מנסיון של כמה הפלות, תמיד העדפתי את הדרך הטבעית ולא את הגרידה.

למה? א. כי אני מפחדת מהרדמה מלאה

ב. מה שפחות התערבות

חלק מההפלות היו טבעיות לגמרי

ובחלק לקחתי ציטוטק (כדור שמכניסים לרחם דרך הנרתיק והוא גורם להתכווצויות)

הדימום לא היה נוראי. קצת כמו מחזור לפעמים אפילו פחות, עם גושים של השיליה (סליחה על התאור)

אני יודעת שיש נשים שאצלן הדימום כן מסיבי.

מבחינת כאבים אז כן, יש כאבים של התכווצויות. לוקחים אופטלגין וזה די מקל.

לדעתי עדיף מהתערבות רפואית פולשנית.

לגבי סימפטומים של הריון- לוקח זמן עד שזה עובר וההורמונים מסתדרים.

יכול להיות גם שתרגישי מין עצבות ודיכאון כזה מהשינוי הפתאומי של ההרומונים, כמו אחרי לידה.

בכל מקרה, עד שלא הכל יצא, עדיין יהיה לך את כל ההרומונים, החולשה והכל.

שיהיה בהצלחה

ותבשרי בקרוב בשורות טובות

גם אני בשבוע האחרון עוברת משהו דומה,

העובר נצפה ללא דופק, והוצעו 3 האפשרויות, 

התייעצתי עם מכון פועה והמליצו לחכות קצת כיוון שהתחיל מעט דימום כמו שאת מתארת,

תוך כמה ימים הדימום התחזק, ללא התערבות, אבל זה קרה בימים

שבהם יותר התאמצתי בהכנות לשבת או חג,

עד שהתחילו כאבי בטן לא נוראיים אבל מורגשים היטב,

וההפלה, באופן טבעי,

בבדיקה התברר שלא הכל יצא, ולכן המליצו על כדורי ציטוטק 

שגורמים לכיווץ הרחם ולדימום גדול, מודה שזה נשמע לי לא טוב וחששתי,

אבל הרופאה הזהירה מזיהום ברחם, לקחתי, היה יום אחד של דימום גדול ושילשולים 

מעט תחושה של התכווצויות   אבל ממש לא נורא.

זהו. אני מחכה לאולטרסאונד כדי לראות שהכל נקי,   זה שלב חשוב.

היתרונות והחסרונות של כל דבר הם כאלה:

גרידה- יתרון תהליך מהיר  רבע שעה והכל נגמר,

חיסרון- ניתוח בהרדמה מלאה, חשש לפגיעה ברחם קרע חור ונזק לצמיתות,

כמוכן התערבות כירוגית

כדורים או נרות- יתרון  עוזר להוציא את תוכן הרחם לא מחייב שעד הסוף,

חיסרון- מלווה בכאבי בטן דימום גדול  לפעמים מעבר לרצוי, שילשולים, ייתכן חום,

לפעמים על אף הכדורים צריך גרידה, 85% הצלחה

הדימום יכול להימשך גם כמה שבועות אחכ,

תהליך טבעי-  יתרון הגוף בד"כ יודע לעשות את העבודה,

אין הערבות כירוגית

הכאב מתון,  הגוף מקדם את התהליך בקצב שלו,

חיסרון- תהליך ממושך לפעמים שבועות עד שהכל נפלט,

כאשר ישנו תוכן ברחם שעדיין לא נפלט, ישנו חשש מזיהום

לפעמים הגוף לא מצליח לפלוט הכל ואז צריך לבחור באפשרות נוספת ,

שהקב"ה ימלא חסרונך,  בהצלחה,

לי ההפלה כאבה מאוד- לא כמו מחזור רגיל. יותר כמו מיני לידה (אבל ממש מיני כנראה, בעז"ה אדע בעתיד ;) )

ואני יצאתי מזה טיפה עם טראומה. (כנראה יש לי סף כאב נמוך)

לפותחת, מאחלת לך שה' ישלח לך כוחות וימלא חסרונך 

וכואב. בכל אופן הרחם מתכווצת וזה כואב, ויש דימום והכל.

אבל זה עדיין נראה לי טוב יותר מהליך פולשני בהרדמה מלאה.

והפלה זו טראומה לגוף! ולנפש! אין בזה שום ספק!

אבל זה עדיין די רחוק מלידה...

מאחלת לך בקרוב הריון תקין ובריא ולידה קלה בידיים מלאות.

התברר שהציטוטק לא הועיל, ובדיוק אותה שארית באותו גודל, מתקשה להיפרד לשלום,

הרופאה המליצה לחכות למחזור הבא,

פותחת יקרה! איך מתקדם אצלך?  באיזו דרך בחרת ומה שלומך?

