לא בטוח בכלל שאת אמורה לצום מלא.

מצרפת שיעור של הרב דב ליאור שליט"א בנושא:

https://mail.google.com/mail/u/0/#search/%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8/149da7df9d8f8952?projector=1

מה שממש עוזר במקרה כזה: לקחת בקבוק תירוש ולשפוך כל פעם קצת בקערה של קורנפלקס, וכל עשר דקות בערך לשתות בכף מהקערה. אם התירו לך לשתות לשיעורין, לא לשתות מים, אלא דברים מזינים יותר- הכי מומלץ תירוש ובירה שחורה.

ולהתכונן לאכול טוב ולנוח גם יום אחרי כי יכול להיות שבאמת החלב לא הספיק לה יום קודם,והיא תרצה להשלים.

בס"ד

והנקתי כל הצום.

אני ממליצה לאכול קוואקר החל מעכשיו ועד יום כיפור.

אני מכינה עוגיות.

זה מעשיר ומרבה חלב.

וגם עוזר לצום.

זה ממש לא כך!
זה יום הכיפורים וזה צום מדאורייתא!
ולא מתים אם צמים גם בהנקה!

וגם החלב לא נגמר בכמה שעות...

ברור שזה לא קל אבל מתמודדים ומכינים את הגוף טוב.

אני בשנה שעברה גם הייתי עם תינוק בן חודש וקצת. הנקה מלאה.

זה לא היה קל. במיוחד לקראת הסוף...

אבל עבר ב"ה!
 

מה שכן- לשתות המון בשבוע שלפני הצום...

לאכול אוכל בריא ומזין ולא קשקושים...

ביום שלפני הצום לשתות מיץ ענבים. עדיף הלבן ולא האדום!(ככה יועצת הנקה אמרה לי.)

בצום עצמו- לא להתאמץ.

לנוח בחדר ממוזג ואם יש ילדים גדולים- לדאוג לעזרה.

אני הכנתי לי גם מנות שאובות בשבועות שלפני ולקראת סוף הצום נתתי לו חלב שאוב מחומם בבקבוק.

אחרי הצום לשתות מיץ ענבים כדי להעלות את הסוכר שלך ולאכול לאט לאט בריא ומאוזן.

תוך יום יומיים הגוף יחזור לעצמו וההנקה תתחזק ותחזור למה שהיתה..

הגוף מתרגל אם אין שינויים דרסטיים וקיצוניים...

(וב"ה אני עדיין מניקה את אותו קטנצ'יק שנולד לי לפני שנה וקצת...)

(וזה לא רק אני.

היתה לי אחות שילדה איתי ושכנה שילדה חודש לפניי וגם הניקו וצמו והכל עבר כמו שצריך...)

הרבנים שמתירים, כמחובן יודעים שהצום הוא מדאורייתא... וגם פיקוח נפש דאורייתא, והם עושים את השקלול, כל מקרה לגופו. כמובן שחלק מהעניין הוא ששתייה לשיעורין נחשבת לקיום המצווה מדאורייתא (אבל לא מדרבנן), ולעומת זאת אם אישה (לא... מספיק אחרות) מגיעה למצב של התייבשות היא לרוב נאלצת לשתות שלא לשיעורין = לא לקיים את המצווה דאורייתא.

אם קורה מצב באמצע הצום שלא מרגישים טוב או מגיעים חלילה למצב של התייבשות- זה כבר משהו אחר!

אבל כאן נשים כתבו שמלכתחילה כנראה יתירו לה לשתות שיעורין...

לא שמעתי עדיין על אף רב או הלכה שמתירה במצב נורמלי ובריא לשתות שיעורים לאישה מניקה..

אולי בתשעה באב - זה גם משהו אחר... אבל לא ביום כיפור מלכתחילה! 

להתייבשות. ולדעת חלק מהפוסקים יש עדיפות הלכתית לשיעורין מלכתחילה (וככה שומרים על הצום דאורייתא) על פני סכנה להתייבשות שמביאה בחלק מהמקרים לשתייה שלא לשיעורין (וככה המצווה החשובה הזאת מתבטלת לחלוטין).

