אלא אם כן אתה בן עזאי.

סיוט. אבל אסור להתיאש

עם כל הסיפורים על הטרדות של ילדים.

למרות שגם אצל הנזירים הבודהיסטים היו לא מעט נזירים שהיו הולכים בדרכים של סיפוק מיני בדיוק כמו החילונים. או שהם היו מבצעים זממם בחשאי, או שהיו מתחוללים דברים בתוך המנזר שלהם.

יש כאלה שדווקא מצליחים יופי. המורה הראשון שלי למדיטציה לימד אותי, שאותו דחף חריף של גברים לקיים יחסי מין נובע מאנרגיה כלואה שלא מצליחה להתפתח ולהעלות.

הדחף הגברי לקיום יחסי מין, נובע מתסכול רוחני, נובע מלחץ, נובע מסבל.  גם רבי נחמן מברסלב זיע"א אמר:

עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה הַיָּדוּעַ דְּהַיְנוּ תַּאֲוָות הַמִּשְׁגָּל

הוּא רַק מֵחֲמַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה

וּצְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל עז לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד

וְאָמַר: אֲפִילּוּ כְּשֶׁנּוֹפְלִין לִפְעָמִים לְתוֹךְ רֶפֶשׁ וָטִיט

שֶׁקָּשֶׁה לוֹ. מְאד לָצֵאת מִשָּׁם

צוֹעֲקִין וְצוֹעֲקִין וְצוֹעֲקִין

וְהִגְבִּיהַּ יָדָיו קְצָת וְלא אָמַר יוֹתֵר

וְאָמַר שֶׁלְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁמְּבַלְבְּלִין לָאָדָם בְּעִנְיָן זֶה

שֶׁדַּיָּהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ

וְלא יְבַלְבֵּל עַצְמוֹ כְּלָל כְּלָל בְּעִנְיָן זֶה

לא קדֶם וְלא אַחַר כָּךְ

וזו המצווה הראשונה והחשובה ביותר.

הדחף הוא חשוב ומצווה. הזוהר אומר שמי שלא קיים בו הדחף הוא 'גרוע מחמור' 

(לא חלילה להעליב אף אחד- רק לשבח את היצר הזה)

דבריך נראים ממש ככפירה בטובתו של הקב"ה שברא בנו רצון לקיים את העולם ולהמשיך את קיומו של עם ישראל ושל האנושות

זה לא נכון בעיני. עידון תמיד צריך, אבל זה עידון לדבר חיובי.

כל המערכת האלוהית מתבססת על העניין של הייחוד בין זכר ונקבה, כל תורת הקבלה. זה הדבר הגדול ביותר, וכשם שהוא גדול ויקר וחשוב, כך גם קשה להגיע אליו.

בלי האנרגיה המינית האדם הוא רוח רפאים. לכן כל אלו שמדחיקים ומסרסים את עצמם הם למעשה מבצעים התאבדות רוחנית. זה פיזיקלי לגמרי, האנרגיה צריכה לזרום למעלה. האדם לא נברא כדי לקיים יחסי מין, האנרגיה המינית צריכה להעלות למעלה, להתפתח, להרחיב את התודעה. לפי הזוהר, ייחוד מתבצע כשהזכר והנקבה שבתוך הזכר מתחברים עם הזכר והנקבה בתוך הנקבה. לרוב האנשים זו סינית עתיקה, והרוב לא מגיעים לשום 'ייחוד' כפי שהזוהר מתאר בהרבה מאד הזדמנויות.

טוב היה לו כולם היו מקבלים הכשרה רוחנית, זה בהחלט נושא שהמודעות בו כמעט ולא קיימת ברמה הממסדית. במקום לבזבז כסף על תקן מפגר של יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, עדיף היה תקן של יועץ הרמטכ"ל להכשרה רוחנית. וממילא כל התופעות של הבוכריסים למיניהם היו נעלמות.

אני תמיד אוהב להביא מכתב של שופן שמסביר את העניין בצורה יפה ופשוטה:

'שוב אשעמם אותך במכתבי במחשבותי על השראה ויצירתיות, אך את תביני שמחשבותי אלו קשורות במישרין בך. חשבתי רבות על השראה ויצירתיות ולאט, לאט, הבנתי מהותן של אלו. השראה ורעיונות חדשים באים לי רק לאחר פרישות ממושכת מאישה. משנמלאתי תשוקה לאשה ונותרתי מרוקן מכל אוני, בורחת ההשראה ממני, יבש מעין ההשראה שלי והרעיונות לא צצים עוד בראשי. תארי לעצמך, כמה מוזר ונפלא הדבר שהכוחות המשמשים להפריית אשה וליצירת אדם, הם אותם הכוחות המשמשים ליצירת אמנות. כמה מוזר ומופלא שגבר מבזבז את אונו היקר בעבור רגע אחד של שכרון חושים.

