ובהתאמה הבריאים הם הרוב ויש מיעוט של חולים, נכון?

אז מוזר רלי שזה נפוץ..

מבהיר - מדבר מחוסר ידיעה מוחלט, ובטח מחוסר הבנה בתחום בכלל ואצל בנות בפרט.

למה הזהות המינית כ"כ מבולבלת?

תרבות חילונית?

רק שאני שואל

מה גורם למתבגר/ת לנתב את הבלבול הזה לכיוון הנ"ל?

זה לא התרבות שהם (הנוער) מקבלים מהקבלה בציבור של אנשי המשכב זכור ודומיהם?

מקווה שגם לא אצטרך להתעסק איתו.

תודה בכל אופן..

גם @שוברת גלים

תקרא את מה ששוברת ואהבה בתענוגים כתבו. מסכימה איתן.

ועוד קצת הרחבה...

לגבי בנות... בגלל אולי שאצל בנות יותר מחפשים את הקשר הרגשי הזה, את מי ומה לאהוב, ולא תמיד זה מתבטא בצורה נכונה,

ואז מוצאים מישהי שיש לה אופי מדהים והיא פשוט מושלמת ואין עליה, והופה- יש לנו תסבוך.

ואז רוצים שהמישהי הזו תשים לב אלינו גם. ותאהב אותנו גם. 

ולפעמים זה עובר ולפעמים זה מחמיר.

בנות שגם חשופות לכל מיני דברים שהשם ישמור מתחילות לקשר בין זה לאהבה שהן רואות בסרטים וזה, ומתחילות גם לחשוב שהן מאוהבות...

אבל זה לא אהבה ולא כלום. זה חסכים רגשיים ושאר חוסרים, ופורקן לכל מיני יצרים שמתעוררים בגלל גיל ההתבגרות, כמו שכבר הסבירו.

וכן, זה נפוץ, וזה לא כזה גרוע, וזה עובר. פשוט יש בנות שנלחצות ומתחילות לחשוב שמשהו לא בסדר איתן מבחינה מינית בגלל זה.

זה מוסכם בציבור הדתי?

אני לא הולך לברר את זה.

פשוט קשה לי לקבל.

זה פשוט נפוץ.

ולרוב אם לא מתייחסים לזה זה פשוט עובר, כשמתחילים לפתח אתזה ולהתבוסס בזה זה רק מחמיר את המצב משום מה.

זה כמו הערצה.

תשאל כל ילדה לא דתית, וכולן מעריצות של מישהו. זמר או מישהו אחר... 

זה כמו לחפש מודל לחיקוי כזה, אז מוצאים מישהי כזו במציאות ומעריצים אותה פשוט...

אין לי איך להסביר.

זה לא גרוע! וזה לא כמו בנות עם נטיות ח"ו. זה פשוט שלב בהתבגרות כזה...

רק אני חושבת ככה?

ובל מקרה לא נראלי מתאים לדון על זה בפורום הנכבד הזה, אז אני מפסיקה.

לא. זה לא כ"כ נורא. 

כל עוד הדמות היא חיובית אז זה בסדר ב90% מהמיקרים. זה עובר אחרי קצת זמן.

דבר שני יש הבדל גדול בין גירוי למשיכה מינית זה 2 דברים שונים, אם תרצי אני אסביר בפרטי בשמחה 

אז יש לך חברות נשואות שחשבת שהן אוהבות בנות- זה שהן נשואות לא הופך את זה לזה שהן לא אוהבות בנות. אני מכיר אישית בנות שגם אחרי שהן התחתנו הם המשיכו להיות בארון. 

לגבי הבחורה עם החבר- יכול להיות שהיא נמשכת לגם וגם.

לא בהכרח מראה על בעייתיות ממשית.

במיוחד בחברה נפרדת ועוד יותר בפנימיות.

דורש התייחסות וטיפול, אבל לא להלחץ.

או בשמו היותר ידוע, "תסבוכים"...

אני מכירה חברות שהיו מתוסבכות, היו מתוסבכים עלי, כל התיכון היה חגיגה אחת גדולה...