לא שמעת על אף רב כזה, טוב - זה לא אומר שלא קיימים. מוזמנת ללמוד על ההדרכות של הרב אויערבאך זצ"ל, הרב נבנצאל, הרב ד"ר הלפרין (רופא נשים), הרב דב ליאור שקושר פה לעיל... תגלי דברים מפתיעים.

כל אחת שתלך לפי הפסיקה שלה. בבקשה לא לבטל פה רבנים פוסקים גדולי עולם.

ושתיה לשיעורין לא שוברת את הצום דאורתיא!

שתיה לשיעורין זה רק במצבים מאוד מסוימים.

אז אולי ניתן לכל מי שסובל קצת ממיחושים וכאבי ראש שישתה לשיעורין וזה בכ"ז כאילו הוא צם?

זה לא עובד ככה!

אני הייתי אחרי קיסרי ולא התירו לי לשתות שיעורין במצב הנ"ל!

אפילו שרופא אמר לי שאחרי קיסרי הגוף זקוק להרבה נוזלים...

אבל כששאלתי רופא אחר יר"ש שמבין בכל זה אמר שאם מכינים את הגוף טוב- אין בעיה!

ואז שאלתי גם רב והרב אמר לי מראש שאכין את עצמי טוב ואנוח ואשהה בחדר ממוזג ושבעלי ישאר ויעזור בבית וכו' העיקר שאוכל לצום...
 

להזכירכן: מדובר בצום הכי חמור וקדוש בצומות! "ועיניתם את נפשותיכם"....

ולא כזה מהר מתירים לשתות בצום שכזה!

אנחנו מאוד מחמירים וממש לא מקלים בקלות, אבל אחרי לידה עם תינוק כזה קטן יש גם עיניין של סכנת נפשות. וכן, מבחינת ההלכה ההנקה של התינוק היא ממש חשובה.

ויש הבדל ענק ועצום בין מי שיש לו סתם מיחושים לבין אישה אחרי לידה. אישה אחרי לידה זה הרבה יותר רחוק משם

וב"ה שמרתי על כל מה שאמרו לי והצום עבר ממש בסדר!!

רק ללמדך שאפילו אחרי קיסרי לא כ"כ מתירים בקלות לשתות שיעורין!
 

זה צום כיפור!!! לא צום אחר!!!
יש הבדל!!

צום אחר.

רק שאיסור כרת- אין בכזה מצב

דאורייתא או כרת. היא נחשבת חולה שיש בה סכנה. ואדרבא, אם תצום ולא תשתה (או אפילו ולא תאכל לשיעורין כמו שהרב פסק) היא עוברת על מצווות דאורייתא.

אבל עדיין...

התירו כאן די בקלות.

ויש נשים שקוראות כאן וחושבות שאם להיא התירו אז כנראה גם לי מותר....

כבר שמעתי על מישהי כזאת שאמרה שהיא לא צמה בכיפור שעבר כי היא שמעה ממישהי אחרת שהתרו לה והן באותו מצב...

ולא של מי שאומרת את הדבר הפשוט והראוי שהוא - לשאול רב.

בעיניי זה חמור מאוד לעודד מישהי שלא לשאול וללכת לחומרא על דעת עצמה. בין אם מדובר בדיני מראות וכתמים, בדיני צום או בכל דבר אחר - תמיד עדיף לשאול על להחליט לבד שאסור.

אף אחד לא אמר שהיא לא יכולה לשאול רב!
ברור שעדיף לשאול...

אני פשוט רגילה שהכל נגיש לי ובעלי פוסק והרבה שואלים ומתיעצים איתו במצבים כאלה ואחרים.

אבל תשימי לב מה האנונימית הראשונה רשמה בתחילת השרשור ומיזה הזדעזעתי...

"לא בטוח בכלל שאת אמורה לצום מלא".... ע"ס מה?