אפשר לומר זאת גם על מדענים, המקדישים עצמם למחקרים מדעיים, או לגילוי תגליות. הנוסחה כנראה פשוטה: יהא התחום אשר יהא, היוצר חייב להתנזר מאשה, כדי שהכוחות בגופו יצטרפו לכוחות במוחו על מנת שיגיע להשראה, שתאפשר לו להוליד יצירת אמנות טהורה.

חשבי על כך, המשיכה המינית לאשה והתשוקה הופכות להשראה, אבל הדבר אמור רק במי שבורך בכשרון וביכולת. לא יוצלח שיתנזר מנשים, אולי יצא מדעתו מתסכול, אך לא ייצור דבר הראוי לאל או לאדם. מצד שני אהבה נכזבת או תשוקה שלא באה על סיפוקה, המתחדדת מול זכרון דמות האהובה ונושאת עימה תסכול שאין לשאת, עשויה לתרום ליצירתיות. נוכחתי בכך בשירתו של נורוויד [משורר פולני ]

מה באשר למוצארט? איני יודע, אך אני סבור שאשתו הפכה ללחם חיקו. אהבתו ותשוקתו הצטננה, ועל כן יכול היה ליצור הרבה. לא שמעתי על פרשיות אהבים שהיו לו בחייו.

דלפינה מתוקה, כמה מנוזל יקר זה, כמה כוחות השקעתי בך! לא הענקתי לך אפילו ילד, אך רק האל יודע כמה השראות מוזיקליות מצוינות, כמה רעיונות מוזיקליים ירדו לטמיון. אבדתי און וזמן.'

הבנת?

מנאפים הם לא מנת חלקי.

לגופו של עניין- אין טענה יש תיאור והסבר לכן אין הרבה למה להגיב.

היהדות סוברת שמה שאתה אומר זה לא נכון ולכן-

- נצטווינו להתחתן

- יש מחלוקת לגבי אדם שהיה לומד יום ולילה בלי לבזבז שניה מיותרת האם מותר לא להמנע מלהתחתן. והשו"ע כמדומני מכריע שאסור.

- אדם נשוי רגיל חייב לקיים יחסי אישות כל שבוע לפחות פעם אחת (תלמידי חכמים- שיא היצירה והרוח של עם ישראל)

- היחסים לא צריכים להעשות מתוך פחד ואימה מהיצר הרע אלא מתוך שמחת יצירה והתרגשות (שמחת הבית וברכתו, ספר של הרב מלמד)

- הגישה שהצגת היא גישה נוכרית שלא מוסגלת לחבר בין חומר לרוח ורואה סתירה ביניהם. לעיתים חכמי ישראל נטו אחריהם מעט אך הגישה המרכזית נותרה לא כך.

רוב ההתחכמויות בסה"כ דורשות טיפה התבוננות ורואים שהטענות היו לא רציניות.

עדיף מאשר שהראש יהיה פנוי לדברים אחרים...

בעיקרון- 18. אחר כך חכמים התירו לדחות את קיום מצוות עשה עוד כמה שנים עד ש24 נהיה הגבול העליון.

זה ביטול מצוות עשה. בית דין יכולים לכפות על זה עד שנשמתו של אדם תצא.

(לא באתי לתת הסברים רעיוניים- רק להבהיר שההלכה ברורה בנושאים האלה)

רק אמרתי שיש גיל שהתורה קבעה לקיום המצווה. לעיתים דווקא בשביל לקיים את המצווה צריך להרגע קצת ולנוח מהחיפושים.

הוא יתחתן לכבוד הפנסיה. אם יהיה לו מזל.

כתוב שילד בן שש אביו לא חייב לפרנסו. זה היה במציאות שבה הילד היה יכול להכנס בתור שוליית נגר או שוליית סנדלר וכך להתפרנס.

אבל להתחתן זו מצוות עשה (פרו ורבו) ואסור לדחות קיום מצוות עשה ללא הצדקה. ולא כל תירוץ נחשב הצדקה. ולכן חכמים קבעו גיל, ובימינו גם אם צריך קצת יותר שנים- אם מתכוננים היטב לא צריך יותר מדי שנים. אפשר להתחתן מיד בסוף השירות הצבאי בהסדר בגיל 21-22.