א. זה עובר.

ב. את באמת בגיל צעיר, ובגיל ההתבגרות כשההורמונים שלך משתוללים ואין בנים בסביבה... זה מה שקורה.

ג. זה לא נקרא משיכה לנשים, בלי לפרט. זה תסבוך. זה שונה.

ד. אם את מרגישה שזה באמת רציני ומחמיר, תדברי באמת עם יועצת או הטלפונים האלו שנתנו. 

ה. בהצלחה.

איפה שאני למדתי ואיפה שבנות שאני מכירה למדו זה היה נפוץ,

אצל החברה שאני גדלתי בה זה היה נפוץ,

ואני מצטערת שהכללתי את כל הבנות, באמת לא יפה מצידי. 

התכוונתי רק שזה דבר שקורה.

הכינוי "מתוסבך/ת" ידוע שם (גם אני חשבתי להזכיר), וזו גישה בריאה שלא מייצרת בעיות שלא צריך.

תגדל, תישאר סתם אהבת חברות נורמלית, שזה דבר טוב.

יש הרבה הרהורים בגיל ההתבגרות..אם זה הרהורי כפירה ואם זה הרהורי לגבי המין שאליו אתה נמשך...אולי זאת רק ההתרגשות של הניסיון אבל זה לא באמת כך.אל תכניסי לעצמך לראש שאת לסבית עדיין,כי אם את לא...אז חבל לשכנע את עצמך שאת כן

לא מבינה איך יש לכמה מכם את האומץ להבטיח שזה יעבור.

אני חושבת שנכון להסביר שזה דבר שקורה הרבה ושבהרבה מקרים זה עובר כשמתבגרים. אבל מכאן ועד להתחייבות שזה יעבור לבד? אולי הרגשות שלה יותר עוצמתיים ממה שהיא הצליחה לבטא כאן במילים, או מהרושם שאנחנו מצליחים לקבל מהמילים?

מצטרפת לכל התגובות התומכות וכמובן להמלצה לפנות ל"חברים מקשיבים". אין שום סיבה שתתמודדי לבד כשאת יכולה לקבל עזרה ותמיכה כמו שצריך מאנשים שבאמת מבינים בתחום.

נשמה, 

אני לא יודעת ממה נובעת המשיכה שלך,

זה נכון שהרבה פעמים יש בלבולים, במיוחד בתוך העולם ההזוי שאנחנו חיים בו.

מצד שני, הרבה פעמים זה קצת יותר מזה.

ומה שחשוב לדעת שדווקא בגיל הזה, שבו מעצבים את מגלים את המיניות שלנו, טיפול נכון עוזר להבין עד כמה זה בלבול של גיל הנעורים, או קצת יותר מזה, ואם זה יותר מזה, מטפל ירא שמים, יעזור ויתן כלים כדי לא להשאר במצב.

אז דבר ראשון , אל תהי בלחץ, את צעירה, ושום דבר עדין לא סגור ומוחלט, הקב"ה עוזר ויהיה טוב

דבר שני אני מציעה לך לפנות לעזרה.

אני לא יודעת אם רלונטי, אבל לפעמים מורה או איש צוות  אחר ממש יכולים לעזור.

חברים מקשיבים זה גם כתובת מעולה.

ממש ממליצה לך לפנות למרכז בקדושה 0737416200

www.bekdusha.co.il

זה טבעי שחלק מההתפתחות של החלק המיני הוא בילבול. אין מה להיבהל או להתרגש.

זה לא אומר עלייך שום דבר מעבר לעובדה שאת נערה שמתבגרת.

חשוב לדעת שהאהבה שאת מרגישה כלפי הבנות הללו- אינה אהבה כלל וכלל, אלא התאהבות,

והתאהבות היא פשוט תוצאה של מצב הורמונלי. שגורם לנו להרגיש ככה.

אהבה היא דבר עמוק בהרבה, שנבנה לאורך תקופה בין אנשים שמקדישים לבנייה הזו, הרבה השקעה.