הרלוונטית אמורה = עד אז היא לא תוכל להיות בטוחה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ומה נסגר איתך - תני לרבנים לפסוק.

לא כתבתי "לא בטוח שבכלל אמורה לצום" אלא "בכלל לא בטוח שאמורה לצום מלא". כי זה אכן לא בטוח שהיא אמורה לצום צום מלא. ייתכן בהחלט שאם תשאל רב יורה לה על צום חלקי = שתייה לשיעורין. אני מבינה שלך לא פסקו כך, אבל יש טווח פסיקות בין פוסקי ישראל. וכדי להראות זאת גם קישרתי לדבריו של הרב ליאור. את יכולה לראות במו עינייך שלא כולם פוסקים כמו שנפסק לך. ולכן זה אכן לא בטוח - עד שתקבל פסיקה אישית.

במהלך הצום אפשר לשאול רב, בהתאם לנסיבות.

זה לא פשוט.

למה לא לשאול רב מראש איך לנהוג? למה רק תוך כדי הצום, כשהוא בתפילה, כשאי אפשר להתקשר, כשהשאלה דורשת יציאה מהבית בצהרי יום צום?

כמובן שאם צריך אז צריך, אבל מכל הבחינות נראה לי ברור שראוי לבקש הדרכה לכתחילה.

אבל הרבה פעמים הנסיבות המדויקות לא ידועות לך מראש:

באיזו שעה את מרגישה שנגמר החלב, איך התינוק מרגיש, האם מוכן לבקבוק, מה ההרגשה שלך ועוד

אם תרגישי א', תעשי כך וכך, אם התינוק יגיב כך, תעשי כך וכך. וכו'. כך התרגלתי שרבנים פוסקים הלכה.

באין ברירה אני אשאל גם במהלך הצום, אם יהיה מצב שלא התכוננתי אליו לכתחילה. אבל ברור לי שעדיף להתכונן לכל התרחישים לפני במידת האפשר.

לשואלת שפתחה-

כדאי להערך לכל התרחישים.

להכין את עצמך היטב לצום מראש.

להכין מנות שאובות ולהרגיל את הקטן לבקבוק.

ולהיות עם אצבע על הדופק.

שהבעל יתפלל בבית כנסת קרוב ויקפוץ מידי פעם לראות איך את מרגישה וכו'

ובמקרה הצורך לשאול את רב בית הכנסת..

בהצלחה רבה!

ומוסיפה את המלצתי הצנועה לפותחת, לא להרגיל את התינוקת לבקבוק לפני ששאלת רב וקיבלת הדרכה שכך את צריכה לנהוג. כל מקרה לגופו.

שתהיה שנה טובה לכל עמ"י בעזרת ה'.

ממש עדיך לשאול לפני, לקבל הנחיות כלליות

ואם מתעוררת סיטואציה שלא חשבו עליה לפני אז לשאול במהלך הצום

וצמתי בלי לשתות שיעורים

במשך כשלושה ימים לפני הצום שתיתי כל יום לפחות 3 ליטר מים

במהלך הצום שכבתי כל היום, הבעל הגיע יותר לעזור עם הילדים במשך היום, (גם על חשבון תפילות. )

היה לי חלב כל היום

מה שכן לשים לב - לפעמים מרגישים את ההשפעה דוקא יום אחרי אז גם יום אחרי הצום להמשיך לנוח, ולשתות הרבה

מיץ ענבים זה מזין ומחזיר כוחות

שכל אחת תלך לפי הפסיקה של הרב שלה, אבל כינויים כמו "קשקוש" לחלוטין לא ראויים בדיונים כאלה (או בכלל).

לו הייתי מנהלת, הייתי שוקלת למחוק את המילים הפוגעניות שלך.

בס"ד

יש כאלה שזה יעשה להם בלאגן במערכת העיכול.

ויש שיעשה בלאגן אח"כ עם ההנקה וכו'.

שכל אחת תברר מה הרב שלה אומר, ומה הפסק שלו.

אבל קישקוש זה לא.

