אני לא ישנה, אלא ערה בחדות מיותרת


הנה אני עומד
מול הסנה הבוער.

לכוד בי העשן
כלותו עם הרוח

הבעירה הפנימית מעורערת
כמעט כמו סערת רוחות,
בלתי-רצונית.

אנו מחכים לך.
בכי מר, דמעות מלוחות
שמציירות את נוף הרגש העשיר שמתגלה, אט אט.



-----