ההתאהבויות יחלפו, כי הן תמיד חולפות, גם אם הן היו על בנים.

בינתיים את יכולה לפנות למקומות שהציעו לך למעלה, "חברים מקשיבים" לדוגמא.

אין לך מה להילחץ או לפחד מזה- זה טבעי ולגיטימי ולא מגדיר שום דבר ביחס אלייך.

"מה נשמע?." הגיבורה- כל הכבוד שחיפשת תמיכה! ממ הבעיה היא שפה זה לא כל כך המקום. אפילו לא כל כך ממליצה לך לקרוא את התשובות של החבר'ה לשירשור..

הייתי שולחת אותך לחברים מקשיבים אבל באמת שבשאלות/תהליכים שכאלה אין תחליף לשיחה עם אדם חי ומדבר ומחבק שידע לתמוך ולכוון נכון. וגם להבין ולהשתתף- בחוויה, בהתרגשות, בעצב, בבילבול. 

אולי כן תאזרי אומץ לדבר עם ההורים?.. או דמות בוגרת שיש לך דיבור איתה ושהיא מתאימה? (שלא תשפוט, שתוכל להכיל ולהבין וגם לייעץ) - דודה, חברה מבוגרת יותר, מדריכה, יועצת, מטפלת (כדאי לכל אדם כיום ללכת לטיפול, במיוחד מי שיש לו שאלות משמעותיות בנוגע לעצמו ורוצה לעשות קצת סדר ורוגע)

בכל מקרה את יכולה לכתוב לי באישי אם את רוצה.

בהצלוחה אחותי!

אני ממש אוהבת שמנסחים את הדיעה שלי בצורה הרבה יותר מדוייקת ממה שלא היה יוצא לי גם אם הייתי ממש מנסה.

היא רק בת 14.. חח כדאי שכולנו נצא מהר מהסטיגמה המזיקה שטיפול זה רק במקרים קשים ונוראיים.

אני הולכת להיות מטפלת אי"ה והתנסיתי בחיי בטיפול ולדעתי כל אדם, במיוחד בימינו- כאלה מחשבות עמוקות ורגשות ובאמת גם יצרים- זכאי לשבת ולדבר ולעשות סדר. חז"ל קראו לזה "עשה לך רב וקנה לך חבר". 

תוכלי לראות שכתבתי ששיחה עם מישהי מבוגרת גם היא אולי תהיה מועילה.

ממש לא התכוונתי להגיד שהיא חולה באיזו הפרעה נוראית וחייבת ללכת לטיפול. 

לדעתי, התגובות של השירשור הרבה יותר מאיימות- הן אומרות לה, בקיצור : "את מדמיינת ! זה יעבור לך צי'ק צ'ק".. ואת השימוש במילה "כזאת".. לא אהבתי. 

אילו אמירות שבאות מבורות. ובורות יכולה לגרום לאדם להרגיש בודד ואשם ואפילו לא נורמלי.

אכן, פעמים רבות, אבל ממש לא תמיד זו חוויה רגעית שחולפת, אני אומרת מהכרות עם לא אחת ולא שתיים, שחוות עד היום משיכה גם לבנות מינן ונשואות באושר עם ילדים. 

בטח שאין להכנע ליצר וללכת אחריו בזרימה כמו המצעדים המביישים שמתהוללים ברחובות. אבל לדעתי יש עניין לאדם להכיר את עצמו, בלי הדחקות, בכנות ובאומץ לב. ובתחבולות תעשה לך מלחמה.

בהצלחה לפותחת השירשור, נשמתי! החיים יפיפיים במורכבותם. 

אני צועדת במסע חיי ומאמינה בגישה שונה מאוד מכמה דברים שכתבת.. אני קצת בהלם תרבות פה. מעניין אותי בת כמה את... גם מפתיע אותי כי בזמן הקצר שאני פה אני תמיד נהנית לקרוא את התשובות שלך ולרוב מזדהה.