הנקה כן.

פוסקים לפי מצב ההנקה, גיל התינוק, הצרכים שלו, ומצב האם - חלשה/מסוגלת.

לי הרב פסק גם לאכול לשיעורין בגלל מצב לא פשוט שהייתי בו.

שקלנו לפני היום הקדוש כל מיני אוכלים כדי לדעת מדוייק את השיעור - אני כבר לא זוכרת - אבל משהו כמו חצי או שליש פרוסת לחם, וכד', וזה היה עינוי יותר מאשר לצום כמו שהייתי רגילה כשהרגשתי טוב.

קודם כל- מבחינת שיקול הלכתי לא מכניסים את ענין התמ"ל. מי שרוצה לתת שתתן, אבל רוב הרבנים לא מורים לעשות ככה.

וזה הגיוני- ואם פתאום מתבר שהילד אלרגי? או שהוא לא מוכן לשתות? (הגדולה שלי העיפה בקבוק מטרנה בגיל חודשיים כמה פעמים. לא היתה מוכנה בכלל).

יותר הגיוני שאישה שמניקה מלא תשאב לפני הצום, למקרה שלא יהיה מספיק.

עוד דבר- יש כלל די בסיסי שאומר- את צריכה לצום, אבל התינוק לא...

וההלכה צריכה לתת פתרון למצב הזה, וב"ה יש פתרונות, כי יש לנו תורת חיים, וההלכה נותנת מענה גם למצב הזה, של אישה מניקה שקשה לה. כך שלא צריך "לברוח" לפתרון של מטרנה אם לא רוצים לתת לתינוק תמ"ל.

הוא ממש עזר לי ביום כיפור שהייתי צריכה להניק מלא (לא בן חודש אמנם, אבל עדיין הנקה כל היום).

ב"ה בסוף הצום לא הרגשתי מעולפת כמו בסתם צום רגיל כשעוד לא הייתי בהריון/מניקה...

אם יש לך אפשרות לקנות מבית מרקחת או משהו אז ממש מומלץ

וכמו שאמרו לך כאן- לשתות הרבה הרבה, לאכול ענבים יום לפני הצום (מומלץ לכולם), לאכול טוב לאורך כל היום שלפני...

בהצלחה וצום קל בעז"ה!

לגבי ההנקה- מניסיון שלי, ששבועיים הייתי צריכה לא להניק בגיל חודש (רק שאיבות אבל זה המעיט את החלב)- התינוק יודע אח"כ לחזור לינוק בלי בעיות. וגם מגביר את החלב בעצם היניקה שלו, כך שיום אחד לא אמור להיות בעיה. רק ההרגשה של החולשה שלך...

לשתות בקבוק מיץ ענבים שלם לפני הצום עושה נפלאות!!!

גם בהריון וגם בהנקה מלאה

נגיד ככה - רוב המניקות ורוב התינוקות יעברו את הצום, ואת התמעטות החלב המסויימת בעקבותיו (כמו בשלב קפיצת גדילה) סה"כ באופן סביר.

מי שמסיבות שונות לא מסוגלת, תשאל רב, לפי רוב הדעות,  ממש לא צריכה לתת מי סוכר, או דיסה או אפילו חלב שאוב מראש.

נזכיר ששאיבה מראש עלולה ליצור גודש ודלקת (חום) דווקא ביום הצום בגלל השינוי בדפוס ההנקה (נתינת חלב שאוב במקום הנקה).

אפשר לשאוב אחרי ההנקה לא הרבה כל פעם, נגיד 30 מ"ל כל פעם

מנה של תינוק בן חודש נראה לי זה 60.. אבל אני כבר לא באמת זוכרת.

בכל מקרה, אני חושבת שאם היא תתכונן נכון היא לא תצטרך להמעיט לו בהנקה והכל יהיה בעז"ה בסדר.

זה דווקא לא נורא, אגב, להמעיט קצת בהנקה יום אחד בשביל להצליח לנוח. 