בו ננסה דו שיח
- אני רוצה לרצוח

אתה אומר-  זה לא מוסרי

-לא אכפת לי

- אבל תחשוב על ערך החיים שלו

- לא מעניין אותי

- אבל תחשוב כמה המשפחה שלו תסבול

- אז מה! מגיע להם

מה נשאר לך לומר?

ה' אמר שאסור. המשטרה תכלא אותך. כולם ישנאו אותך ויגעלו ממך.

(אין להבין מדברי שאני משווה בין לא לרצות להתחתן לבין רצח!!)
 

לפעמים כשהסיבות הפנימיות והמהותיות (וגם הפשוטות) לא מצליחות לגעת מספיק עמוק צריך להשתמש באמצעים יותר נמוכים של ציווי. כך גם כאן- אדם אמור להרגיש טבעית שהוא רוצה וחייב להתחתן, אחרת יש בעיה. אבל בגלל שלפעמים אדם לא מרגיש את זה או שהקשיים שיש קוברים את הרצון הזה, ה' ציווה אותנו כדי שנהיה חייבים בכל מצב.
בנוסף ציוויו של הקב"ה מקפל בתוכו עומקים בלתי רגילים שאנחנו לא בהכרח (או בהכרח לא..) נצליח להפגש איתם, ולכן כל דבר שאנחנו עושים (גם אם הוא טבעי לנו מכל סיבה בעולם) אנחנו מכוונים לקיים את ציוויו של הקב"ה.

אבל אם אנחנו מדברים על מקרה שאדם רוצה אבל לפעמים מרגיש חלש ומבואס- אז אני חושב שלדעת שלהתחתן זה חובה- זה דרבון גדול.

חזקיהו

קיבל נבואה על ידי הנביא ישעיהו שהוא ימות בעולם הזה וימות בעולם הבא שנאמר ''כי מת אתה ולא תחיה''-שאל אתו חזקיהו ''למה''?ענה לו ישעיהו ''מפני שלא נשאת אשה''-חזקיהו אמר לישעיהו שזה מפני שהוא ראה ברוח הקודש שהולכים להיוולד לו בנים רשעים וישעיהו אמר לו שזה לא מתפקידו לעשות את השיכולים של ה' יתברך,חזקיהו אמר לישעיהו שיתן לו את בתו לאשה...בטענה שגם חזקיהו וגם ישעיהו צדיקים ויכול להיות שלא יצאו לחזקיהו בנים רשעים..אבל זה לא עבד...זה רצון ה' יתברך.מחזקיהו מלך יהודה יצאו מנשה ורבשקה,מנשה רצח את סבא שלו(ישעיהו) ורבשקה היה שר צבאו של מלך אשור...אף על פי שיש דעה שאומרת שרבשקה הוא לא הבן של חזקיהו.

זה מדרש כמדומני

מלך יהודה קיבל דין מוות גם בעולם הזה וגם בעולם הבא לפיכך שלא נשא אשה.

אל תחליט לאף אחד את האמונות שלו.

את התשובה שלי כתבתי לפני כן.

יש הרבה דברים שיהודים עושים אפילו שהם לא רוצים...אם זה שמירת שבת,אם זה בעניין  לא לקיים יחסי אישות בזמן נידה...כמו כן,להתחתן.

אף אחד לא שואל אותך מה אתה רוצה או לא,יש חוקים.

מפני שאני רוצה להתחתן מפני שאני רוצה להיות מאושר.

אבל גם אם לא הייתי רוצה,אין לי ברירה כי התורה צוותה.

שמע,אין לי עצבים לזה עכשיו,אני במשבר.

ועכשיו אני צריך להתגבר עליו וללכת ללמוד,אז להתראות

אם אתה טוען שזו מצווה מהתורה, אני לא אתווכח איתך, אתה כנראה יודע יותר טוב ממני בנושא הזה.

יחד עם זאת נשאלת השאלה האם זה אנושי וריאלי שאדם יצליח לקיים את כל המצוות מהראשונה ועד האחרונה, ולעולם לא לחטוא במשהו.

אני סבור שאולי חוץ מיחידי סגולה, זה לא מעשי.

אומנם התורה לא אומרת לנו שמותר לנו לא לקיים מצוות מסוימות, אך בפרקטיקה מובן שכנראה רובם המוחלט של בני האדם, גם המשתדלים, לא יוכלו להיות נקיים לגמרי מחטאים או מאי קיום מצוות מסוימות. ולכן יש להכיר בכך, שיש אנשים שלא עומדים עד שלב מסוים, ולפעמים אף גרוע יותר - לא יעמדו כלל, במצוות מסוימות במהלך חייהם, לרבות מצוות נישואין.

נשאלת השאלה האם אדם כזה הלך עליו מה שנקרא. אני סבור שלא בהכרח. אני מאמין שבסופו של דבר, בכל הנוגע לענייניי העולם הבא, מה שקובע זה המאזן הכללי, סך הדברים שעומדים לזכותנו של אדם לעומת הדברים שעומדים לחובתנו.

ואם לאנשים מסוימים הסוגיה של נישואין לא עומדת לזכותם (כמו שלאנשים אחרים דברים אחרים לא עומדים לזכותם), אז מוטב לאנשים האלו להרבות במצוות ובטוב, כדי שיהיה להם מספיק דברים אחרים שיעמדו לזכותם. 

האם כשאומרים לאדם שמזווג זיווג מוצלח ש"יש לו מקום בגן עדן" - זה אומר שלא משנה מה הוא יעשה בהמשך חייו, הוא יגיע לגן עדן בכל מקרה?? אני חושב שממש לא. אני חושב שהמשמעות הפרקטית היא שהמעשה הזה מזכה בהרבה נקודות זכות ומעלה את הסיכוי לגן עדן, אך בסופו של דבר המאזן הכללי של הדברים שעומדים לזכותנו של אדם לעומת אלו שלא - הוא זה שיקבע לדעתי.

ולכן גם אם אנשים לא עמדו במצוות מסוימות, עדיין יש להם סיכוי לחיי העולם הבא אם יהיו להם מספיק דברים שיעמדו לזכותם. זו דעתי בכל אופן.

ומי שייקבע כמה זכויות וכמה חובות יש לאדם, אלה לא בני האדם, ששכלם, ראייתם והבנתם מוגבלים, אלא מי שבוחן כליות ולב, הלא הוא השם יתברך.

וגם אם אנשים מסוימים לא התחתנו, אך יש להם מספיק זכויות שמזכות אותם בעוד הזדמנות, בדמות גלגול נוסף, זה גם בסדר. העיקר לא להגיע לכף הקלע.

וכל זה אני כותב למרות שאני חילוני בכלל. אולי בגלגול הבא אני אהיה פוסק

ונסיים בברכת זיווג מתאים וטוב במהרה לרווקים (שאני אחד מהם, אגב)

אכן יש אנשים שלא מצליחים לקיים מצוות מסוימות (ואולי לכל אחד יש מצווה כזאת- אני מקווה שלא) ואנחנו לא אחראים לשפוט אותם- הקב"ה יראה כמה היה קשה להם ומה הייתה ההתמודדות וישפוט בהתאם לכל הנתונים. וגם אם אדם חטא בדבר מסויים עליו להתשדל לעשות טוב בעולם בכל המובנים האחרים.
 

ולכן אם אדם לא מצליח להתחתן- ייתכן שהניסיון שלו גדול מאוד ואני לא שופט אותו על כך. אבל כיון שזו מצווה חובה עליו לעשות כל מה שהוא יכול בשביל לקיים את המצווה. ואסור לו להגיד לעצמו- עזוב המצווה הזאת לא בשבילי- לא נורא אני יקיים מצוות אחרות. חובה להשתדל ולנסות.

כנ"ל לגבי כל מיני הבטחות של-'יש לו חלק לעולם הבא', זה אומר שזה מעשה טוב משמעותי שמקדם את האדם למגמה הנכונה בחייו, זה לא אומר שהוא יכול לרצוח ולשדוד ועדיין יהיה לו חלק לעולם הבא...

רק אחרי החתונה תבין כמה כל התקופה המתישה הזאת הייתה שווה כל פיפס

אין עניין להאריך יותר בהסברים כי זה כמו שאני יכתוב סינית

אתה לא מבין כמה אושר עוד מחכה לך פי אלף יותר מהטוב העכשווי 

חזק ואמץ בכל הכחח

את שלשלת הדורות.

התכוונתי, שהוא צריך להלחם נגד מחשבת הכפירה הזו במלחמת חרמה.

ובזכות זה יראה זרע יאריך ימים וגו' ושה' ישלח לו ברכה ושמחה בע"ה בקרוב.

הזיהוי ש"לחיות טוב" זה מה שנראה לך. אולי בקטע חברתי, כלכלי וכד'

מצב נורא בדור הזה

רחוק מאוד ממקום של קדושה וחיי עולם

(מבטל מעקב, סליחה..)