הריון ראשון שבשבוע 9 בבדיקת הרופא הראשונה נצפה עובר ללא דופק שתואם שבוע 6, זה היה ממש שוק, כי לא היה לי דימום ולא חשבתי על האופציה הזו בכלל, קראתי מלא באינטרנט (הייתי צריכה להחליט בין גרידה לציטוטק) והיו סיפורי אימה על ציטוטק (זה ממש לא נכון! אל תאמיני!) אני בכל זאת נטיתי לכדורים והתייעצנו עם מכון פועה שהמליצו על ציטוטק (כדאי לך להתייעץ איתם גם). בסופו של דבר, לקחתי ציטוטק והכל יצא ב"ה. ואגב, לגבי תופעות ההריון, מאז שהייתי אצל הרופא ועד שלקחתי את הכדורים עבר כמעט שבוע (ועשו עוד פעם אולטראסאונד על מנת לוודא שאכן אין דופק) ודווקא בשבוע הזה התחלתי להקיא....

קצת עידוד, עוד לא עברה שנה מאז וב"ה אני בחודש שביעי, זה מאוד מדאיג שזה קורה ולא יודעים איך יסתיים, אבל היום אני כבר שכחתי מכל הבלגן הזה....

בהצלחה!

מרגיש לי יותר טבעי, יותר נכון לגוף, וגם פחות טראומתי (לגוף ולנפש).

יש כאלה שמעדיפות לסיים עם זה כמה שיותר מהר - ואז פונות לטיפול רפואי (גרידה היא הכי מהירה, לפי מה שהבנתי).

בקיצור, תלוי בך.

את יכולה להתייעץ עם מכון פועה טלפונית, אבל לא נראה לי שיש צורך, אם בבית החולים אמרו לך את כל האפשרויות.

והגיוני שאת חשה תסמיני היריון כל עוד הבטא לא התאפסה.

הרבה כוח, ושתיפקדו בהיריון תקין בלב שמח במהרה!

לדעתי אפשר לחכות לפחות שבוע, ואם לא מתחיל - לפנות להתערבות רפואית.

(במקרה שלי אישית ההיריון לא היה תקין מלכתחילה - התפתח רק עד שבוע 4 - וההפלה עצמה התחילה בסביבות שבוע 10... כך שאפשר לחכות די הרבה, אני חושבת...)

נגיד לעוד שבועיים בערך

אם עד אז לא יתפתח יהיה לך תור כבר.

אני גם הייתי מחכה קצת ושמה לב אם יש איזה שינויים או בעיות.

את יכולה ללוש בצק לצאת להליכה .ולתפקד כרגיל, זה מזרז את יציאת הדם, אומרת

מניסיון, לא ממידע מהימן שנבדק והוכח,

הייתי עם עובר בלי דופק שמתאים ל 3 שבועות קודם. 

בשבוע 12 התאים לשבוע 9

התלבטתי קצת, ביררתי על ציטוטק. שמעתי המון סיפורים שזה ממש סיפור בהמשכים וקשה להיטהר

ובהרבה מקרים נשאר שארית אז מחכים למחזור הבא ושוב ושוב 

יש נשים שלקח להן חודשיים שלושה להיות שוב טהורות

ממש לא התאים לי הסיפור הזה

אז הלכתי על גרידה, פחדתי מאד מהרדמה כללית, לקחתי רופא פרטי בהסדר עם הביטוח המושלם של הקופה שלמתי רק השתתפות עצמית לא גבוהה כל כך והוא עשה את זה בהרדמה ספינלית

במבט לאחור אני חושבת שזו היתה החלטה מאד נכונה בשבילי

זה אכן כואב, גם כשזה טבעי, אבל יש הרגשת התעלות כלשהי אפילו - גם על ה"הצלחה" שיהיה טבעי, וגם - נראה לי שהגוף מפריש הורמונים כאלה של שמחה, כמו בלידה...

בעזרת ה' שימשיך לצאת כך בקלות, שתתנקי מהר, ותיכנסי במהרה להיריון תקין ושלם!

תהיי חזקה,

גם אני עברתי בסופ"ש האחרון הפלה טבעית , עדיין מחכה שהכל יתנקה....

שקעתי בעצב ואכזבה + השינוי ההורמונלי הנורא קיצוני , בכיתי המון

ותמיד מגיעה המחשבה ש"שבוע שעבר בהדלקת נרות עוד הייתי בהריון" ועוד על כאלה סיטואציות,

"היו אמורים לעשות לי כפרות פעמיים מחר" וכו' , אבל אז אני תופסת את עצמי ומבטיחה לעצמי שלו ראיתי את התמונה השימה אני בטוחה שהייתי בוכה מאושר שכך זה הסתיים, כי מי שאכן רואה את התמונה השלימה , מסובב הסיבות כך החליט שהכי טוב לי.

שיעבור בקלות ושבעז"ה במהרה תזכי להיפקד ובבריאות!!

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