מטרנה זה לא כ"כ נורא כמו שחושבים, אם התינוק יודע לקחת, ואם לא- אז חלב שאוב קצת. ואם לא בבקבוק אז אפשר בכפית...

יהיה בסדר.

"מי שמניקה הנקה מלאה (התינוקת איננה מקבלת שום תוספת מזון) עליה לשתות ביום הכיפורים לשיעורין, אלא אם כן היא בטוחה מנסיון קודם שהצום אינו ממעיט את כמות החלב שלה. כך פסק הג"ר שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל.
לגבי פרטים על שתיה בשיעורין יש לפנות לרב המקומי לקבל הדרכה פרטנית.

מדובר כן על שתיה של נוזלים מזינים (מיצים, בירה שחורה וכד´) ןלא רק על מים.
הכמות הנדרשת לשתיה תלויה בטמפרטורה שתהיה ביום הכיפורים ובהמצאות או אי המצאות של מזגן בבית המינקת.
הכמות נעה בד"כ בין ליטר וחצי לשלושה ליטרים של נוזלים במהלך הצום."

http://www.kipa.co.il/ask/show/72823

אלו שתי פסיקות די קיצוניות. רוב הפוסקים נעים על הטווח שביניהן.

בכל שאר הדברים.

מישהי אחת הולכת על פי הפסקים שלו? דור שלם תלמידי חכמים גדל על ברכיו.

אבל מעולם לא שמעתי על מישהו שהולך לפיו.

זה בכלל לא נפוץ.

אגב, לא בטוח שהדור השלם שגדל על ברכיו הולך לפי הפסקים שלו.

וממי שפוסק על פי פסקים שלו, הרב נבנצל למשל, ורבים רבים נוספים כמו גם הגאון הרב דב ליאור.

מה פירוש מישהו שהולך על פיו? הוא למשל הסמכות ההלכתית מאחורי הספר שמירת שבת כהילכתה של הרב יהושוע נויבירט. זה לא מספיק "מישהו שהולך על פיו"?...

שכונת רמת שלמה בירושלים קרויה על שמו.

וכשאני כותבת בדור הקודם, הכוונה היא לעד לפני כ 25 שנה שאז נפטר זצוק"ל.

אפשר לקרוא 

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94_%D7%96%D7%9C%D7%9E%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%91%D7%9A

ולא רק כשנוח לו.

כמו שאם יתחשק לי אלך לפי רב מסוים שמקל...אלא שזה לא כך.

החלב לא מתייבש אחרי כמה דילוגים של הנקות.

אני נדהמת כל פעם מההגזמות כאן בפורום

החלב לא מתייבש אבל מי שמסתמכת גם על ההנקה כמניעה כן יכולה להדפק מזה, דילוג על כמה הנקות יכול לגרום למחזור לחזור

נשים עם דיכאון אחרי לידה, נשים בהריון בסיכון, נשים שמניקות פגים, וכן הלאה.

כבר כתבו לך שזה ענין לשאלת רב.

את לא יכולה לפסוק לכולן להחמיר ולא לשתות או אפילו לאכול לשיעורין.

יש נשים שברגיל מתאבדות על הנקה, אז את מדברת על הגזמות כאן בפורום? אל תדוני עד שתגיעי למקומן.

כולן צדיקות, ומתענות ומדקדקות בקדושת יוה"כ וחומרת היום לא פחות ממך.

נתת כאן הרגשה שנשים לא מספיק מבינות את חומרת הצום, או שרבנים (גדולי עולם) שלא שמעת עליהם, פוסקים באופן רשלני חלילה.

את שאלת למה לפני כל צום אנחנו מחלישות את דעת מי שחייבת לצום. עניתי לך שיש מצבים מורכבים יותר מהנקה רגילה ולכן שואלים רב.

לא מחלישים את דעת מי שחייבת ויכולה לצום, אלא מעירים את תשומת הלב להתארגן על שאלת רב לפני שחלילה מאוחר מדי וצריך לשתות מלוא לוגמיו כדי להתאושש מעילפון.

