אלא אם כן אתה בן עזאי.

סיוט. אבל אסור להתיאש

עם כל הסיפורים על הטרדות של ילדים.

למרות שגם אצל הנזירים הבודהיסטים היו לא מעט נזירים שהיו הולכים בדרכים של סיפוק מיני בדיוק כמו החילונים. או שהם היו מבצעים זממם בחשאי, או שהיו מתחוללים דברים בתוך המנזר שלהם.

יש כאלה שדווקא מצליחים יופי. המורה הראשון שלי למדיטציה לימד אותי, שאותו דחף חריף של גברים לקיים יחסי מין נובע מאנרגיה כלואה שלא מצליחה להתפתח ולהעלות.

הדחף הגברי לקיום יחסי מין, נובע מתסכול רוחני, נובע מלחץ, נובע מסבל.  גם רבי נחמן מברסלב זיע"א אמר:

עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה הַיָּדוּעַ דְּהַיְנוּ תַּאֲוָות הַמִּשְׁגָּל

הוּא רַק מֵחֲמַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה

וּצְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל עז לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד

וְאָמַר: אֲפִילּוּ כְּשֶׁנּוֹפְלִין לִפְעָמִים לְתוֹךְ רֶפֶשׁ וָטִיט

שֶׁקָּשֶׁה לוֹ. מְאד לָצֵאת מִשָּׁם

צוֹעֲקִין וְצוֹעֲקִין וְצוֹעֲקִין

וְהִגְבִּיהַּ יָדָיו קְצָת וְלא אָמַר יוֹתֵר

וְאָמַר שֶׁלְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁמְּבַלְבְּלִין לָאָדָם בְּעִנְיָן זֶה

שֶׁדַּיָּהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ

וְלא יְבַלְבֵּל עַצְמוֹ כְּלָל כְּלָל בְּעִנְיָן זֶה

לא קדֶם וְלא אַחַר כָּךְ

וזו המצווה הראשונה והחשובה ביותר.

הדחף הוא חשוב ומצווה. הזוהר אומר שמי שלא קיים בו הדחף הוא 'גרוע מחמור' 

(לא חלילה להעליב אף אחד- רק לשבח את היצר הזה)

דבריך נראים ממש ככפירה בטובתו של הקב"ה שברא בנו רצון לקיים את העולם ולהמשיך את קיומו של עם ישראל ושל האנושות

זה לא נכון בעיני. עידון תמיד צריך, אבל זה עידון לדבר חיובי.

כל המערכת האלוהית מתבססת על העניין של הייחוד בין זכר ונקבה, כל תורת הקבלה. זה הדבר הגדול ביותר, וכשם שהוא גדול ויקר וחשוב, כך גם קשה להגיע אליו.

בלי האנרגיה המינית האדם הוא רוח רפאים. לכן כל אלו שמדחיקים ומסרסים את עצמם הם למעשה מבצעים התאבדות רוחנית. זה פיזיקלי לגמרי, האנרגיה צריכה לזרום למעלה. האדם לא נברא כדי לקיים יחסי מין, האנרגיה המינית צריכה להעלות למעלה, להתפתח, להרחיב את התודעה. לפי הזוהר, ייחוד מתבצע כשהזכר והנקבה שבתוך הזכר מתחברים עם הזכר והנקבה בתוך הנקבה. לרוב האנשים זו סינית עתיקה, והרוב לא מגיעים לשום 'ייחוד' כפי שהזוהר מתאר בהרבה מאד הזדמנויות.

טוב היה לו כולם היו מקבלים הכשרה רוחנית, זה בהחלט נושא שהמודעות בו כמעט ולא קיימת ברמה הממסדית. במקום לבזבז כסף על תקן מפגר של יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, עדיף היה תקן של יועץ הרמטכ"ל להכשרה רוחנית. וממילא כל התופעות של הבוכריסים למיניהם היו נעלמות.

אני תמיד אוהב להביא מכתב של שופן שמסביר את העניין בצורה יפה ופשוטה:

'שוב אשעמם אותך במכתבי במחשבותי על השראה ויצירתיות, אך את תביני שמחשבותי אלו קשורות במישרין בך. חשבתי רבות על השראה ויצירתיות ולאט, לאט, הבנתי מהותן של אלו. השראה ורעיונות חדשים באים לי רק לאחר פרישות ממושכת מאישה. משנמלאתי תשוקה לאשה ונותרתי מרוקן מכל אוני, בורחת ההשראה ממני, יבש מעין ההשראה שלי והרעיונות לא צצים עוד בראשי. תארי לעצמך, כמה מוזר ונפלא הדבר שהכוחות המשמשים להפריית אשה וליצירת אדם, הם אותם הכוחות המשמשים ליצירת אמנות. כמה מוזר ומופלא שגבר מבזבז את אונו היקר בעבור רגע אחד של שכרון חושים.

אפשר לומר זאת גם על מדענים, המקדישים עצמם למחקרים מדעיים, או לגילוי תגליות. הנוסחה כנראה פשוטה: יהא התחום אשר יהא, היוצר חייב להתנזר מאשה, כדי שהכוחות בגופו יצטרפו לכוחות במוחו על מנת שיגיע להשראה, שתאפשר לו להוליד יצירת אמנות טהורה.

חשבי על כך, המשיכה המינית לאשה והתשוקה הופכות להשראה, אבל הדבר אמור רק במי שבורך בכשרון וביכולת. לא יוצלח שיתנזר מנשים, אולי יצא מדעתו מתסכול, אך לא ייצור דבר הראוי לאל או לאדם. מצד שני אהבה נכזבת או תשוקה שלא באה על סיפוקה, המתחדדת מול זכרון דמות האהובה ונושאת עימה תסכול שאין לשאת, עשויה לתרום ליצירתיות. נוכחתי בכך בשירתו של נורוויד [משורר פולני ]

מה באשר למוצארט? איני יודע, אך אני סבור שאשתו הפכה ללחם חיקו. אהבתו ותשוקתו הצטננה, ועל כן יכול היה ליצור הרבה. לא שמעתי על פרשיות אהבים שהיו לו בחייו.

דלפינה מתוקה, כמה מנוזל יקר זה, כמה כוחות השקעתי בך! לא הענקתי לך אפילו ילד, אך רק האל יודע כמה השראות מוזיקליות מצוינות, כמה רעיונות מוזיקליים ירדו לטמיון. אבדתי און וזמן.'

הבנת?

מנאפים הם לא מנת חלקי.

לגופו של עניין- אין טענה יש תיאור והסבר לכן אין הרבה למה להגיב.

היהדות סוברת שמה שאתה אומר זה לא נכון ולכן-

- נצטווינו להתחתן

- יש מחלוקת לגבי אדם שהיה לומד יום ולילה בלי לבזבז שניה מיותרת האם מותר לא להמנע מלהתחתן. והשו"ע כמדומני מכריע שאסור.

- אדם נשוי רגיל חייב לקיים יחסי אישות כל שבוע לפחות פעם אחת (תלמידי חכמים- שיא היצירה והרוח של עם ישראל)

- היחסים לא צריכים להעשות מתוך פחד ואימה מהיצר הרע אלא מתוך שמחת יצירה והתרגשות (שמחת הבית וברכתו, ספר של הרב מלמד)

- הגישה שהצגת היא גישה נוכרית שלא מוסגלת לחבר בין חומר לרוח ורואה סתירה ביניהם. לעיתים חכמי ישראל נטו אחריהם מעט אך הגישה המרכזית נותרה לא כך.

רוב ההתחכמויות בסה"כ דורשות טיפה התבוננות ורואים שהטענות היו לא רציניות.

עדיף מאשר שהראש יהיה פנוי לדברים אחרים...

בעיקרון- 18. אחר כך חכמים התירו לדחות את קיום מצוות עשה עוד כמה שנים עד ש24 נהיה הגבול העליון.

זה ביטול מצוות עשה. בית דין יכולים לכפות על זה עד שנשמתו של אדם תצא.

(לא באתי לתת הסברים רעיוניים- רק להבהיר שההלכה ברורה בנושאים האלה)

רק אמרתי שיש גיל שהתורה קבעה לקיום המצווה. לעיתים דווקא בשביל לקיים את המצווה צריך להרגע קצת ולנוח מהחיפושים.

הוא יתחתן לכבוד הפנסיה. אם יהיה לו מזל.

כתוב שילד בן שש אביו לא חייב לפרנסו. זה היה במציאות שבה הילד היה יכול להכנס בתור שוליית נגר או שוליית סנדלר וכך להתפרנס.

אבל להתחתן זו מצוות עשה (פרו ורבו) ואסור לדחות קיום מצוות עשה ללא הצדקה. ולא כל תירוץ נחשב הצדקה. ולכן חכמים קבעו גיל, ובימינו גם אם צריך קצת יותר שנים- אם מתכוננים היטב לא צריך יותר מדי שנים. אפשר להתחתן מיד בסוף השירות הצבאי בהסדר בגיל 21-22.