"בלי" ולהנות מזה. טוטאלית

צא ובדוק מה קורה אצל רווקים מבוגרים


טבעת שלימה של התנהגויות והרגשות, חיים לעצמם, אין להם באמת בשביל מי ומה. 
התוצאה= מרמור, לא תמיד יש חברים טובים לאורך זמן [לא אמרתי אין! אמרתי לא תמיד יש!], לפעמים גם רגשות שלילייים כלפי העולם.
סדרי עדיפויות שמאוד מושפעים מתחומי עניין אחרים- כך שאם הקמת הבית יהיה ערך שני או שלישי , זאת מגמת שיפור גדולה מאד


ככלל

אני חושבת שמי שלחלוטין לא רוצה להתחתן [לא משנה אם איש או אישה]- כדאי לבדוק למה ומה קרה.

המנגנון הטבעי שקיים אצל כל אחד [מעבר ליצר ההישרדות]
שייך ל "לא טוב היות האדם לבדו".
בכל מיני תרבויות והשקפות [אפילו לא שייך רק יהדות]- החתונה מגיעה מכל מיני סיבות ועניינים. 
אחת מהן נוגעת 
לרצון בסיסי לא להיות לבד. להמשיך [חיים/ קשר קרוב ולגרום לו להתבסס וכו' וכד']. לאהוב. לתת וליצור למען מישהו, לקבל משמעות לחיים....

יותר מכך- שותפות חיים בגיל מבוגר [ כאשר אדם כבר ביסס ומיצק את השקפת העולם שלו] 
עלולה מאד לחבל ברצון וביכולת להסתגל לאדם חדש, לוותר איפה שצריך וכד' ויש אומרים גם מצד המשכיות- הטיפול במשפחה ובהמשכה והאחריות- יכולים פחות לזרום ולהיות נטולי עול (כך שיהפוך ל "נועם עול" ולא "עול") 
ובאופן כללי- לנוע בכיוון שיגרום למערכת גלגלי השיניים לפעול בצורה מיטבית...
[אני לא אומרת לא קיים! קיים- אבל קשה מאד  ומתגלה אחרי הרבה זמן- יחסית למי
ששקוע בתוך עולם של "סגור לבד עם עצמי " (זוהר ארגוב שם,שם...)]

אני לא נכנסת כאן לגזירה מול בחירה- 
אלא רק לעובדה שלאורך זמן החיים לבד- לא מעניקים את התחושה שנוצרת כאשר חיים בזוג ומקימים משפחה.

ועוד נקודה, @שי גבסו

@שי גבסו
אני חושבת שאם ניגשים לחיפוש ממוקד יחסית [לאיזה סגנון מתחברים, אילו ערכים חשובים לי, איך אני מסתדר עם הצד השני על מנת כמה שיותר הבסיס המשותף יהיה רחב דיו גם כאשר נוותר ונבוא לקראת]
ויחד עם זאת- בראש פתוח, באמונה ובשמחה-  
הדרך יכולה להיות קלה הרבה ייותר משנדמה.

האכזבה והמרור שאתה חווה עכשיו מראים לחלוטין במהותך לא משלימה עם הלבדיות שאתה למצא בה, ומחפש ורוצה- על אף היאוש הרגעי וה"שבירה שאתה חווה לפעמים.
וזה לבד ומראה שאתה "על הגל הנכון" , הרי אם לא היית רוצה בכלל, לא חושבת שהיית כותב את הפוסט בצורה כל כך אמיתית וכזו שתובעת תשובה שתניח את דעתך...

[שמעתי פעם משהו יפה-
למה מרור הוא חלק מהדברים שאומרים בפסח? "פסח מצה ומרור"? הרי מרור הוא סמל השיעבוד והקושי.
התשובה היא שבעומק המרור- גנוזה הגאלה. ההבנה שאנחנו במהות נמצאים בכלל בהוויה של גאולה ולא שייכים כלל לצד ההשתעבדותי כי עבדי ה' אנחנו- עצם המהות האמיתית שלנו- מאפשרת לנו את השחרור ואת היציאה אל הטוב. לכן המרור- תחילתו מר אבל ננוז בו טוב גדול שמתגלם בסופו ה "מתוק יותר"....]


ומילה לסיום- אין מישהו ש'נתקע' לאורך זמן- סתם ב'טרמפיאדה' הזו של השידוכים. ובאמת כ"א בסוף מוצא את ה "טרמפ" איתו ממשיך למחוז חפצו.... הטרמפיאדה הזו היא זמנית.... תנסה לזכור את זה,  טוב?? בעיניי,
 יש הרבה עידוד ונחמה בזכירה הזו....


יה"ר שהקב"ה יאיר את דרכך בטוב!

ובשביל לזכות בטוב יותר שווה להשקיע, מה שאומר גם לקחת סיכונים.

היה פה שירושר מאוד דומה לא מזמן של מישהי - עניתי שם תשובה יותר מפורטת. מוזמן לחפש....

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.