שעה של לילה. מאיה ותומר מתחבאים מתחת לעץ. ממי הם מתחבאים? אולי מהחושך, אולי ממחשבות. תומר אוחז בידה של מאיה, ולוחש לה שהוא יאהב אותה לנצח. היא מחייכת, מאושרת.
"גם את מרגישה הכי טיפשה בעולם?" הוא שואל אותה.
והיא עונה לו כן.
אז הם פשוט מתחבקים, ומרגישים מבוגרים, ולא כמו בסרט.
מאיה מוציאה גיטרה ושרה לו שירי אהבה.
תומר שוזר לה כתר מפרחים שאסף בדרך.
"את המלכה שלי," הוא מגחך אליה, ושניהם מתגלגלים מצחוק כמו ילדים קטנים.
"את יפה כמו הירח," הוא מכריז.
"מה יפה בו?" היא תוהה, והוא שוב צוחק.
"אתה מתוק כמו קובית סוכר," היא אומרת, והוא מעווה את פניו במיאוס.
ואז הוא פשוט מנשק אותה, כמו שאהוב אמיתי מנשק את אהובתו האמיתית, ואומר לה שמחר בית ספר ושכבר שלוש בלילה וצריך ללכת לישון.
"אבל יש עוד שלוש דקות," היא אומרת בעיניים פעורות, ילדה קטנה לפתע.
והוא מלטף את שיערה ומהנהן ושותק.
"חשבת פעם על הכוכבים?" הוא שואל, והיא צוחקת.
"לא, ברצינות," הוא נשכב לידה על הדשא. "חשבת עליהם פעם?"
"לא," היא עונה. "למה?"
"הם רחוקים כל כך, ותמיד מדברים עליהם, ואיך בכלל אפשר לדעת."
"אתה צודק." היא אומרת, ומקימה אותו על הרגליים.
"בוא, מחר יום חדש."
"אני מפחד."
"גם אני. אבל אין לנו ברירה."
"אל תהיי קלישאתית ומציאותית כל כך. אנחנו תמיד יכולים להישאר כאן."
אבל היא רק מחייכת בשובבות, והולכת.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם