המלך בשדה זה כמו במעשה ממטר והמנגינה השמחה בכלל לא קשורה למילים.
והיה כיף להיות לבד בחדר.
ביום שני קמנו בבוקר והלכנו למשרד והיו שם איזה מאתיים בנות וזה בכלל לא התפקיד של הרב וסתם מעצבן ומה אני עושה פה ואני לא אמורה להיות כאן ומנראלהם ועוד כלמיני כאלה.
חמשושיות קטנות חמודות ממש.
ורבקה רואה אותי -מה, גם את מחכה לרב?מה..?לא מתאים לך.. ואני בפנים מתפוצצת מצחוק אבל נחמד שחושבים ככה
ולא נכנסנו כי היינו צכות לחכות ואז שיחה ועצבים של כולם ומן גיבוש מצחיק כזה וכולם עצבניות ביחד על אותו דבר והחיים תותים.
ואז ואז ואז.. אה כן. הראש כבר לא היה איתנו כמובן והימרחווותת. ואז שתיים וחצי והיה לו שיעור אז תבואו בשלוש ועשרה אז סתם עוד חיכינו וחיכינו וזה היה ככ ככ בזבוז זמן!משהו באמת נוראי. ואז באנו בשלוש ועשרה ואני עוד חיכיתי בחוץ אז קשקשתי כאן בינתיים מהמחשב בחדר מורות ואז נכנסתי וכבר עבר 4 אז אין טרמפ ועבר אפילו 4 וחצי אז עוד יותר אין טרמפ וחם ואינלנו כח ללכת ועוד קצת בזבוז זמן ועוד קצת דיבורים ואז אוקי הביתה. באיזה חמש טרמפים! שניה אני יספור, אה סליחה בארבע. פסדר, זה גם הרבה.
ואסנת ואביגייל היו אצלנו והלכו ממש קצת זמן אחרי שבאתי אז קצת באסה אבל לונורא בסדר.
וגם היה לי כיף שהגעתי הביתה בדיוק בשקיעה.
אווקי ואז יום שלישי. אז הלכנו וחזרנו ובזבזנו את הזמן המון שוב. ולא התקדמנו בעבודה ולא ישנו גם אפילו. ואז קראנו את הנערים מביתן 3 שזה ספר ממש נחמד ומעניין למה היא הביאה לי לקרוא אותו ואם אמורה להיות לזה עוד סיבה חוץ מזה שהוא יפה. ויש שם משפטים ופסקאות חכמים ויפים גם מחוץ לסיפור אז אני צכה לקרוא אותו שוב.
להיות מחנכת או מורה לתנך או הלכה זה הרבה אחריות.
פעם ילדה אחת בכיתה ב זייפה את החתימה של אבא שלה, לא רגע מהתחלה. זה הולך ככה-
היה להם מבצע בכיתה על לימוד פרשת שבוע ומביאים חתימה מההורים ביום ראשון וכשיש 10 חתימות מקבלים פרס. אז יום ראשון אחד היא שכחה להביא חתימה וזאת היתה בדיוק החתימה האחרונה מתוך ה10, אבל היא כן למדה, אז היא ניסתה לחקות את החתימה של אבא שלה וזה לא ככ עבד כי בכ"ז היא ילדה בכיתה ב.. אז המורה הסתכלה על החתימות ואמרה - שבוע הבא תביאי עוד חתימה ותקבלי פרס, טוב? איזה מורה טובה? !
בקיצור ככה.
יום רביעי..הוו יום רביעי.
הלכנו למנשה אין מנשה הלכנו לכניסה היה שם חסיד אחד ואני לא עוצרת טרמפים עם חסידים. כלומר כשיש חסידים באיפה שעוצרים. אז הלכתי לדשא וישבתי וחיכיתי שהוא ילך. ופיתום המורה עדינה עוברת אז ראיתי אותה אבל היא לא אותי אבל לא ציפיתי שהיא תראה, אז סבבה. ואז גם עבר האוטובוס של תשע שהתחנות שלו בכלל במקומות אחרים.. בקיצור...