למה זה נשמע לך פורץ גדר?

אני מעריכה מאוד כל מי שמניקה. כל מי שמניקה מתאמצת על זה במידה כזו או אחרת. 

אז את מתאמצת וקיבלת פתרון של לתת מטרנה, אחרות שואלות רבנים שלפי שיטתם מטרנה זה לא שיקול הלכתי.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

וזה לא אומר שאין כלל.

מה שכתוב בספרים, זה מן הסתם מופנה לכלל. ומי שחושבת שהיא יוצאת מן הכלל (או שהרופא חושב ..) אז שתפנה לרב..לזה הוא נועד.

בעז"ה שנזכה לצום רק ביום כיפור.

צום כיפור הוא מדאורייתא ולא מקלים בו כ"כ בקלות!!!
 

יולדת- רק ב-3 ימים ראשונים לא צמה!!!

ב-3 ימים אח"כ- זה תלוי בהרגשתה. אם יכולה לצום או לא!
ואח"כ צריכה לתום.

זאת ההלכה הפשוטה!
ברור שיש יוצאים מן הכלל ומקרים מיוחדים...

אבל ההלכה הרגילה היא ככה!
ואין כאן שום הקלות מלכתחילה של עד 30 יום...

הקלות כאלה זה בתשעה באב ולא בכיפור!!
אל תתלבלבלי ותבלבלי אחרות בבקשה....

אולי את מדברת על צומות רגילים? אבל בכלל שם לא צריך לצום בערך שנה או שנתיים מהלידה...

שהיא רעל. אמרתי שהיא חושפת לזיהומים. זו לא הגזמה בכלל אלא נתון מדויק וידוע לגמרי במחקר הרפואי. אם את רוצה את יכולה לפתוח במדריך של משרד הבריאות ולראות, זה לא סוד...

(לעומת זאת מעולם לא ראיתי שום נייר עמדה של משרד הבריאות או כל גוף רפואי שהוא ששתייה לשיעורין פוגעת באופן כלשהו בבריאות של החלב. אם יש לך הפניה אשמח לראות)

בתינוקיה מביאים לתינוקות מטרנה בלילה.

הם מגזימים??

יש אמהות שלא מצליחות להניק מכל מיני סיבות ונותנות מטרנה, הן עושות משהו רע?

אז כמה מנות מטרנה לא יקרה כלום.

משנה את הפלורה במעיים.

בכל מקרה זה לא שיקול לפי רוב הדעות. מציאות של מטרנה לא משנה את הפסיקה ההלכתית אם להתיר שתיה לשיעורין. פוסקים לפי הנקה מלאה.

אענה על דברייך אחד אחד:

לגבי מה שנהוג בתינוקיות, קטונתי. אז אביא דברי גדולים ממני. הנה חוזר ממשרד הבריאות שנשלח לתינוקיות בדיוק כדי לצמצם את התופעה הזאת, בגלל הבעייתיות שלה.

לגבי עושות משהו רע, לא אמרתי ולא חשבתי שום דבר כזה. אמרתי שהתינוק חשוף יותר לזיהומים, וזו עובדה מוכחת וידועה. גם תינוק שנולד פג חשוף יותר לזיהומים מתינוק שנולד במועד. זה אומר שאמא שלו עושה משהו רע? חלילה. אבל זה לא משנה את העובדה העגומה שהוא חשוף יותר לזיהומים.

ולגבי הודעתך למטה, צריך להפריד בין שאלת הכמות לשאלת האיכות. הכמות זאת באמת שאלה, ויש לה טווח רחב של תשובות כי יש המון שונות בין הנשים - עד כמה צמצום בשתייה מצמצם את החלב. אם זה מה שאת אומרת - אני מסכימה. בהחלט תיתכן פגיעה בכמות. אבל שימי לב שהתגובה שלי הייתה לאמירה של MP על ה*איכות* של החלב, כאילו צמצום שתייה עושה אותו פחות בריא חלילה, וזה לגמרי לא נכון לפי כל מה שאני מכירה מהמחקר בנושא.

