אני בעד. ממש ממש
מחר?![]()
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
אני בעד. ממש ממש
מחר?![]()
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
לא תמיד הסובבים אותו יודעים מה בדיוק זה אומר.
מקור: המוח שלי. הוא די אמין 
אדם הוא יצור חברתי.
כיוצר קשרים ותקשורת - חלק ממערכות הקשרים הם מבוססות חברה.
לרוב אדם יצור קשרים עם מי שדומה לו באופיו/ מעניין אותו מצד מסויים.
טבעי שחברה משפיעה על האדם.
כשאדם יחבור לחבורה "רעה"- אנחנו נזהה בו [לפעמים ] סממנים לכך.
מביא הרמבם שם
ש עדיף להתרחק מאנשים רעים ולהיות בודד מאשר ללמוד מהם.
[=אוי לרשע לאוי לשכנו]
זה היסוד הנפשי
אז ההגיון אומר שאצל חבריך יש מאפיינים שנמצאים אצלך.
אתה אוהב מוסיקה מסויימת כי היא יוצרת אצלך תחושה טובה על ידי זה שהיא מניעה שריר מסויים אצלך
ואז נוצרת אחדות בין הבפנים לבחוץ וזה נקרא משיכה, אהבה וכו'.
על אותו עקרון אנשים מתחתנים כי דמותם משתקפת במראה חיובית
אולי גם זה מה שמזין את כל האהבות כולן אולי אפילו אהבת ד'
ומצידו של הקב"ה אולי הוא כביכול רואה את דמותו משתקפת בנו ולכן אוהב אותנו
לפעמים אתה נהיה חבר של מישהו לא כי הוא מזכיר לך את עצמך
אלא כי הוא משלים בך משהו שאין בך
או שהוא נראה לך כמו מה שהיית רוצה להיות
או שאתה מרחם עליו
או שהוא מרחם עליך
ויש עוד מיליון סיבות.
בס"ד
אני חושבת שאנחנו נמשכים לאנשים שאנחנו יכולים לראות את עצמינו בהם
אם זה חלקים גלויים בנו ואם כאלו שאנחנו מדחיקים
ואנחנו אוספים אנשים שנותנים לנו לגיטימציה להיות אנחנו
אז אולי כן
מכלול החברים שלי = אני.
דיף לצאת מהעולם הוירטאולי כמה שיותר מהר ולחשוב למה ואיך פותרים את זה
(אבל גם אם הייתי תוכנת מחב הייתי אומרת את זה
)
אני אומרת- נכון חלקית
ממש לא לכתחילא.
ממיר קשר אמיתי עם אנשים מהמציאות.
במציאות
מערכת יחסים חברית מצריכה יכולת תקשורתית, מסירות
ועוד כמה דברים
שלא בהכרח קיימים פה.
מאחורי המסך יכול לשבת כל אחד
ואנחנו לא יכולים לגמרי להיות בטוחים בקיום המערכת החברתית הזו.
חוץ מזה
שהיא לא תמיד מאפשרת יכולת תקשורת וחוסמת את היכולת הזו שכן קיימת- ביחס לאנשים שעוד מקיפים אותנו.
השהות כאן יכולה - וזה חבל- לקלקל ולחבל בפוטנציאל החברתי- האישי.
וורבליות אמיתיות.....
יש חברותי יותר ויש פחות. אבל אם תקח את זה בתור משימת חיים כמו קשר עם הבורא, עבודה, או כל דבר אחר שאתה מתאמץ עליו אז תראה שיפור. ז"א ייעוץ ראשוני בשיחות וקבלת הדרכה מעשית למשימות.
אנשים מצליחים להטות את הנפש שלהם בדברים עצומים (יש אנשים שמתגברים או משתפרים ב עישון התמכרויות , אוטיזם, משיכה לבני מינם, מחלות נפש וכו') אז הגרילו לך התמודדות. סבבה. אין שום סיבה להרים ידיים.
מספיק שתמצא קבוצת פייסבוק שנפגשת פיזית סביב נושא שקרוב אלייך כבר התקדמת.
גם אם אתה ביישן, מגמגם, ולא תדבר מילה בחצי שנה הראשונה.
העיקר לא לדפוק חשבון. ללמוד מפרס - עושים. לא מחשבנים. בהצלחה.
"להשקיע בוירטואלי" זה יעביר לך את הזמן יופי. מעבר לכך - נאדה.
זאת אשליה כי אם מטרתך להקשר לאחרים זה אפשרי אך ורק אם אתה רואה ומדבר איתם.
אתה מבין את זה לבד אני מניח.
תמצא לך קבוצות שמשלבות וירטואלי במטרה להפגש מפגשים שבועיים.
יפה 5 דקות שיחה עם מי שאתה לא רוצה משנה שלמה מול מסך.
זה בדיוק מה שאמרתי. וחצמזה יופי לך שהצלחת! דבר גדול.
אבל קשר הדדי זה אחד מתענוגות הנפש היותר גבוהות.
לכן אנשים מתחתנים. ולכן אנשים מולידים ילדים.
ולכן אנשים משחקים עם נכדיהם.
הם שואבים הנאה מזה.
מישהו עם התמודדות חברתית. זה הבעיה בוירטואלי.
אבל טוב שאמרת לי.
חוץ מ2 המשפטים האחרונים.
אני דווקא חושבת שהתקשורת הוירטואלית יכולה לעזור לפםתח מיומנויות שאפשר להשתמש בהן גם בחוץ.
חבל 
זה מדכא.
ולמה את פה אם ככה?
כנראה לאלה שיכולים לבחור בקלות.
ולא אלה שחווים קשיים. (ונוחלים גם הצלחות כמו סיפרת)

הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
קטן מידי.
תעבור למצב מחשב
ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה
החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.
עכשיו הכל מובן.