באמת קשה לראות איך מבחינה ריאלית זה קורה בזמן הקרוב, אבל כמה נקודות:

א. בניגוד לדעה הרווחת אנחנו לא מחויבים להאמין שהמשיח יבוא כל יום (כלומר היום), אנשים חושבים ככה בגלל הנוסח בסידורים של 'י''ג עיקרים' - "אע"פ שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא" אבל זה לא מופיע במקור ברמב"ם ובאמת ישנם תקופות שזו אמונה לא ריאלית שאי אפשר ולא נכון לצוות עליה.

ב. כן צריך להאמין שזה אפשרי, כלומר המציאות יכולה להשתנות בין רגע (גם בדרך הטבע) אם הקב"ה רוצה ובדיוק על זה אמרו חז"ל בגמרא "היום אם בקולו תשמעו".

ג. אם אתה רוצה חיזוק באמונה שזה יכול לקרות תראה איזו התקדמות עצומה התקדמנו רק בעשרות השנים האחרונות. אלפיים שנה המצב היה נראה כאילו אין שום סיכוי שזה יקרה בכלל ותוך שנים בודדות הגענו למצב שזה תלוי בבחירה שלנו, בע"ה כשעם ישראל יחזור בתשובה זה יקרה מהר מאד. יה"ר שנזכה במהרה בימנו.

ויש הרבה דברים שיכולים להפוך את העולם ולשנות את כל מה שאנחנו מכירים בתוך ימים מספר. (רק לדוג'-יש המון מעצמות צבאיות שנמצאות במתיחות גדולה, שלא לדבר על מלחמות שיש עכשיו בפועל ואם יחסי הכוחות ישתנו זה יכול להוביל מהפכות)

וכשדברים מזדעזעים גם אמונות ומשטרים משתנים.

מזה שבנ"י במצרים היו ללא מצוות " ערום ועריה " ותוך 9 חודשים ובעצם תוך מאית שניה  בחצות הלילה התהפך הכל מהקצה לקצה. 

כנ"ל יאשיהו שניקה את הארץ מע"ז (כנראה שהיה אז רק ס"ת אחד בכל הארץ!) תוך כמה חודשים.

כנ"ל עזרא ונחמיה שתוך מס' שבועות הצליחו לגרום לעם לגרש נשים נוכריות (! ) ולחזור בתשובה שלימה.

ממצב של חילול שבת ושמיעת תורה כנראה בפעם הראשונה.

מיום הכניסה לארץ עד לבנין בית המקדש הראשון ע"י שלמה המלך..

"כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת..."

אני ממש רוצה להאמין שהוא יכול לבוא עכשיו.

אבל לצערי, ממה שמשתמע ממנהיגינו הרוחניים והגשמיים גם יחדיו, זה נשמע רחוק (צריך רצון כללי, צריך קירוב לבבות), וזה אמנם גורם לי לתמיהה גדולה... אני לא יודע מה התשובה שלהם לזה שביהמ"ק יכול לבוא כל יום...

נפש החיים שער ב פרק יב

"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.

כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

אבל בפשטות דבר ה' לעגלון היה מותו המיידי...

בכל אופן, אפשר לציין זאת לשבח עגלון, שכיבד את הקב"ה. אולי בזכות זה (לפי חלק מהדעות) יצאה ממנו רות המואבייה...

משום מה היה זכור לי שאמר רק דבר סתר.

עכשיו עיינתי ואת צודקת, אתם צודקים.

מתקפל.

הם כינויים לעשיית דין

ייתכן שהמקרא פשוט לא טרח להזכיר את מה שהוא אמר, ואני מניח שזה מה שקרה.

יכול מאוד להיות שהוא נשא נאום או מסר נבואי קצר, אולי האשמה על כך שהוא שעבד את עם ישראל ושה' נוקם ממנו כעת.

כמובן, אפשר לדרוש שכוונתו שזה דבר ד' - הריגת עגלון

או הכוונה שיש לו ביצוע דבר ה' לעשות

יהוצפן, שאהוד בכלל לא דקר אותו. זה היה חייזרים. הכל תפירת תיק של השבכ המואבי נגד אהוד

שרבי מאיר אומר לו לעשות תשובה

כי לא משנה מה שיקרה בעולם, תמיד מייחסים איזה שהוא קשר ליהודים, והיהודים אשמים.

אנחנו הפנס של העולם 🙂

אבל מתברר שהוא דיי ג'י, ואנס

מה המוסר האמיתי.

למשל להוציא להורג את המחבלים זה המוסר האמיתי, לעומת המוסר הנוצרי המזויף

בטח בבל הייתה ליברלית מדי וזה מה שהפריע לו

זה כנובן היתה תגובה ייעודית לסייעתא. אין ללמוד ממנה

והם יתנו את הדין, כך לפי המדרש.

ואכן יבוא יום ובו הם יכירו בטעותם ויבינו שעם ישראל נשא את חוליים והם חשבונו נדכאים וכו. עיין ישעיה נג.