בו ננסה דו שיח
- אני רוצה לרצוח

אתה אומר-  זה לא מוסרי

-לא אכפת לי

- אבל תחשוב על ערך החיים שלו

- לא מעניין אותי

- אבל תחשוב כמה המשפחה שלו תסבול

- אז מה! מגיע להם

מה נשאר לך לומר?

ה' אמר שאסור. המשטרה תכלא אותך. כולם ישנאו אותך ויגעלו ממך.

(אין להבין מדברי שאני משווה בין לא לרצות להתחתן לבין רצח!!)
 

לפעמים כשהסיבות הפנימיות והמהותיות (וגם הפשוטות) לא מצליחות לגעת מספיק עמוק צריך להשתמש באמצעים יותר נמוכים של ציווי. כך גם כאן- אדם אמור להרגיש טבעית שהוא רוצה וחייב להתחתן, אחרת יש בעיה. אבל בגלל שלפעמים אדם לא מרגיש את זה או שהקשיים שיש קוברים את הרצון הזה, ה' ציווה אותנו כדי שנהיה חייבים בכל מצב.
בנוסף ציוויו של הקב"ה מקפל בתוכו עומקים בלתי רגילים שאנחנו לא בהכרח (או בהכרח לא..) נצליח להפגש איתם, ולכן כל דבר שאנחנו עושים (גם אם הוא טבעי לנו מכל סיבה בעולם) אנחנו מכוונים לקיים את ציוויו של הקב"ה.

אבל אם אנחנו מדברים על מקרה שאדם רוצה אבל לפעמים מרגיש חלש ומבואס- אז אני חושב שלדעת שלהתחתן זה חובה- זה דרבון גדול.

חזקיהו

קיבל נבואה על ידי הנביא ישעיהו שהוא ימות בעולם הזה וימות בעולם הבא שנאמר ''כי מת אתה ולא תחיה''-שאל אתו חזקיהו ''למה''?ענה לו ישעיהו ''מפני שלא נשאת אשה''-חזקיהו אמר לישעיהו שזה מפני שהוא ראה ברוח הקודש שהולכים להיוולד לו בנים רשעים וישעיהו אמר לו שזה לא מתפקידו לעשות את השיכולים של ה' יתברך,חזקיהו אמר לישעיהו שיתן לו את בתו לאשה...בטענה שגם חזקיהו וגם ישעיהו צדיקים ויכול להיות שלא יצאו לחזקיהו בנים רשעים..אבל זה לא עבד...זה רצון ה' יתברך.מחזקיהו מלך יהודה יצאו מנשה ורבשקה,מנשה רצח את סבא שלו(ישעיהו) ורבשקה היה שר צבאו של מלך אשור...אף על פי שיש דעה שאומרת שרבשקה הוא לא הבן של חזקיהו.

זה מדרש כמדומני

מלך יהודה קיבל דין מוות גם בעולם הזה וגם בעולם הבא לפיכך שלא נשא אשה.

אל תחליט לאף אחד את האמונות שלו.

את התשובה שלי כתבתי לפני כן.

יש הרבה דברים שיהודים עושים אפילו שהם לא רוצים...אם זה שמירת שבת,אם זה בעניין  לא לקיים יחסי אישות בזמן נידה...כמו כן,להתחתן.

אף אחד לא שואל אותך מה אתה רוצה או לא,יש חוקים.

מפני שאני רוצה להתחתן מפני שאני רוצה להיות מאושר.

אבל גם אם לא הייתי רוצה,אין לי ברירה כי התורה צוותה.

שמע,אין לי עצבים לזה עכשיו,אני במשבר.

ועכשיו אני צריך להתגבר עליו וללכת ללמוד,אז להתראות

אם אתה טוען שזו מצווה מהתורה, אני לא אתווכח איתך, אתה כנראה יודע יותר טוב ממני בנושא הזה.

יחד עם זאת נשאלת השאלה האם זה אנושי וריאלי שאדם יצליח לקיים את כל המצוות מהראשונה ועד האחרונה, ולעולם לא לחטוא במשהו.

אני סבור שאולי חוץ מיחידי סגולה, זה לא מעשי.

אומנם התורה לא אומרת לנו שמותר לנו לא לקיים מצוות מסוימות, אך בפרקטיקה מובן שכנראה רובם המוחלט של בני האדם, גם המשתדלים, לא יוכלו להיות נקיים לגמרי מחטאים או מאי קיום מצוות מסוימות. ולכן יש להכיר בכך, שיש אנשים שלא עומדים עד שלב מסוים, ולפעמים אף גרוע יותר - לא יעמדו כלל, במצוות מסוימות במהלך חייהם, לרבות מצוות נישואין.