חזרנו הביתה ובזבזנו עוד זמן וככה היה לנו שבוע נהדר של בזבוז זמן למופת. איזה כיף לנו? ממש! (זה היה נורא ואיום. 
אל תנסו בבית.) ואז היה צהריים והלכנו לאוטובוס של 3 וטאטאדאם! הוא כנראה יצא מוקדם או משו כי אני הייתי שם בזמן אבל הוא כבר היה במקום אחר. איזה יופי!
אז שוב הלכנו לכניסה ועצרנו טרמפים ויהודי צדיק חמוד אחד עצר ולטרון אבל בסוף נחשון כי הוא נסע מנחשון וטרמפ לבאר שבע שהיה צריך ליסוע מכביש 6 אבל הכניס אותי עד המועצה והגענו לאולפנא. פוו ברוך ה'!
ובלילה מסתבר שנעה והודיה ביקרו את רננה וזה היה בזמן שעשינו את התיקים ונכון!חצי מהיום גם עשינו את התיקים! יוו מזל אז לא לגמרי בזבזתי את הזמן כי באמת עבדנו עליהם הרבה..
והלכתי לשמה ופיתום רחל אורה ויעקב יצחק ורחל אורה מזה בלונדינית. ממש ממש. וענקית כזאת ויאו הם חמודים.
והיתה התוועדות בערב ומי שפה שדיברו עלזה שלבנות אין התוועדויות ואוירה וכלזה אז לוניראלי שאתם רואים אתזה אבל אצלנו יש. ואפילו הביאו משקה! אעלק משקה, מיץ ענבים אדום לקידוש והבדלה. ונעמי שלא מוכנה להגיד לי מי אלו והם עשו לה שיחת אזהרה וכלמיני קשקושים. חצופות. סתם סתם לא חצופות זכותם לגמרי.
ואז
שירה שלום, מה קורה? מה עניינים? מתי הגעת? מה נשמע? את ייודעת שהיית יכולה להגיע בבוקר כן? בלה בלה בלה.... חפירות.
ואז השיעור. ובאתי להכנס והרב שם. ולורוצה שהוא יראה אותי אז ברחתי ובאתי להכנס מהצד השני ויוו איזה יופי בדיוק הוא יצא וראה אותי. מה את לא נכנסת? נכנסת נכנסת.. נו אז הוא התחיל. קחי כיסא. אז נכנסתי לכיתה לקחת כיסא. למה לא נכנסת? עשיתי הקדמה.. ואז-- הייתי בטוחה שהוא הלך משם. כי זהו לקחתי כיסא ואני עוד שניה יוצאת ונכנסת לשיעור, אז אמרתי ביני לבין עצמי אבל קצת בקול -בגלל זה לא נכנסתי. אחח! ואז הוא היה שם. אינלי מושג אם הוא שמע או לא כי הוא לא אמר עלזה שום דבר וגם היה טיפה עסוק, אבל זה היה לא נעים.
ולפני ההתוועדות היתה שם בת מצוה והלכתי לראות אנשים חמודים וזה קצת אומלל לפעמים להיות בת של רב חשוב והמון שאלות ויחס אחר כזה ומעצבן. ככה נראה לי לפחות. על המעצבן כאילו.
ואז ההתוועדות והפרענו והכל באשמת הנעמי הזאת אז ברחתי משם והלכתי למזכירות ונעה היתה שם ואמרתי לה שאני עוברת אולפנא אז היא אמרה - שירה,כבר עבדת עלינו כמה פעמים עם הסיפור הזה. אז אמרתי לה -לונכון!זה לא היה כמה פעמים!זה היה רק פעם אחת. כי באמת פעם אחת בכיתה י עבדתי עליהם שאני עוברת.לומשנה. וגם אפרת לא האמינה לי בארוחת ערב. חצופה. וואי, חצופה זאת מילה של נגר.. זה גם חלק מהדברים שהיא אומרת.