קודם כל, אגיד מה אני כן מסכימה, צודקת, אולי לא צריך ללכת לטפל, זה באם נערה מוצאת מישהו לדבר איתו. וכמובן בלי לחץ ובעדינות עם עצמנו. יש כאלו שלא טוב שיפתחו את העניין ויחפרו עליו וכל אחד מתמודד עם דברים אחרת. 

ולמרות זאת,

ממש נדהמתי לקרוא את המשפטים האלה, ברשותך אצטט:

* "מה יחשבו עלי?", "אם אני צריכה טיפול- אני בעייתית". כדאי שאשמור את זה בבטן.
(זה גם ככה נושא רגיש)

* תחיה כל החיים בתחושת פחד שהיא כזאת.

* רוב הסיכויים שהיא לא באמת תדבר על זה עם מישהי במציאות. זה מפדח.
אז בשביל מה להלחיץ?

אוי ואבוי ואבוי..

ממש נגעת בשורש של בעיות גדולות שיש בחברה בכלל ובמגזר שלנו בפרט..

השם ירחם. הדבר הכי גרוע שנערה יכולה לעשות, ובעצם כל אדם, זה להגיע לבעיה, התלבטות, קושי ואפילו משבר- ולא ללכת לדבר עם מישהו מתוך פחד או פאדיחה. לא הביישן למד. כאילו זה מה שחסר לנו.. שאנשים יאכלו את עצמם מבפנים ויגיעו לדימוי עצמי מסובך / שנאה עצמית / לא יכירו את עצמם בכלל כי יתקשו להתפתח- בגלל ביישנות ופחד משיפוט. בלי להפחיד אנשים מגיעים להתאבדויות לא עלינו בגלל בדידות במשבר. 

אני לא הולכת בדרך כזאת בעבודה הנפשית שלי עם עצמי.

אני- ברגע שמגיעה לאיזו התלבטות משתדלת להתמודד מול העניין, כל עניין בדרך הנכונה לו, ומחפשת את העיצה הנכונה. אין מקום לבושה בסקשן של הנפש, והלב לצורך העניין. ומתפללים לענווה.. השם שלח אותנו עם תיקון לכאן ואנשים מסביבנו כדי לעזור לנו, מי אנחנו שלא נעשה את העבודה שלשמה נשלחנו לפה?

הפחד משיפוט,בעיקר בנושא כזה, זה עניין שצריך לעקור מהשורש. לא כקליפה של ה"מצעדים" הנ"ל.. אלא באמת בצעדים שננקטים בציבור שלנו לדיבור יותר פתוח על מיניות.

ואם אח"כ למישהי קשה בחיי האישות עם בעלה? היא לא תדבר על זה כי תתפדח !??

לצורך העניין אני לא רואה הבדל.

וכמובן, חוזרת שנית, אולי יש עדיין שרואים טיפול כדבר מביך או ל"אנשים בעייתיים", אני בעד שנתאמץ ביחד לשנות את זה. בעידן שבו אחוזים כ"כ גבוהים סובלים מדיכאון/ חרדה/ הפרעות מכל מיני סוגים אין לדעתי מקום לבושה ול"חרם חברתי". יש מקום לתמיכה וחיבוק של החברה. כן זה תהליך, אבל צריך לשנות את דפוס המחשבה הזה שלנו, יקח כמה זמן שיקח.

אולי לא התכוונת לדברים כמו שפרשתי. בכ"מ זה הציף לי את זה וחשבתי לשתף כאן ואולי זה יעזור לכולנו. שנזכה לגדול.

לדעתי, תשתדלי להחיל את זה בעיקר על הצד של האישיות של מי שאת מסמפטת,

לראות שהיא בן אדם טוב - ולא להתעסק בכך יותר מידי. 

ובמקביל - למצוא דברים משמחים שיעסיקו אותך, להרגיש את הטוב שבעצמך, לשמוח - לתפוס קצת מרחק מדברים שגורמים להרגשות חזקות מידי, ולא לחשוב על הנושא הזה יותר מידי. בעז"ה יש להניח שיפוג.

זו ענ"ד.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?