נשאלת השאלה האם אדם כזה הלך עליו מה שנקרא. אני סבור שלא בהכרח. אני מאמין שבסופו של דבר, בכל הנוגע לענייניי העולם הבא, מה שקובע זה המאזן הכללי, סך הדברים שעומדים לזכותנו של אדם לעומת הדברים שעומדים לחובתנו.

ואם לאנשים מסוימים הסוגיה של נישואין לא עומדת לזכותם (כמו שלאנשים אחרים דברים אחרים לא עומדים לזכותם), אז מוטב לאנשים האלו להרבות במצוות ובטוב, כדי שיהיה להם מספיק דברים אחרים שיעמדו לזכותם. 

האם כשאומרים לאדם שמזווג זיווג מוצלח ש"יש לו מקום בגן עדן" - זה אומר שלא משנה מה הוא יעשה בהמשך חייו, הוא יגיע לגן עדן בכל מקרה?? אני חושב שממש לא. אני חושב שהמשמעות הפרקטית היא שהמעשה הזה מזכה בהרבה נקודות זכות ומעלה את הסיכוי לגן עדן, אך בסופו של דבר המאזן הכללי של הדברים שעומדים לזכותנו של אדם לעומת אלו שלא - הוא זה שיקבע לדעתי.

ולכן גם אם אנשים לא עמדו במצוות מסוימות, עדיין יש להם סיכוי לחיי העולם הבא אם יהיו להם מספיק דברים שיעמדו לזכותם. זו דעתי בכל אופן.

ומי שייקבע כמה זכויות וכמה חובות יש לאדם, אלה לא בני האדם, ששכלם, ראייתם והבנתם מוגבלים, אלא מי שבוחן כליות ולב, הלא הוא השם יתברך.

וגם אם אנשים מסוימים לא התחתנו, אך יש להם מספיק זכויות שמזכות אותם בעוד הזדמנות, בדמות גלגול נוסף, זה גם בסדר. העיקר לא להגיע לכף הקלע.

וכל זה אני כותב למרות שאני חילוני בכלל. אולי בגלגול הבא אני אהיה פוסק

ונסיים בברכת זיווג מתאים וטוב במהרה לרווקים (שאני אחד מהם, אגב)

אכן יש אנשים שלא מצליחים לקיים מצוות מסוימות (ואולי לכל אחד יש מצווה כזאת- אני מקווה שלא) ואנחנו לא אחראים לשפוט אותם- הקב"ה יראה כמה היה קשה להם ומה הייתה ההתמודדות וישפוט בהתאם לכל הנתונים. וגם אם אדם חטא בדבר מסויים עליו להתשדל לעשות טוב בעולם בכל המובנים האחרים.
 

ולכן אם אדם לא מצליח להתחתן- ייתכן שהניסיון שלו גדול מאוד ואני לא שופט אותו על כך. אבל כיון שזו מצווה חובה עליו לעשות כל מה שהוא יכול בשביל לקיים את המצווה. ואסור לו להגיד לעצמו- עזוב המצווה הזאת לא בשבילי- לא נורא אני יקיים מצוות אחרות. חובה להשתדל ולנסות.

כנ"ל לגבי כל מיני הבטחות של-'יש לו חלק לעולם הבא', זה אומר שזה מעשה טוב משמעותי שמקדם את האדם למגמה הנכונה בחייו, זה לא אומר שהוא יכול לרצוח ולשדוד ועדיין יהיה לו חלק לעולם הבא...

רק אחרי החתונה תבין כמה כל התקופה המתישה הזאת הייתה שווה כל פיפס

אין עניין להאריך יותר בהסברים כי זה כמו שאני יכתוב סינית

אתה לא מבין כמה אושר עוד מחכה לך פי אלף יותר מהטוב העכשווי 

חזק ואמץ בכל הכחח

את שלשלת הדורות.

התכוונתי, שהוא צריך להלחם נגד מחשבת הכפירה הזו במלחמת חרמה.

ובזכות זה יראה זרע יאריך ימים וגו' ושה' ישלח לו ברכה ושמחה בע"ה בקרוב.

הזיהוי ש"לחיות טוב" זה מה שנראה לך. אולי בקטע חברתי, כלכלי וכד'

מצב נורא בדור הזה

רחוק מאוד ממקום של קדושה וחיי עולם

(מבטל מעקב, סליחה..)

"בלי" ולהנות מזה. טוטאלית

צא ובדוק מה קורה אצל רווקים מבוגרים


טבעת שלימה של התנהגויות והרגשות, חיים לעצמם, אין להם באמת בשביל מי ומה. 
התוצאה= מרמור, לא תמיד יש חברים טובים לאורך זמן [לא אמרתי אין! אמרתי לא תמיד יש!], לפעמים גם רגשות שלילייים כלפי העולם.
סדרי עדיפויות שמאוד מושפעים מתחומי עניין אחרים- כך שאם הקמת הבית יהיה ערך שני או שלישי , זאת מגמת שיפור גדולה מאד


ככלל

אני חושבת שמי שלחלוטין לא רוצה להתחתן [לא משנה אם איש או אישה]- כדאי לבדוק למה ומה קרה.

המנגנון הטבעי שקיים אצל כל אחד [מעבר ליצר ההישרדות]
שייך ל "לא טוב היות האדם לבדו".
בכל מיני תרבויות והשקפות [אפילו לא שייך רק יהדות]- החתונה מגיעה מכל מיני סיבות ועניינים. 
אחת מהן נוגעת 
לרצון בסיסי לא להיות לבד. להמשיך [חיים/ קשר קרוב ולגרום לו להתבסס וכו' וכד']. לאהוב. לתת וליצור למען מישהו, לקבל משמעות לחיים....

יותר מכך- שותפות חיים בגיל מבוגר [ כאשר אדם כבר ביסס ומיצק את השקפת העולם שלו] 
עלולה מאד לחבל ברצון וביכולת להסתגל לאדם חדש, לוותר איפה שצריך וכד' ויש אומרים גם מצד המשכיות- הטיפול במשפחה ובהמשכה והאחריות- יכולים פחות לזרום ולהיות נטולי עול (כך שיהפוך ל "נועם עול" ולא "עול") 
ובאופן כללי- לנוע בכיוון שיגרום למערכת גלגלי השיניים לפעול בצורה מיטבית...
[אני לא אומרת לא קיים! קיים- אבל קשה מאד  ומתגלה אחרי הרבה זמן- יחסית למי
ששקוע בתוך עולם של "סגור לבד עם עצמי " (זוהר ארגוב שם,שם...)]

אני לא נכנסת כאן לגזירה מול בחירה- 
אלא רק לעובדה שלאורך זמן החיים לבד- לא מעניקים את התחושה שנוצרת כאשר חיים בזוג ומקימים משפחה.

ועוד נקודה, @שי גבסו

@שי גבסו
אני חושבת שאם ניגשים לחיפוש ממוקד יחסית [לאיזה סגנון מתחברים, אילו ערכים חשובים לי, איך אני מסתדר עם הצד השני על מנת כמה שיותר הבסיס המשותף יהיה רחב דיו גם כאשר נוותר ונבוא לקראת]
ויחד עם זאת- בראש פתוח, באמונה ובשמחה-  
הדרך יכולה להיות קלה הרבה ייותר משנדמה.

האכזבה והמרור שאתה חווה עכשיו מראים לחלוטין במהותך לא משלימה עם הלבדיות שאתה למצא בה, ומחפש ורוצה- על אף היאוש הרגעי וה"שבירה שאתה חווה לפעמים.
וזה לבד ומראה שאתה "על הגל הנכון" , הרי אם לא היית רוצה בכלל, לא חושבת שהיית כותב את הפוסט בצורה כל כך אמיתית וכזו שתובעת תשובה שתניח את דעתך...

[שמעתי פעם משהו יפה-
למה מרור הוא חלק מהדברים שאומרים בפסח? "פסח מצה ומרור"? הרי מרור הוא סמל השיעבוד והקושי.
התשובה היא שבעומק המרור- גנוזה הגאלה. ההבנה שאנחנו במהות נמצאים בכלל בהוויה של גאולה ולא שייכים כלל לצד ההשתעבדותי כי עבדי ה' אנחנו- עצם המהות האמיתית שלנו- מאפשרת לנו את השחרור ואת היציאה אל הטוב. לכן המרור- תחילתו מר אבל ננוז בו טוב גדול שמתגלם בסופו ה "מתוק יותר"....]


ומילה לסיום- אין מישהו ש'נתקע' לאורך זמן- סתם ב'טרמפיאדה' הזו של השידוכים. ובאמת כ"א בסוף מוצא את ה "טרמפ" איתו ממשיך למחוז חפצו.... הטרמפיאדה הזו היא זמנית.... תנסה לזכור את זה,  טוב?? בעיניי,
 יש הרבה עידוד ונחמה בזכירה הזו....


יה"ר שהקב"ה יאיר את דרכך בטוב!

ובשביל לזכות בטוב יותר שווה להשקיע, מה שאומר גם לקחת סיכונים.

היה פה שירושר מאוד דומה לא מזמן של מישהי - עניתי שם תשובה יותר מפורטת. מוזמן לחפש....

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?