אז זהו. ואז צעקתי עליה איזה משו לוזוכרת מה, וגם לפני זה שהיא ביקשה ממני להעיף ת'עכביש בחדר ולא הפסיקה לדבר צעקתי לה- תשתקי! חח אוי מסכנה 
אז עכשיו אני אגרסיבית. וזה לא מתאים לך. ולא את. ומה קרה לך. אז אני צכה שהיא תשכח מזה. או שבעצם מכפת לי כי אני עוברת
אוקי ויום חמישי! לילה קצר קמים בלחץ. אנשים לא יודעים להעיר. חוסר ארגון. יותר טוב מפעם שעברה אבל הרבה מאוד דברים היה אפשר להכין לפני הלילה הזה וככה היו נחסכים הרבה כעסים וכולן היו יותר רגועות. יאלה לומשנה. מסקנות ותובנות שאין למי להגיד אז כותבים כאן.
נוסעים נוסעים נוסעים. כתובת אש שלא עובדת. נגמרו הגפרורים. הלך לי המקדימה של האגודל מלחיצות על המצית. הלך המצית. קיצר היה נחמד. ואיך היא לא מתבאסת לפחות לא בקול, זה מדהים.
אנשים זקנים שאם הם יהודים הם מסכנים ממש וחבל עליהם כי אם יש לכם כח לקום בכזאת שעה כדי לשחות כבר הייתם הולכים למקוה ולנץ.
והכתב השבעה ותמיד את עושה אתזה.
פעילויות. פיתות. טאבון. פקחים. אישרו לנו הפקחים. עוד פיתות. הפרשת חלה! אעין אש. עוד עצים. עשן. איש מלחיץ בטרקטור קטן שכמעט פינה אותנו ואת האש עם כל הפיתות והטאבון ביחד. בסוף לא. אבל זה היה מלחיץ ודפק לנו הלב גם כמה דקות אחכ.
וזהו לדברים המעניינים ובסוף עשינו קצת מלחמת מים עם רונית וחסידה וצורי אז זה גם היה כיף.
וחמשושיות חמודות ממש והם באמת אחלה חמישית וגם האימהות שלהן חמודות.והאלה שפירגנו אז הכי.
נמלים אוהבות בלו וכל המשקים האלה ששותים כדי להתעורר. סתם אם מעניין אתכם לדעת.
ואולפנא לסדר ת'דברים ואז מדרשה כי התלבטות ואז הדר יעצה לי ללכת אז הלכתי ואוטובוס ועוד אוטובוס ואשכרה 45 דקות מהצומת עד הבית! אבל ב"ה שלא חיכיתי כלום והאוטובוס השני בא ממש מיד.
ואושר הזה ממש הורס לאמא את הבריאות וזה נורא עצוב ולא נחמד בכלל.
ונכון עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל? אז גם כי אתה ה' באש היצתה ובאש אתה עתיד לבנותה. ובונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס.
אז זהו. יש ת'דברים שאתה רואה שהם טובים והם כיפים לך והכל נחמד ויש את הדברים שלא.
אבל כשיש את הידיעה והאמונה הזאת שבסופו של דבר הכל טוב והכל מכוון מלמעלה אז לא אכפת לך משומדבר.
רק שצריך לחזור בתשובה וזה תלוי בנו כי אם לא נעשה אתזה מי יעשה אתזה..
ולהסתכל בעין טובה, לשמוח, להודות להתפלל לאהוב ולהאמין.
וואי אנשים שמגיעים עד כאן, באמת לא יודעת איך אתם קוראים את כל זה. אני הייתי מפסיקה כבר מזמן
טויב אז איזה טוב ה'!
ותודה שהייתם איתנו=) 
תן לנו לב- לב כרצונך!
)
