בפרוש עלינו השנה החדשה, כתבתי כמה רעיונות בנושא חינוך ותקשורת עם הילדים.
ושתהיה לנו שנה טובה ומתוקה!

**
איך בונים קשר עם הילדים? מס' טיפים להורה המצוי.

ילד קטן הוא אדם גדול. צריך לכבד גם את הקטנים ולא לפגוע בהם.
לצערינו, הילדים שלנו רואים אותנו בסוף יום לא במיטבנו. עייפים וכועסים. בחוץ אנחנו נחמדים ובבית לא ידידותיים וזה נזק מצטבר.

הילדים גדלים היום עם הורים עצבניים ועייפים ולכן לא רוצים איתנו קשר. צריך להחליט לפחות פעמיים בשבוע שהילדים יראו הורים ידידותיים לסביבה. לגייס סבלנות. אם היינו צריכים להישאר בעבודה עוד שעתיים היינו נחמדים כך בבית.

להתחבר לאהבה הבסיסית של הילדים. כשהם תינוקות אוהבים אותם אהבה שאינה תלויה בדבר. פתאום הם נהיים נודניקים. בהמשך ילדים מתחילים לעצבן. כי האהבה עוברת התניה. הם לא עומדים בכללים ויש ציפיות ואכזבות. כשאין ציפיות יש אהבה.

ילדים רוצים שיאהבו אותם כמו שהם ולא בתנאי שהביאו פתק או עשו נחת. אנחנו חייבים לשמור על ערוץ של קשר שאינו תלוי בדבר.

לעשות יום כיף כל פעם לילד אחר. כשאתה הולך למכולת סתם תיקח כל פעם ילד אחר ותיקנה לי ממתק. הילד ישאל למה? ותאמר לו סתם כי אני אוהב אותך כשבן חוזר מהישיבה הוא מצפה שאבא יחבק אותו. אהבה בלי סיבה.
ילד שמרגיש שאוהבים אותו בלי סיבה זה גורם לקשר אמיתי.

לשמור על קשר רציף. כשהם קטנים מתלהבים מהם מהחוכמות. מהיצירות ופתאום במהלך השנים הם הופכים להיות סתם ילדים.

לפחות פעם בשבוע לשבת 5 דק עם כל ילד. לדבר. לשאול ולהתעניין. קשר רציף של התעניינות.
כשיש קשר רציף, הילדים מספרים. לא להתנתק מהם.

כשילד מספר על משהו מהכיתה, לא להעביר תמיד את הנושא ללימודים ומחוייבויות.
להישאר בסיפורים מהכיתה וברגשות שלהם. כך הילדים ירגישו קרובים.

מהו שיתוף? כשאנחנו משתפים ילדים במה שעבר עלינו, זה גורם לקשר. לא לספר רק איזה מקסימים וזריזים היינו. זה לא שיתוף. זה לא מה שמעניין את הילדים.

כשאנחנו מספרים שאנחנו מושלמים זה מרחיק קשר. כשאנחנו מספרים על דברים קשים ולא טובים שעברנו. היינו דחויים. לא קיבלתי תפקיד במקהלה וכו זה נותן לילדים תקווה וכח.

לא לשתף ילדים במעידות שלנו. לילד שגנב לומר גם אנחנו גנבנו בתור ילדים- זה לא. אלא לשתף בהתמודדות בקשיים. ילדים לא מחפשים פתרונות. הם רוצים להרגיש נורמליים.

כשהורים משתפים, הילדים מבינים שזה בסדר ומרגישים קשר ומשתפים בקשיים. כשהורים משדרים מושלמות- נוצר ניתוק. דבר נוסף זה הקשבה. אין לנו סבלנות להקשיב, ילד חוזר ומספר קושי, ואנחנו נותנים לו פתרונות. והם לא רוצים את זה. הקשבה נכונה מעמידה את הקושי של הילד במקום . הקשבה נכונה עוזרת לילד לשתף בקושי. לא לומר לילד זה יעבור. אפשר לומר לילד תן לי להתייעץ. זה נותן לילד חשיבות. רק להקשיב בלי לתת פתרונות. הם יסתדרו לבד. הקשבה נכונה תעזור להם לבד לדעת מה קשה להם ולמצוא פתרונות.

בזמן אבות ובנים. רק ללמוד. לא לאבחן אותם ולהוכיח אותם. גם אם הילד לא ידע כלום. לא להעיר. לדבר על זה למחרת עם המורה. לפעמים אם ילד לא מבין מתעצבנים עליו. במקום שזו תהיה שעה של חוויה. 20 דק' של אבא וילד. זה כמו חודשיים של מלמד.

לסיכום הכללים:
1. מה שבונה קשר זה שמחה. שהילדים יראו אותנו במיטבנו.
2. אהבה שאינה תלויה בדבר.
3. קשר רציף ולא משנה מה קורה עם הילדים.
4. שיתוף. לשתף את הילדים מהחיים והקשיים שלנו.

כל ילד שאנחנו מביאים לעולם זה מעיין תקיעת כף עם הקב"ה. כי הוא השותף השלישי. אז לחשוב כמספר הילדים שיש לנו ולומר "וואו!" כך וכך פעמים ה' סמך עלי ונכנס איתי לשותפות. כנראה האמין בי שאצליח לגדל את הילדים האלו הכי טוב.
וזה צריך לחזק את הביטחון שלנו בתור הורים.