כתיבה וחתימה טובה.

הרי זה הגיוני ששתיה לשיעורין לא באמת תעזור לחלב, היא תעזור לאמא לא להתעלף...

כדי לעזור לחלב צריך לשתות המוווון מים.

גם מי ששותה לשיעורים, בדרך כלל, באופן טבעי, התינוק יגביר הנקות כמו בקפיצת גדילה.

הנה דוגמאות למחקרים על מתן חד-פעמי והשלכותיו:

Mackie RI, Sghir A, Gaskins HR. Developmental microbial ecology of the neonatal gastrointestinal tract. Am J Clin Nutr 1999; 69(Suppl):1035S-1045S 
 

Bullen CL, Tearle PV, Stewart MG. The effect of humanized milks and supplemented breast feeding on the faecal flora of infants. J Med Microbiol 1977; 10:403-413 
 

Gerstley JR, Howell KM, Nagel BR. Some factors influencing the fecal flora of infants. Am J Dis Child 1932; 43:555 
 

Brown EW, Bosworth AW. Studies of infant feeding VI. A bacteriological study of the feces and the food of normal babies receiving breast milk. Am J Dis Child 1922; 23:243 
 

על שאר דברייך לא מגיבה מקוצר הזמן. שבת שלום ומבורך.

צריך לזכור שיש חיידקים ויש חיידקים. לא דין קרונובקטר סאקאזאקי כדין חיידקים שילד יכול לפגוש כשהוא מלקק את הנעליים שלך אבא שלו ומעררכת החיסון שלו ערוכה לכך. יש חיידקים שכדאי להיזהר מאוד מחשיפה אליהם!!

מניקה שחוששת שיגמר החלב אם תצום, מותרת לשתות לשיעורין (תורת היולדת בשם חזו"א), אלא אם התינוק מוכן לשתות תחליף חלב (שו"ת אז נדברו ח"ט ט)

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

חשבתי בפטמה, אם זהלא שם אז לא יודעת מה זה,

אלא אם זה התמלאות בחלב.

לק"י

או שזה כואב מידי?

(לא יודעת אם זה אמור לכאוב עד כדי כך).

ומזל טוב!! הרבה נחת ושמחה!!

שאז זה הזרימה של החלב שמתחילה

או כל הזמן?

אם כל הזמן זה יכול להיות סתימה, וכדאי שתטפלי בהקדם. אצלי הנקת פוטבול שחררה סתימות

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

את אומרת להם בפנייה/ וואטסאפ מה חשוב לך ולפי זה מתאימים לך.

למכון רותם גם יש שירות דומה, אבל אצלם עושים את זה בפגישה בתשלום ויש פחות מטפלות דתיות.

@נגמרו לי השמות

אני חושבת שאפשר לסמוך על ההמלצות שלה.

בלי לחץ בכלל. פשוט לומר שוב ושוב שאת לא מרשה ולתת לו חיבוק במקום

זה חשוב גם כדי שילמד לא לגעת שם לנשים אחרות כמו המטפלת במעון או סבתא.

ובכללי חשוב שהמגע יהיה בגבולות שנעימים לך.

שהילדים שלי נוגעים לי בחזה, כמו שלא מפריע לי שהם נוגעים לי בבטן או בידיים, בטח ילד קטן ותמים

הוא עוד ינק, ככה שזה ממש כמו שהוא ייגע בבקבוק

כלומר אם את מרגישה חוסר נעימות שהוא יגע בך שם זה הכי נורמלי בעולם (גם אני הייתי מרגישה ככה) ואפשר פשוט להזיז לו את היד בנעימות ולהגיד לו איך החיבוק נעים לך.

ואם זה לא מפריע לך ורק רצית לוודא שזה תקין אז תתעלמי ממני 😂

בעיני, אם זה מפריע לך תזיזי לו את הידיים באלגנטיות,

אם זה לא מפריע לך, נראה לי עזבי, הוא קטן ותמים.

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום