנוע בכיוון שיגרום למערכת גלגלי השיניים לפעול בצורה מיטבית...
[אני לא אומרת לא קיים! קיים- אבל קשה מאד  ומתגלה אחרי הרבה זמן- יחסית למי
ששקוע בתוך עולם של "סגור לבד עם עצמי " (זוהר ארגוב שם,שם...)]

אני לא נכנסת כאן לגזירה מול בחירה- 
אלא רק לעובדה שלאורך זמן החיים לבד- לא מעניקים את התחושה שנוצרת כאשר חיים בזוג ומקימים משפחה.

ועוד נקודה, @שי גבסו

@שי גבסו
אני חושבת שאם ניגשים לחיפוש ממוקד יחסית [לאיזה סגנון מתחברים, אילו ערכים חשובים לי, איך אני מסתדר עם הצד השני על מנת כמה שיותר הבסיס המשותף יהיה רחב דיו גם כאשר נוותר ונבוא לקראת]
ויחד עם זאת- בראש פתוח, באמונה ובשמחה-  
הדרך יכולה להיות קלה הרבה ייותר משנדמה.

האכזבה והמרור שאתה חווה עכשיו מראים לחלוטין במהותך לא משלימה עם הלבדיות שאתה למצא בה, ומחפש ורוצה- על אף היאוש הרגעי וה"שבירה שאתה חווה לפעמים.
וזה לבד ומראה שאתה "על הגל הנכון" , הרי אם לא היית רוצה בכלל, לא חושבת שהיית כותב את הפוסט בצורה כל כך אמיתית וכזו שתובעת תשובה שתניח את דעתך...

[שמעתי פעם משהו יפה-
למה מרור הוא חלק מהדברים שאומרים בפסח? "פסח מצה ומרור"? הרי מרור הוא סמל השיעבוד והקושי.
התשובה היא שבעומק המרור- גנוזה הגאלה. ההבנה שאנחנו במהות נמצאים בכלל בהוויה של גאולה ולא שייכים כלל לצד ההשתעבדותי כי עבדי ה' אנחנו- עצם המהות האמיתית שלנו- מאפשרת לנו את השחרור ואת היציאה אל הטוב. לכן המרור- תחילתו מר אבל ננוז בו טוב גדול שמתגלם בסופו ה "מתוק יותר"....]


ומילה לסיום- אין מישהו ש'נתקע' לאורך זמן- סתם ב'טרמפיאדה' הזו של השידוכים. ובאמת כ"א בסוף מוצא את ה "טרמפ" איתו ממשיך למחוז חפצו.... הטרמפיאדה הזו היא זמנית.... תנסה לזכור את זה,  טוב?? בעיניי,
 יש הרבה עידוד ונחמה בזכירה הזו....


יה"ר שהקב"ה יאיר את דרכך בטוב!

ובשביל לזכות בטוב יותר שווה להשקיע, מה שאומר גם לקחת סיכונים.

היה פה שירושר מאוד דומה לא מזמן של מישהי - עניתי שם תשובה יותר מפורטת. מוזמן לחפש....

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב